אבני נזר אורח חיים שא

צבי סימן נ"ט תמה עליו. ולפי מה שכתבתי דבריו נכונים מאוד עיין שם: י) ובאמת לא הייתי סומך על היתר זה לבד יען בשלחן ערוך סימן ש"ס השמיט היתר קרפף. ודעתו כפרש"י דלא הותר רק המוקף רק שהוא של שתי לבד. או של ערב לבד. אך יש תימה איך השמיט דעת הרמב"ם והרשב"א בעבודת הקודש שמפורש בדבריהם היתר קרפף לשיירא. וכבר ביארתי שגם דעת הרי"ף ותוס' כן. בכל זאת לא הייתי מיקל נגד השלחן ערוך. אך יען שהחכם צבי בלאו הכי מתיר. וגם דעת הרא"ש דמחיצות תל חשיב מוקף לדירה על כן אני סומך על זה גם כן: יא) סוף דבר לדינא. אם מחיצות טובים בחריצים ונהרות עם גדודים. ואין חסרון רק מה שפתוח לזריעה מותר לטלטל בעיר ולא בזריעה. ואם השדות חוץ למחיצות והעיר נפרצה להן ויש גפופי מכאן ומכאן תקשרו חוט משי שאינו ניכר מלמעלה: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רצט. א) בתרומת הדשן סימן ע"ה הובא ברמ"א סימן שנ"ח סעיף ב' שיש תקנה להניח עפר גבוה פחות מעשרה טפחים ברוחב ארבע. ואם אין הכותל גבוה למעלה מהעפר עשרה טפחים חשיב כאלו אין שם מחיצה. ואם סילק העפר לאחר שבנה בו בית דירה חשיב ישב ולבסוף הוקף. וכתב עלה בתרומת הדשן ואף על גב דמחיצה זו נעשית מאלי' על ידי שפרוץ העפר. מה בכך. הא מסקינן התם בפרק שני גבי נבלעו מחיצות התחתונות דמחיצה הנעשית מאלי' אף על גב דלגבי נכסי הגר לא מהני לגבי שבת בכהאי גוונא מהני. עד כאן: ב) הנה מה שכתב דנבלעו מחיצות התחתונות חשיב מאלי' וראייתו מנכסי הגר. לכאורה יש לפקפק בזה. דהא בש"ס שם מוכיח דלא מהני בנכסי הגר משדי ליפתא. ובכהאי גוונא נראה דמהני בשבת. דנטעי מתחילה לכך נחשב בפרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) מחיצה הנעשית בידים והוקף לדירה. ואי לא דתשמישה לאויר הי' מותר לטלטל בתוכה יותר מבית סאתים. וצריך לומר דשדא ליפתא לא מהני שיחשב תיקון בקרקע שהרי אינו מתקן אף אחר כך רק בלפת המחובר לקרקע, ואלו הי' מתקן אחר כך בידים הי' נחשב תיקון לקרקע כיון שהלפת מחובר לקרקע. אבל נטיעתו מתחילה לא מהני כיון שבעת נטיעתו עדיין אין כאן לפת מחובר לקרקע. וראי' לזה הא דקיימא לן מסיקין בכלים ולא בשברי כלים. ואף על גב דאשו משום חציו ודולק אחר כך כשנעשה שברי כלים מכחו. כיון שבשעה שעשה המעשה הי' כלי לא חשיב שעשה מעשה בשברי כלים. דבתר שעת מעשה אזלינן. והכא נמי בתר שעת נטיעתו אזלינן. ואז לא הי' לפת. בעולם שנאמר שתיקן בו ודו"ק: ג) ויש לעיין בזה מדברי רשב"ם בעבודה זרה (דף נ"ה.) בתוספות סוף דיבור המתחיל ירד ונאמר בתר שעת דריסה אזלינן ואז לא הי' יין ודו"ק: ד) ובמה שחידש התרומת הדשן דלא בעינן שיקיף המחיצות לשם דירה רק אפילו נעשו המחיצות מאלי' לאחר שהי' בה בית דירה או לאחר שפתח מהני. נראה לי ליישב הסוגיא דפרק כל גגות שלשה קרפיפות זה בצד זה. ולדעת רש"י והרא"ש והטור ושלחן ערוך על כרחך במחיצה של שתי לבד וכן פרש"י והריטב"א שם וכן הוא בטור ושלחן ערוך. אך רש"י פירש שם שהקיפוהו לדירה. וטעמו ונימוקו עמו דבלא הוקף לדירה הוא כרמלית גמור ולא הותר לשיירא. ותמוה מאוד לשון הש"ס קרפיפות. ובכל מקום קרפף פירושו שאינו מוקף לדירה. ולדברי התרומת הדשן הנ"ל יש ליישב לפי מה שכתבו התוספות שבת (דף ח':) בדיבור המתחיל כפאה על פי' דדוקא כשרחבה ששה דלא אמרינן לבוד רק כשיעשה על ידי הלבוד רשות היחיד. והכא כל זמן שלא הי' בה דיורין מדרבנן לא הי' רשות היחיד על ידי הלבוד לא אמרינן בה לבוד ונעשה מוקף במחיצות. רק אחר כך כששבתו בה האנשים והוי ישב ולבסוף הוקף [ורש"י שפירש כשהקיפו לדירה לטעמי' אזיל. דסבירא ליה בסוגיא הנ"ל דהא דכפאה על פי' כשאינה רחבה ששה] ואף שמן התורה הוי רשות היחיד. ואמרינן בי' מתחילה לבוד. הא מן התורה מותר לטלטל בה אף בלא הוקף לדירה ומדרבנן הוי הוקף לאחר שיישב. וע"כ הריטב"א לא כתב שהקיפו המחיצות לדירה ודו"ק: ה) נחזור לדברי התרומת הדשן דמחיצה שנעשה מאלי' לאחר שהי' בית דירה מהני. וקשה לי על זה מהא דסימן שנ"ח סעיף י"ד בנה מחיצה לפני מחיצה ראשונה והותר הקרפף מאחר שנתבטלה מחיצה ראשונה ואחר כך נפל מחיצה אחרונה חוזר לאיסורו. ואמאי נחשוב מחיצה ראשונה כאלו הוקפה עכשיו. שהרי עד עכשיו הי' מבוטלת ויחשב ישב ולבסוף הוקף. וצריך לומר דדומה להא דבבא קמא במוצא בור מגולה וכיסהו וחזר וגילהו הראשון חייב דלא אסתלק מעשה ראשון. ולא דמי לטממה וחזר וחפרה יעוין שם. והכי נמי המחיצה ראשונה גם קודם שחפרה היתה קיימת. רק שהאחרונה עמדה בפני' וסתמה. וכשנסתלקה השני' חשובה מחיצה ראשונה שהיתה קודם שבנה בה בית דירה קיימת והוי הוקף ולבסוף ישב: ו) איברא דקשה לי דאם כן בדינו של התרומת הדשן נמי כיון דעל כרחך סבירא לי' להתרומת הדשן דאף שעפר באמצע הכותל. ויש הפסק בין גובה העפר בין מחיצה שעל גבי' מצטרפין לעשרה. דאם לא כן למה לי' ארבע רוחב. ג' דנפקא מתורת לבוד סגי. ועוד דמה הוקשה להתרומת הדשן דהוי מחיצה הנעשית מאלי' הא הוי עושה מחיצה ממש כמו חופר בור. ועל כרחין סבירא לי' להתרומת הדשן דאף שהפסק בנתיים לא נסתלקה המחיצה. רק משום דנפרצה במלואה למקום האסור לה. על כן בעי מקום ארבע דוקא דהוא רשות כרמלית והקרפף נפרץ במלואה לכרמלית. וכשמסלק העפר לא נחשב עושה מחיצה רק מסלק כרמלית ומחיצה קיימת מאלי'. [וכן משמע בלבוש שכתב דלכך בעינן רוחב ארבע שהוא רשות בפני עצמו יעוין שם]. ואם כן יחשב כמו הוקף ולבסוף פתח כיון דהוה רק מסלק המניעה. ומחיצה ראשונה שהי' קודם שפתח קיימת. ודומה לכיסה בור וחזר וגלהו דחשיב בור הראשון וכנ"ל וצריך עיון גדול: