אבני נזר אורח חיים שד

דאסור דחשיב ליתנייהו למחיצות. והנה לשיטת רש"י צריך לומר דמחיצה שאינה של שתי וערב חשובי מחיצה טפי מפסין כדמוכח ריש פרק ב' מדחנני' חבלים לבור ולא פסין עיין שם. אך להרי"ף וסייעתו דלא חשיב היקף לדירה ואנן קיימא לן קרפף כרמלית גמור ומותר לטלטל ממנו לכרמלית. ועיין בתוספות (בדף כ"ה:) דיבור המתחיל וכי. ואם כן יחשב ליתנהו למחיצות כיון דכרמלית גמור הוא מדרבנן. וצריך לומר דאף שכרמלית גמור הוא. מכל מקום כיון שאין חסרון במחיצות. דמחיצות הן אלא שמחוסרת דיורין חשיב איתנהו למחיצות מה שאין כן בפסי ביראות דהחסרון במחיצות שפרוץ מרובה על העומד ופרצותיהן בי"ג ושליש: ז) והנה בתוספות (דף י"ז.) הקשו בכותל שבין שתי חצירות שנפל דמתיר שמואל משום הואיל והותרה הותרה. הא ליתנהו למחיצות. דכל אחת נפרצה במלואה למקום האסור לה. ותירצו משום דמחיצות החיצונות קיימות שעל ידיהן נעשה החצר רשות היחיד. פירוש ולא הוי כרמלית גמור אף שנפרצה מחיצה. וקשה לי דכי היכי דהכא בקרפף חשיב איתנהו למחיצות אף דכמו שהוא עכשיו כרמלית הוא. כיון שאין חסרון במחיצות חשיב איתנהו. כמו כן התם להיפוך אף שאחר שנפרצה המחיצה אין איסור כרמלית גמור רק משום שנפרצו הרשויות זה לזה. מכל מקום כיון שהחסרון במחיצה יחשב ליתנהו למחיצות ודו"ק היטב. [התינח לשיטת רש"י הכל תלוי באם הוא עכשיו כרמלית גמור דבחבלים אף עכשיו לא הוי כרמלית גמור על כן אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. וכן בכותל שבין שתי חצירות שנפל דאף עכשיו לא הוי כרמלית גמור ואסור לטלטל ממנו לכרמלית או לקרפף כמו שפרש"י (דף צ':) בדיבור המתחיל ושמואל יעוין שם]: ח) ליישב זה נקדים דברי רש"י (דף צ"ג:) בדיבור המתחיל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. וזה לשונו רב לית לי' הואיל והותרה הותרה. וכחד חצר לא משוינן לי' דקיימא לן חצר שלא עירבה דברי הכל מטלטלין כלים ששבתו באוירא. דההיא כולה חדא רשותא היא. אבל הכא שתי רשויות האוסרות זה את זה היו ונמצאת כל אחת נפרצה למקום האסור לה. ביאור דבריו דרש"י הקשה דכיון דנפרצה הכותל שביניהם הוי להו חד חצר. ולא שייך לומר שבני חצר זו דרין עד מקום המחיצה לבד וכן בני חצר האחרת אלא דחשובין כולם דרים ביחד. ואם כן מותר לטלטל הכלים מזו לזו. ואף שהחשש משום מאני דבתים דשכיחי בחצר וכמו שכתב רש"י שם בסוף הדיבור. מכל מקום כיון שכבר הוציאן לחצר בעוד המחיצה קיימת והשתא חד חצר הוא מותר לטלטל בשני החצירות כיון שחצר אחת הוא וכולם דרין בשניהם. ואזיל לטעמי' בשבת (דף ק"ל:) דאם הוציא מבית לחצר שאינה מעורבת דרך מלבוש מותר לטלטלן בכל החצר. ותירץ רש"י דנהי דאם הי' נפרץ מערב שבת היו חשובין כאילו דרים כולם בשניהם. הכא שנפרצה בשבת ומתחילה שני רשויות היו אף עכשיו שנפרצה חשובי שתי רשויות וכל אחת נפרצה במלואה למקום האסור לה: ט) ומבואר דרש"י חידש סברא זו לפי שיטתו בשבת, אבל לדעת התוספות והרשב"א אין צריך לזה ואמרינן באמת דחשובים עכשיו דרין בכולם יחד ומכל מקום אסור לטלטל כי אם ד' אמות משום חשש מאני דבתים דאותם אסור לטלטל כי אם ד' אמות אף שהוציאן בהיתר: י) ומעתה לא קשה קושיא הנ"ל הא ליתנהו למחיצה. דהא עכשיו אין איסור משום חסרון מחיצה כלל. דהא כמו שהוא עכשיו מותר לטלטל אף מזה לזה. רק משום ששבתו בבתים והם בחצר שאינה מעורבת. ובזה שפיר אמרינן הואיל והותרה הותרה וכן לשון הש"ס דיורין הבאין בשבת עיין שם פרש"י. משמע דעל ידי שנפרצה הכותל חשיב נתוספו דיורין בכל חצר. וכן לשון הרמב"ם ואף על פי שניתוספו הדיורין]: יא) ואין להקשות דעכשיו דאמרינן הואיל והותרה הותרה ממילא אסור לטלטל לחצר האחר הואיל ונאסרה נאסרה. וכן אמר שמואל זה מטלטל עד עיקר המחיצה ושוב חשיב מחיצה ויאסר. לא קשה מידי דכיון דאין איסור רק מצד תחילת שבת ואז הי' מחיצה ודו"ק: יב) מעתה נתברר מחלוקת רש"י בשבת עם התוספות ורשב"א. דמשום דסבירא להו להתוספות ורשב"א בקרפף אמרינן הואיל והותרה הותרה דחשיב איתנהו למחיצה. מוכרחים לסבור דלאחר שנפרצה המחיצה הכל חצר אחת הוא כנ"ל. ואף על פי כן אמר רב אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. מוכח דכלי הבית שהם בחצר שאינה מעורבת אסור לטלטלן כי אם בארבע אמות. ואף שהוציאן בהיתר כמו הכא שהוציאן בעוד המחיצה קיימת. אבל רש"י לשיטתו שפיר יכול לסבור דכלי הבית שהוציאן מותר לטלטלן בכולה, וטעמא דרב דשני רשויות אוסרות זה את זה היו. וכל אחת נפרצה במלואה למקום האסור לה. ומשום דלאו כרמלית גמור אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה כנ"ל באריכות: יג) ועתה נבאר מחלוקת רמב"ם עם רש"י בעיקר תקנת שלמה ותחילה איישב בעז"ה קושיות התוספות יום טוב דודאי מודה הרמב"ם דאסור לטלטל מרשות ראובן לרשות שמעון בלא עירוב. רק מבית לחצר שהוא רשות לכולן יחשב כאלו עדיין אגודו בידו. דהא במקצת עוד הוא ברשות בעל הבית. וכן להיפוך כלים ששבתו בחצר שאסור להכניסן לבית הא תחילה הי' אגודו בידו ומותר להכניסן לגמרי. דהא בכרמלית ואגודו בידו אפילו שבות ליכא. ודעת התוספות וכן פסק באבן העוזר דאפילו בלאו ספר תורה. וכן פשט הסוגיא דעירובין (דף ק"ג.) ואין לחלק דדוקא התם שמקצת החפץ לגמרי בידו מה שאין כן הכא שכולה בשתי רשויות. דקל וחומר הוא מה התם שמקצת החפץ לגמרי בכרמלית הואיל ויש לו שייכות לפנים מותר להכניסו. כל שכן שכולה ברשות שניהם [ועיין בחי' הר"ן בבא מציעא בשמעתא דשליחות יד ברועה שהניח מקלו ותרמילו עלי'] על כן אין איסור במבית לחצר רק דחצר מיחלף ברשות הרבים כנ"ל טעם הרמב"ם: יד) ועתה נבאר ראייתו. דלפי מה שביארנו לשיטת הפוסקים והרמב"ם מכללם דאמרינן בכותל שבין שתי חצירות שנפרצה הואיל והותרה הותרה. משום דעכשיו הכל רשות אחת. וקשה בחצר קטנה שנפרצה לגדולה בשבת דדיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה. והקטנה נפרצה במלואה למקום האסור לה