אבני נזר אורח חיים שה

דאסור להוציא מקטנה לגדולה. אף אם הי' כך מערב שבת דגדולה היא רק לבני גדולה והקטנה אף לבני קטנה, ולא שייך שהכל חצר אחת היא. ומכל מקום איתא (שם צ"ג:) דהואיל והותרה הותרה. אך לדעת הרמב"ם דמרשות היחיד לרשות שיש לאחר גם כן חלק אין איסור רק משום דמיחלף במרשות היחיד לרשות הרבים לא קשה מידי. דבשני חצירות דקיימא לן כל החצירות רשות אחת הן. ואין איסור רק משום ששבת בבית, והרי הבית הי' גם כן רשות היחיד כמו חצר גדולה. רק דמבית הקטנה הי' אסור לטלטל לחצר גדולה משום מרשות אחד לרשות אחר. ואיסור זה אזיל לי' כיון שהוא בחצר קטנה ששייך גם לבני גדולה ודו"ק היטב: טו) ואין להקשות מהא דאמרינן (דף צ"א.) בסוף העמוד דכלים שהוציאן לחצר שאינה מעורבת דרך מלבוש אסור להוציא אותם לחצר אחרת. ואף שכבר יצאתה במקצת לרשות המותר עם חצר האחר דכל החצירות רשות אחת הן, לא קשה מידי לעניות דעתי דנראה דאפילו הוציא מבית שמעון לחצר לוי אסור להוציאו לחצר ראובן. כיון דשבת בבית שמעון. ובחצר ראובן עוד לא הי' כלל כנ"ל: טז) ונראה לי הוכחה לדעת הרמב"ם מכותל שבין שתי חצירות שאין רחב ארבע אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין. משום דאינו רחב ארבע הוי מקום פטור לשניהם. וקשה לי הא כותלי רשות היחיד חשובים רשות היחיד אף שאין רחבים ארבע משום לאחרים עושים מחיצה וכו'. ואם כן הכא שהוא משותף לשניהם הוא בכלל רשות זה דלאחרים עושה מחיצה ואסור חבירו להעלות. וכן הוא רשות חבירו ואסור זה להעלות. אבל לשיטת הרמב"ם דרשות שותפות לשניהם אין איסור משום מרשותו לרשות חבירו רק משום דמיחלף ברשות הרבים. אם כן כיון שהוא פחות מארבע אי אפשר לעשות רשות אחרת דומה לרשות הרבים ובזה אין שייך לאחרים עושה מחיצה דלאחרים אין עושה רשות הרבים: יז) העולה מהנ"ל לענין הלכה יש לפסוק כדעת הרשב"א והתוספות דכלי בית שהוציאן לחצר שאינו מעורבת אסור לטלטלן בתוכו כי אם ארבע אמות דרבים נינהו נגד רש"י. ועוד דלפי מה שביארנו על כרחך הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו לענין קרפף אמרינן הואיל והותרה הותרה בשטתייהו אזלי. ולהרא"ש והטור דקיימי בשיטת רש"י דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה אלא במחיצה שאינה עשוי' שתי וערב. מכל מקום הכרח לדידהו דסבירא להו בהא כרש"י דמותר לטלטלן בחצר שאינה מעורבת. שוב ראיתי שגם הרא"ש בשבת הביא הדמיון כרמלית לחצר שאינה מעורבת. ומבואר דגם הוא סבירא ליה כהרשב"א. וברור שיש כמותם. ודלא כהרב בשלחן ערוך שפסק דמותר וכבר ביארנו לעיל דאגב שיטפי' כתב כן עיין שם: יח) שוב ראיתי שיש לדחות הראי' שהבאתי מהתוס' והרא"ש בשבת דמדמים כרמלית לחצר שאינה מעורבת. על פי דברי תוספות רי"ד פרק במה מדליקין שתירץ על קו' התוספות איך גזרינן חלב מהותך אטו שאינו מהותך. הא שאינו מהותך לא נאסר אלא משום גזירה שמא יטה והוה לי' גזירה לגזירה. ותי' בתוס' רי"ד דכי אמרינן דלא גזרינן גזירה לגזירה היינו באיסור כרמלית דלא נאסר מחמת עצמו שלא יבא בה לידי איסור רק אטו רשות רשות הרבים תו לא גזרינן בה גזירה אחריתא. אבל חלב שאינו מהותך שנאסרה משום שמא יטה בה שפיר גזרינן עבורה חלב מהותך יעוין שם. ואם כן פשיטא שאין לאסור בכרמלית דלמא שלפא ומחוי ואתי לאתויי ארבע אמות בכרמלית. דהא ארבע אמות בכרמלית לא נאסר מחמת עצמה רק אטו רשות הרבים. רק שיש לגזור שלא תלך בתכשיטין בכרמלית אטו רשות הרבים. והילוך בתכשיטין ברשות הרבים מחמת עצמה נאסר שלא יבא בה לידי איסור העברת ארבע אמות. ועל זה שפיר מייתי ראי' דלא גזרינן גזירה זו מחצר שאינה מעורבת. מדשרי שתלך בהם מבית לחצר שאינה מעורבת ולא גזרינן אטו שתלך בהם לרשות הרבים: יט) עוד יש ללמוד מהנ"ל דחצר שנפרצה לקרפף פחות מסאתים בשבת אסור להוציא כלי הבית לחצר. לדעת הרי"ף וסייעתו. אף דלא הוי כרמלית גמור כיון דמכל מקום תלוי במחיצה. ודוקא בשני חצירות שנפרצה מחיצה שביניהם דחשיב חצר אחת וכולם דרים בשניהם [וכמו דאמרינן בש"ס דיורי גדולה בקטנה דאין מחיצה לקטנה שימנע רגל גדולה] מה שאין כן בחצר וקרפף שנפרצו זה לזה דמכל מקום אין לקרפף מחיצה לדירה. דמחיצות חצר לקרפף לא עבידי. ושתי רשויות הן. וכיון שאין מחיצה ביניהם בחסרון מחיצה לא אמרינן הואיל והותרה הותרה: כ) אך לשיטת רש"י וסייעתו דהכל תלוי באם הוי כרמלית גמור. ובזה כיון דלא הוי כרמלית גמור כמפורש בתוספות (דף כ"ה:) אמרינן בי' שבת הואיל והותרה הותרה. אך אם נפרץ לקרפף יותר מבית סאתים כיון שדינו כאלו נפרץ לבקעה כמו שכתב רש"י (דף כ"ד:) בדיבור המתחיל לשביל של כרמים והתוספות (דף ז':) דיבור המתחיל בעירבו. ואם כן הוא כרמלית גמור לא אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה לכל הפוסקים. ודלא כהאבן העוזר בחי' (דף כ"ה:) וראיותיו שם נסתרים מתוך דבריי כמובן: כא) שוב ראיתי ברא"ש פרק א' סימן כ"ג וזה לשונו דכיון דמעיקרא רשות היחיד והשתא רשות היחיד והוקפה לדירה. משמע שאם נפרצה לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה לא אמרינן הואיל והותרה הותרה וכמו שכתבתי. ואפשר דאפילו פחות מבית סאתים וכמו שכתבתי: סימן שב. ב"ה יום ב' לך ששון לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב המאה"ג חו"ב ירא ד' מרבים כש"ת מו"ה יעקב מרדכי נ"י אבד"ק בולגרייא: א) אשר הוקשה לו שמצא סתירות במקום שצריך דירה אם צריך שיהי' מקום פיתא או לינה. דבעירובין אין אוסר בחצר אלא אם כן הי' לו שם מקום פיתא לרב ומקום לינה לשמואל וכן בתשו' מהרי"ל דאין מניחין עירוב אלא אם כן ראוי למקום