אבני נזר אורח חיים ש

סימן רחצ. ב"ה יום ב' תרנה"ל. לכבוד הרב הדומ"צ דק"ק וולאצלאוועק והרבני מו"ה חיים צבי נ"י: א) את מכתבכם הגיעני. ותוכן הענין שיש מחיצות מכל צד. משני צדדין נהרות שיש להם גידודי ומשני צדדים חרוצים. ועל הדרכים עומדים שלאקביים. רק השאלה מחמת שברוח אחד מצידה נפרץ ביותר מעשר להשדה. ולא יכולתי לצייר איך נפרץ מאחר שנהרות וחריצים מקיפים העיר. ואם השדות מפנים להחריצים ונהרות באופן שהשדות בתוך המחיצות יש לסמוך על החכ"צ סס"י נ"ט שהתיר בשעת הדחק לסמוך על הרא"ש דחצר אפילו זרועה יותר מבית סאתים לא מבטל למחיצות. וכל שכן עיר שאין הזרעים מבטלים מחיצותי'. אך אם השדות חוץ למחיצות העיר אין היתר זה כלום: ב) ואשר רציתם לעשות אמלחרא לסמוך על הריא"ז דאמלחרא מועיל בקורה ברוחב יותר מעשר. והוא הדין לחי. דמאי שנא לחי מקורה. הנה בפשוט החילוק מבואר. דאמלחרא בקורה. הלא אמלחרא הולך על פי כל הרוחב. מה שאין כן אמלחרא דלחי שעומד בצד אחד. ועדיין נשאר יותר מעשר שאין שם כלום. אך בלא זה הא קיימא לן לחי משום מחיצה קורה משום היכר. ואמלחרא שהוא להיכר יועיל לקורה אבל מה יועיל להיות מחיצה: ג) האומנם כי ברא"ש פרק א' דסוכה סי' ל"ד דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי. היינו דמועיל להיכר. הנה דמשום היכר לבד מתירין בלחי, והא דמשום מחיצה היינו דבמקום דלא מהני משום היכר. כגון בעומד מאליו מהני משום מחיצה. ולעולם במקום דאיכא היכר לבד גם כן מתירין. אי אפשר לומר כן שהרי בין הלחיין שאסור ותחת הקורה מותר כתב הרא"ש משום דלחי משום מחיצה. ואין היתר רק מן המחיצה ולפנים. ואם איתא לשתרי משום היכר כמו בקורה. ודברי הרא"ש פרק קמא דסוכה תמוהים דהא אפילו בעומד מאליו מותר נראה בחוץ. עיין עירובין (דף ט"ו) דמוכיח מכותל שצדו אחד כנוס מחבירו בין שנראה מבחוץ כו' דלחי העומד מאליו הוי לחי. הנה דאף בעומד מאליו מהני נראה מבחוץ. ובעומד מאליו ההיתר משום מחיצה. הנה דנראה מבחוץ הוי מחיצה. ואין לנו ראי' שיועיל לחי משום היכר לבד: ד) אך לפי דעתי יש עצה לפי מה ששמעתי שיש חוטין של משי שאם קושרין חוט כזה למעלה על הקנים אינו ניכר כלל. יכולין לצרף הגפופין שמכאן ומכאן לקנים של צורת הפתח. אף שרחבים יותר מארבע אמות. דבתוספות (דף ה':) דיבור המתחיל ארבע אמות מבואר דטעמא דלא מהני משום דהיכר קצת בעינן. אבל צורת הפתח דמחיצה גמורה הוא. ולא בעי היכר כלל מהני אפילו בד' אמות והחוט אפילו לא יהי' ניכר גם כן יועיל מטעם הנ"ל: ה) ובמגן אברהם סימן שס"ג ס"ק כ"ח הקשה בקורה על גבי כותלי מבוי יועיל מטעם צורת הפתח דבסימן תר"ל מבואר דמועיל אם מניח הקנה שלמעלה על הכותל. ותירוצו דחוק מאוד. אך לעניות דעתי במחילת כבוד המגן אברהם כי רב הוא לא קשה מידי. דבקנים של צורת הפתח שמכאן ומכאן סותמין קצת רוחב המבוי כמו שכתב רבינו יהונתן. אבל כותלי מבוי אין מהם במחיצה רביעית כלום. והרביעית פרוצה במלואה. אבל בסימן תר"ל שהצורת הפתח למחיצה שלישית. והרי הכותל קצת מחיצה שלישית למה לא יועיל. על כן גם בנידון דידן שמניח על הגפופי שסותמים קצת הצד שצורת הפתח בא להתיר חשיב צורת הפתח גמור: ו) אולם יש לעיין ביסוד היתר טלטול עירכם שאין שם מחיצה זולת חריצים ונהרות ובאמת שהחכם צבי כתב שמחיצות אלו חשובים מוקפים לדירה. אך בסוגיא דעירובין (דף כ"ה.) ובשלחן ערוך סימן שנ"ח סעיף ח' בנה מחיצות לדירה על התל הועיל. שבתוך המחיצות העליונות הוא דר. ופרש"י דמחיצות התל לא מהני לי' מידי. הנה דמחיצות התל הואיל ואינם גבוהים מקרקע התל לא חזיין לדירה. והוא הדין חריץ המקיף סביב העיר או גדודין שבנהרות שכל מחיצות אלו אינם גבוהים מקרקע העיר [גם היתר החכם צבי דבחצר לא איכפת לן בנזרע אינו ברור רק בשעת הדחק]. ובחי' על עירובין בדיבור המתחיל אמר רב חסדא מודה לי ר"ש הארכתי בזה והעליתי שדעת רש"י והספר האשכול והטור ובית יוסף דלא חשיב מוקפת לדירה. רק הרא"ש דעתו דחשיב מוקף לדירה וקשה לסמוך על דעת יחידאה: ז) אך עוד העליתי בחי' עירובין (דף צ"ז) בדיבור המתחיל דעת רש"י להלכה שדעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א דשלשה שדרו בקרפף נותנין להם כל צרכן בלבד שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריך להם לתשמיש. ולפי המבואר בסימן ש"ס בדיעה ראשונה אף הקרפיפות הפתוחין לו מותרין שנעשו כחצירות לו. ועל כרחך ששובתים הרבה אנשים וצריכים לכל הרחובות אף אם תמצא לומר שהם כקרפף מותרין. ועל כן אף אם נפרצו למקום הזרוע יותר מבית סאתים ונעשה כולו קרפף. מה בכך הא לעיר הותר הקרפף: ח) ויש ראי' לזה מעירובין (דף צ"א:) דמבואר שם דמבוי דינו כקרפף, ולרבנן דאסרי לטלטל מחצר לקרפף. הוא הדין דאסרי מחצר למבוי. יעוין שם ברש"י בדיבור המתחיל אסור להוציא מחצר למבוי. אך זה שלא עירבו אבל עירבו הא ודאי מותר מחצר למבוי. ואינו מובן כיון דמבוי כקרפף מה בכך שעירבו. הלא אפילו מחצירו לקרפיפו אסור [וטעם דמבוי חשיב קרפף משום דמחיצות המבוי לחצירות עבידין למבוי לא עבידין. וכיוצא בזה כתב הריטב"א כ"ג. בשם ראב"ד ברחבה שאחורי הבתים]: ט) אך לפי מה שכתבתי ניחא דבלא עירבו ואסור להוציא מן הבית למבוי על כל פנים אין מה שדרים בבית מתיר המבוי שהרי המבוי מוחלק מן הבית. אבל אם עירבו דינו כשלשה קרפיפות ושבתו שיירא באחת מהם שמותר להשתמש בכל הקרפיפות הכא נמי הותרה המבוי שנחשב כקרפף ודינו כחצר. וזה טעם תשו' דבר שמואל סימן רנ"ט בהיתר הב' והחכם