אבני נזר אורח חיים שג

משום גוד אסיק. וכן כתב האבן העוזר על השלחן ערוך סימן שס"ג סעיף כ"ו והוכיח כן מהש"ס עיין שם ואם כן בעי ארבע מחיצות: ה) ולפי מה שכתבתי נראה לי לפרש מה שחילק הש"ס (דף י"ב) דר' אחלי דאמר שאם הי' פתח המבוי פחות מארבעה אין צריך כלום. בחצר צריך תיקון. פרש"י בחצר מרובע או רחבו יותר מארכו. ולפי מה שכתבתי יובן בטוב טעם דעל כרחך מיירי כשתוך המבוי או חצר רחבים ארבעה. דאם לא כן הוי מקום פטור ומותר לכולי עלמא. רק שהפתח פחות מארבעה וכותלי המבוי מתרווחים והולכים. וכהאי גוונא כתבו התוספות (דף כ"ה) בדיבור המתחיל קרפף. וע"כ מתיר ר' אחלי במבוי כיון דלא בעי רק שלש מחיצות והאיסור רק משום פירצת מלואה. והרי לא נפרץ רק כנגד הפתח שהוא פחות מארבע. והוי מקום פטור. ואף ששאר המבוי נפרץ לכנגד הפתח וכיון שנפרץ למקום פטור נתבטל המחיצה. מכל מקום נשאר לה שלש מחיצות מחיצה שכנגד הפתח. ומחיצה שבצדה. ומה שמתעגל אל הפתח. [ועוד נעיין בזה אם נחשוב מחיצה שבצדה עם מה שמתעגל לשני מחיצות או חשיב רק מחיצה אחת] ובחצר דבעי ארבע מחיצות כיון שנפרצה מצד אחד ליכא ארבע מחיצות ואסור: ו) ואם נאמר דמה שמתעגל לא חשיב מחיצה בפני עצמה ניחא בפשיטות. דחצר כיון דבעי ד' מחיצות וליכא אלא שלשה אסור. ובמבוי דלא בעי אלא ג' אף פחות מארבע שכנגד הפתח כיון שאין נעשה כרמלית נשאר רשות היחיד כדין תורה ואסור לטלטל מתוכה לכרמלית, דהאי טעמא דמותר לטלטל ממקום שיש לו שלשה מחיצות לכרמלית גמור. משום דאי לא שרית לי' אתי לטלטל במקום ההוא ארבע אמות כדאמר בהש"ס פרק הדר גבי קרפף. אבל היכי דהוה מקום פטור מדרבנן וליכא גזירה. שוב אסור לטלטל מתוכה לכרמלית גמור. ואם כן הוי רשות היחיד גמור אפילו מדרבנן לכל דבריו. ולא שייך שנפרצה במלואה למקום פטור. כן יש ליישב: ז) ולמאן דלית לי' דר' אחלי נראה לי משום (דבדף ט') אמרינן במקום שאין בו ארבע שפתוח לכרמלית מצא מין את מינו וניעור, ואיתא בבכורות (דף כ"ב) בלוקח ציר מעם הארץ דטהרה מעוררת טומאה. כיון דאם יתעורר יטמא הטהור. והכי נמי אם יהי' המקום שאין בו ארבע כרמלית נעשה כל המבוי כרמלית ויהי' בו שיעור ארבע. על כן מתעורר המקום שאין בו ד' לעשות כרמלית ואינו בטל להכא ולהכא ודו"ק: סימן שא. דין עירוב חצירות. א) דעת הרמב"ם ז"ל דהא דאסור להוציא מבית לחצר שאינה מעורבת משום דבית רשות היחיד וחצר רשות שותפות ומיחלף במרשות היחיד לרשות הרבים. וכן משמע דעת התוספות שבת (דף ו'.) סוף דיבור המתחיל ארבע רשויות שכתבו דעל כן לא תני חצר שלא עירבו. משום דרשות היחיד הוא אלא שבדבר אחד עשאוהו ככרמלית יעוין שם. והתוספות יום טוב תמה על הרמב"ם מחלון שבין שתי חצירות דאסור להוציא מחצר זה לזה דרך חלון בלא עירוב שתי החצירות יחד ונדחק בישובו ודעת רש"י שבת (דף י"ד:) דיבור המתחיל עירובין דתקנת שלמה ובית דינו הי' שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב (ובדף ו'.) דיבור המתחיל לא עירבו אסורין מפני שהבית רשות אחד והחצר רשות לכולן נמצא מוציא מרשות לרשות בלא עירוב ואף על פי ששתיהן רשות היחיד וכו' משמע דהאיסור משום שמוציא מרשות לרשות שיש לאחר גם כן חלק ודלא כרמב"ם. וצריך לבאר טעם מחלוקתם ומאין למד הרמב"ם דבר זה. ופשט כל הפרקים דמס' עירובין כרש"י וכמו שהקשה בתוספות יום טוב: ב) עוד מצינו מחלוקת בין רש"י להרשב"א שרש"י שבת (דף ק"ל:) דיבור המתחיל מותר לטלטל בכולה דאם הוציא מבית לחצר שאינה מעורבת דרך מלבוש פושטן ומטלטלין בכולה. אבל הרשב"א בעבודת הקודש הביאו בספר אבן העוזר דאסור לטלטל בתוכה כי אם ארבע אמות. והרב ז"ל מלאדי בשלחן ערוך שלו דייק מדברי התוספות עירובין (דף צ"א:) דיבור המתחיל וכלים דסבירא להו גם כן דמותר ובמחילת כבוד תורתו הקדושה הרמה והנשאה אגב שיטפי' כתב כן ולא עיין בהתוספות בעירבו בני חצר לעצמם ובמהרש"א עיי"ש שפירושו מוכרח דאם לא כן מהיכי תיתי שיהי' אסור לטלטל מחצר זה לחצר אחר וכל החצירות רשות אחת הן לכולהו תנאי היכי דלא עירבו: ג) ומדברי התוספות שבת (דף ס"ד:) בדיבור המתחיל רבו ענני שהוכיחו שנשים מותרות להתקשט ברשות הרבים דידן שאינה אלא כרמלית. מדשרי בחצר שאינה מעורבת. מוכח דסבירא להו כהרשב"א. דאם לא כן קשה מה ראי' מחצר שאינה מעורבת דליכא למיגזר דשלפי ואתי לאתויי ארבע אמות. שהרי מותרין לטלטל בכולה. אלא ודאי משום דאפי' שבתו התכשיטין בבית מותרין לצאת עמהם בחצר. ואי שלפי אסורין לטלטל ארבע אמות כשיטת הרשב"א ושפיר מדמים לכרמלית: ד) הרי נתברר שהרשב"א והתוספות חולקים עם רש"י בדין הנ"ל. ואנן לא ידעינן מאי טעמייהו. ומאין למדו הרשב"א והתוספות דין זה. ומצד הסברא נראה דמותר כיון דרשות היחיד הוא מה נפקא מינה אם שבתו בחצר או בבית: ה) כדי ליישב כל זה נקדים מה שביארנו בסוגיא דמקיפין בחבלים. דרש"י והרא"ש והטור מחולקים עם הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והתוספות בפירוש הסוגיא דמקיפין בחבלים, דלרש"י וסייעתו היקף חבלים חשיב מוקף לדירה. אף שהקיפום רק ללילה אחת במדבר. והחסרון רק משום שאינו שתי וערב. ולהרי"ף וסייעתו מחיצה של שתי לבד הוי מחיצה גמורה. רק משום דלא חשיב היקף לדירה. והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין שם וימצא נחת בעזהי"ת: ו) והנה שם בסוגיא מבואר דה' שלשה ומת אחד מהם אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה משום דקיימי מחיצות והנה בשמעתא דפסי ביראות בעירובין (דף כ') יבשו מים בשבת מהו ופשיט לי'