אבני נזר אורח חיים שב

ז) ועוד קשה לי שהרי מתחילה לא ביטל העפר רק לשבת אחד ואחר כך ממילא חזר המחיצה למקומו. כיון שהי' מתחילה דעתו לפנותו. והרי ממילא חזר המחיצה לקדמותה. שגם מתחילה לא בטל המחיצה רק לשבת אחד והוי הוקף ולבסוף פתח. וראיית התרומת הדשן דביטול לשבת אחד מהני מעירובין (דף ע"ט.) דבשבת אפילו ארנקי מבטל אנוש. וכן בסוכה דמהני ביטול לשבעה ושם הוא רק לאותו שבת ואותו סוכות. אבל לגבי אחר כך לא נתבטלה כלל: ח) ובעיקר הדין שחידש התרומת הדשן דכשמסלק הפרצת מלואה חשיב מחיצה. הכי משמע לי מהא דאמרינן בעירובין (דף י"ב) בלשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת. במה דברים אמורים שפרצתו ביותר מעשר. ומקשה הש"ס מימלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן הא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה וצריך להבין האי לישנא ולא מקשה דנתבטלה מחיצה רביעית וליכא רק שלש מחיצות דהוי כרמלית מדרבנן: ט) והנראה לי בזה דהנה זה הלשון משנה (דף ט"ו:) ובלבד שלא יהי' פרצות יחידות על הבנין. כל פירצה שהוא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח. פרש"י ושיהא בעומד רב עליהן. וצריך להבין למה לי' טעמא דכפתח ולא מטעם עומד מרובה. והנראה לי בזה על פי דברי התוספות עירובין (דף יו"ד ע"ב) בדיבור המתחיל עור האסלא וחלל שלו מצטרפין דכשהטומאה תחת העור כלי שתחת החלל טהור כדתנן וכו' ומכל מקום מצטרף האויר כמו אויר סוכה דמצטרף ואין ישנים תחתיו. הרי דעומד מרובה לא מהני לכנגד החלל. ואם כן קשה איך מותר לטלטל כנגד הפרוץ. וביותר קשה מכלאים איך מותר לזרוע כנגד הפרוץ. על כן אמר המשנה מפני שהוא כפתח. ונהי דמחיצה ממש לא הוי מקום הפרוץ. מכל מקום כפתח הוא דהא חזינן דמצטרף לעומד וחשיב מחיצה קצת והוא כפתח בעצמו: י) ולפי זה ביותר מעשרה דלא הוי פתח אינו מותר משום עומד מרובה. דלכנגד החלל לא מהני כדברי תוספות הנ"ל. וכולו אסור משום דנפרצה במלואה למקום האסור לה. ועל כן מקשה הש"ס רק משום פרצת מלואה למקום האסור לה. ולולי זה הי' מותר לטלטל חוץ מן המים דשם לא נפרצה. ולגבי העומד חשבינן כולו סתום ויש ארבע מחיצות רק משום פירצת מלואה אסור. ומיושב דקרי לי' מלואה. דמקום הפירצה אסור משום חסרון מחיצה רביעית. ושלא כנגד הפירצה אסור משום דאין הפסק כלל לכנגד הפירצה. ושפיר קרי לי' מלואה. ורש"י ז"ל בדיבור המתחיל מלואה נדחק בזה ולפי עניות דעתי כמו שכתבתי: יא) ואם כן מדמהני פורץ בה פירצה יותר מעשר ואחר כך סתמה וכולו מותר. אף דשלא כנגד הפירצה לא הי' אסור רק משום פירצת מלואה. מוכח כדברי התרומת הדשן: יב) ומכל מקום קשה ממה שהקשיתי תחילה דבההוא דתרומת הדשן שרק מסלק העפר ותחילה גם כן לא הי' עפר והוא מחיצה ראשונה מקודם שפתח. ובש"ס ניחא דמה שסילק הפירצת מלואה הוא במחיצה חדשה. מה שאין כן בהא דתרומת הדשן שרק סילק העפר. ומתחילה גם כן לא הי' עפר. ודומה ממש לבור מגולה שכסהו וחזר וגילהו דחשיב בור הראשון וצריך עיון: סימן ש. א) כתב האבן העוזר בחי' פרק כל גגות דגג שבולט רק מצד אחד לרשות הרבים הי' נחשב רשות היחיד כיון דקיימא לן שלש מחיצות דאורייתא. וכאן יש שלש מחיצות ניכרות דאמרינן בהן גוד אסיק. ובצד הרביעית דלא אמרינן בי' גוד אסיק שהגג בולט ואין המחיצה ניכרת. הא שם נפרצה למקום פטור, ע"כ שפיר הוי רשות היחיד בשלש מחיצות. על כן כתבו התוספות הטעם משום דגג הבולט הוי כרמלית וכל הגג נפרץ במלואה לכרמלית עיין שם: ב) והנה דעת האבן העוזר דהא דבעינן מדרבנן מחיצה רביעית רק שלא יהי' נפרצה במלואה למקום האסור לה. ולשיטתו הוה אתי שפיר לשון הגמרא והא נפרצה למקום האסור לה בפשיטות אבל דעת הרב בשלחן ערוך אינו כן. אלא דאפי' אין הגג בולט רחב ארבע אסור כיון דנפרץ למקום פטור חשיב מצד ההוא כאלו אין כאן מחיצה ואסור. הרי דסבירא ליה דמדרבנן בעי ארבע מחיצות בלאו טעמא דנפרצה למקום אסור. ואדרבא הא דנפרצה למקום פטור מועיל שיתבטל המחיצה רביעית. ובשלשה מחיצות אינו נעשה רשות היחיד מדרבנן ודו"ק. ולפי עניות דעתי נראה להכריע ולחלק בזה בין חצר למבוי: ג) והנה (דף י"א:) מחלוקת בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סוברים הכשר מבוי סתום בלחי וקורה. ובית הלל מתירים בלחי או קורה לבד. ומפרש בגמרא דבית שמאי סוברים ארבע מחיצות בעי מן התורה לדעת המקשן או רק מדרבנן להתרצן ובית הלל סוברים ג' מחיצות די'. ושם ר' אליעזר אומר לחיין. וידוע דר' אליעזר שמותי הוא. היינו מתלמידי בית שמאי. בודאי גם ר' אליעזר בעי ארבע מחיצות. ולחיין חשיב לדידי' מחיצה גמורה [וכן כתב הרא"ש פרק כיצד מעברין דוקא בלחי וקורה כו' אבל בשני פסין כו' יעוין שם] והנה בגמרא מודים חכמים לר' אליעזר בפסי חצר מאן מודים רבי והכי קיימא לן. ואם כן בחצר בעינן ארבע מחיצות. ומהיכי תיתי לחדש דמחיצה רביעית בעי רק כדי שלא יהי' נפרץ במלואה. ומסתמא כל הד' בעי' לרשות הרבים. דבדיבור אחד נאמרו. אבל במבוי כיון דמפורש בגמרא דלבית הלל דקיימא לן כוותייהו סגי אפילו מדרבנן בג' מחיצות. שפיר יש לומר דהא דצריך לחי וקורה שלא יהי' נפרץ במלואה למקום האסור לה ומשום גזירה דילמא אתי להשתמש שם: ד) ותדע דהא קיימא לן קורה משום היכר וליכא כי אם ג' מחיצות. הרי דבמבוי צריך מחיצה רביעית רק משום פירצת מלואה כנ"ל. אבל בחצר בעינן ארבע מחיצות. ועל כן בגגין העיקר כדעת הרב בשלחן ערוך, ואפילו ארכו יותר על רחבו דקיימא לן בחצר ניתר בלחי וקורה מכל מקום גג נראה לי שאינו ניתר כיון דהוי רשות היחיד רק