אבני נזר אורח חיים רצט

סימן רצו. ב"ה יום ד' ט"ל למטמונים תרנז"ל. החוה"ש וכ"ט לכבוד אהובי חתן אחותי הרב הגדול חו"ב כש"ת מוהר"י נ"י אבד"ק נאשעלסק א) דבר הטעליגראף אם נוכל לסמוך עליו לצורת הפתח אשר הרב מקאליש זללה"ה צידד באפשר להקל משום דהוציא מן הקנה חשיב דבר אחד עם הקנה והוה לי' קנה על גביהן. וכבודו דחה מהא דאבן העוזר סס"י שס"ב. יש לחלק דהתם משום שאין הקנה על פני כל החלל: ב) עוד הביא ראי' מתוספות ריש עירובין בכלונסות שעל גבי ווי העמודים חשיב צורת הפתח מן הצד. והנה בספר תורת חסד להגאון מלובלין נ"י נסתפק גם כן בזה. והביא גם כן הראי' מתוס' ריש עירובין ודחה הראי' יעוין שם ומסיק להחמיר מחמת טעמים אחרים גם כן. ולי נראה גם כן להחמיר משום דצריך שיהי' על גבי הקנים שגבוהים י"ט ומגיעים עד לארץ. שיהי' עליהם תורת מחיצה לא שמונחים על יתידות היוצאים מהקנה שאין על היתידות תורת מחיצה כלל: ג) ועוד אמינא בה טעמא משום דהלכה רווחת בעירובין דנפרצה במלואה או ביותר מעשר למקום האסור לה אסורה. והרי מן הקו המונח עליהם עד הקנים אסור. שהכרמלית שמצד חוץ אוסר על מקום זה. מאחר שמקום זה חוץ למשקוף. ואין הפסק רק הקנים לבד שאינם מחיצה ביותר מעשר. וכיון שמקום זה נאסר שוב אוסר את העיר משום פירצת מלואה. שאין הפסק בין מקום זה להעיר רק הקו והקנים הם חוץ למקום זה. ואין מפסיקין בין המקום ובין העיר: ד) ומעודי אני מפקפק על מה שתוחבין הקנה שעל גביהן בחקק שבין הקנים. לפי מה דקיימא לן חודו הפנימי סותם ומחודו הפנימי ולחוץ אסור להשתמש. ואסור להשתמש מחודו הפנימים של לחיין שבצורת הפתח ולחוץ. וכיון ששם אסור שוב אוסר את העיר כיון שאין הפסק בינם להעיר רק הקנים ולא המשקוף שהמשקוף הוא מאותו מקום ולחוץ: ה) ואם כנים אנחנו בזה נוכל ליישב פרש"י שם י' צורת הפתח מן הצד שמתח זמורה מזה לזה באמצעותן ולא על ראשיהן. והדבר תמוה למה לי באמצעותן אפילו למעלה מן הצד לא מהני כמו שסיים רש"י בעצמו ולא על ראשיהן. והטורי זהב רצה לדייק מלשון רש"י דבאמת בראשיהן מהני אפילו מן הצד וליתא כנ"ל. וכן מפורש ברשב"א וריטב"א דלא מהני. אך להנ"ל יש לומר דקשה לי' לרש"י הא אפילו יהי' בו דין צורת הפתח. מכל מקום כיון שהמשקוף מן הצד הרי חודין הפנימים של הקנים לחוץ מחודו הפנימי של המשקוף. והרי הרשות הרבים אוסר את בין הקנים ובין הקנים אוסר את תחת המשקוף והמבוי. ואף שאין ברוחב צורת הפתח ארבעה ובפתוח לרשות הרבים קיימא לן דמותר. הא אביי (דף ט') אוסר בין הלחיין אפילו פתוח לרשות הרבים וכן ר"ח (דף ח':) והא אליבא דר"ח קיימינן. על כן פי' שתחב באמצעותן היינו שתחב המשקוף בתוך חלל שבין הקנים באמצעותן דכהאי גוונא חשיב גם כן מן הצד כמו שכתבו באור זרוע והגהת אשר"י ובזה אלו הי' תחוב בראשן הי' מועיל שהיינו מחשבין גם ראשי הקנים מן המשקוף. אך משום שתחוב באמצעותן שהקנים עולים למעלה וניכר שאינו מן המשקוף: ו) אך מאחר שהמנהג שתוחבין בחקק. צריכין לומר מאחר שאינו מועיל הקנים בלא המשקוף לא חשיב חודו פנימי של המחיצה עד מקום חיבור המשקוף עם הקנים. שם נחשב תחילת המחיצה ועד שם מותר לטלטל. ואם כן גם אם חיבור המשקוף אל הקנים בצידם ולא בין הקנים יחשב המחיצה במקום חיבורם ולא יאסר משום פירצת מלואה. מכל מקום יש ליישב דמילתא דפסיקא נקט דבאמצעותן אף בין הקנים לא מהני: ז) מכל מקום בנידון דידן דהקו שלמעלה אינו נוגע בקנים על כן נאסר משום המקום שבין הקו לקנים שנאסר ואוסר. ואף שמקום ההוא אין בו ארבע על ארבע. הא בפתוח לכרמלית מצא מין את מינו וניעור כדאיתא בעירובין (דף ט'.) ועיין בתשובה הקודמת לזו. שם כתבתי אופן אחר בענינים אלו ולפי מה שכתבתי שם אין טעם הזה צודק לאסור: דברי דודו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רצז. ב"ה יום ג' וישב תרנ"ו. שלום לכבוד הרב המאה"ג כו' מוהר"מ נ"י אבד"ק פראשניץ: א) דבר השראנקין הנה מעודי אין רצוני לסמוך עליהם במקום צורת הפתח לא משום דברי הגהת אשר"י לבד אך אפילו תשו' הרא"ם [שבמים עמוקים והוא חלק ב' מתשו' ראנ"ח וחלק ב' הזה תחילתו תשו' הרא"ם וסופו תשו' ראנ"ח] סימן כ"ה דטעם אין צריך ליגע משום גוד אסיק מחיצתא ורואין הקנים כאלו עלו עד המשקוף. עוד שם דשני הקנים צריכים להיות בשוה ואם אחד גבוה ואחד נמוך צורת הפתח כי האי לא עבדי אינשי. נמצא שכל זמן שאין סוגרין להורידה למטה והקורה נוגעת באחד הקנים ובצד השני הוא גבוה הרבה למעלה מהקנה. נמצא שאף אם ראש השני של הקורה מכוונין נגד קנה השני. הלא אינו נוגע בקנה שני. ואף דקיימא לן אין צריך ליגע. הלא הטעם משום גוד אסיק. והכא אם נגביה קנה השני עד ראש הקורה יהי' א' גבוה ואחד נמוך. דכהאי גוונא לא עבדי אינשי צורת הפתח. וגם אין לומר כיון שראוי להוריד ולהיות צורת הפתח יועיל כמו דלתות ראוין לנעול שכמה טעמים לחלק ביניהם. גם הגאון ר' סענדר והחת"ם סופר הסכימו דלא מהני ראוי לצורת הפתח: ב) אמנם התיקון שכתב כבוד תורתו שלאחר הסגירה יהי' סתום עד למטה הא טוב שהוא דלת הראוי לנעול ממש וריוח שבין השראנקין לכתלים יכשירו בלחיין אצל הכתלים כמו שכתב כבוד תורתו: והי' בזה שלום מאת הדו"ש. הק' אברהם.