אבני נזר אורח חיים רצח

מקורה דאמרינן חבוט אף על גב דלית בי' טפח לסוכה ומתוך זה הגיה ברייתא דקורה. הנה דילפינן מקורה לסוכה דאורייתא: יב) ומה שהוקשה למעלתו מכיפה שאין בחללה עשרה ברוחב ארבע לא הוי פתח למזוזה ולא אמרינן חוקקין להשלים. אינו דומה. שמזוזה חובתה תלוי' בפתח ולא אמרינן חוקקין לשוויא פתח מה שאינו עתה. ולא אמרינן רואין רק שלא יקלקל האחרת בזה אמרינן רואין ואינו מקלקל הטוב [ואף ר' מאיר לא אמר רק משום דיש במקצת עשרה. וכן יש במקצת ארבעה חוקקין להשלים] אבל לא לשוי' פתח מחדש. ודוקא בשבת אין ההיתר תלוי בפתח רק שלא יהי' פירצה. וע"כ מה איכפת לן במה שנסתם באמצע במקצת: יג) וראי' לזה מהא דפליגי תנאי במבוי שאין ברוחב פתחו ד' אם צריך לחי וקורה. מכל מקום אף למאן דבעי תיקון מכל מקום סגי בלחי וקורה כדמשמע שם. וכן כתב הרע"ב להדיא. והא היתר לחי משום דהחלל נדון משום פתח כיון שאינו פרוץ במלואה. [ועיין תוספות (דף ז':) גבי נראה מבחוץ חד אמר נדון משום לחי ופתח] וכן קורה לרב דיליף מפתחו של היכל. והא פחות מארבע לאו פתח הוא ע"כ דמה שמגרע חללה משיעור אינו מגרע לענין שבת. ומזה ראי' לצורת הפתח דאף שחללה פחות מעשרה כשר כל שיש מראש המשקוף עד הארץ עשרה. ולפי מה שכתבתי יוכשר [אף בלא רואין דהא אין חלל עשר ואם יגביה חלל לא יהי' משקוף ואף על פי כן כשר] ושאני קורה דפסול כהאי גוונא, דשאני קורה דצריך קורה על גבי מבוי. על כן צריך שיהי' על גבי כותלי מבוי שגבוהים עשרה. וכמו מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו אם לא נשתייר פס ארבע אינו מתיר משום דלא חשיב קורה על גבי מבוי רחבה ארבעה כמו שכתב במגן אברהם סימן שס"ה סק"ג יעוין שם. וכן כתב רשב"א כת"י למסכת עירובין. הכא נמי לא חשיב קורה על גבי מבוי גבוה עשרה [והיינו דקאמר בגמרא אף למטה חללה עשרה. שאם אין המבוי חללה עשרה אין הקורה מתיר מהאי טעמא. אבל אם הקורה מונחת על גבי כותלי מבוי שגבוהים עשרה אף שנמשכת למטה לבין כותלי מבוי תוך עשרה לית לן בה כנ"ל] אבל צורת הפתח לא איכפת לן במה שאין חללו עשרה: יד) וראיתי בתשו' נפש חי' הביא דברי רמב"ם צורת הפתח לחי מכאן ולחי מכאן וקנה על גביהם. אפילו אין הקנה שעל גביהם נוגע. ומשמע לי' דמיירי בנוגע גם כן דצריך שיהי' גובהם עשרה ואין הקנה שעל גביהם מצטרף לי'. ולדידי אף בנוגע לא פסיקא שהקנה יצטרף. דהנה יש לעיין בצורת הפתח שלנו שהמשקוף הוא קו לבד. ואי אפשר שיהי' מונח במכוון כנגד חודן הפנימיים של הקנים רק על אמצע הקנים. ולמה דקיימא לן בפתח חודין הפנימים סותמים [על כן תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו] ולחוץ לחודין פנימים אסור לטלטל. וכיון שאין הפסק בין העיר לבין הלחיין לפנים מן הקו כי אם הלחיין לבד הוה נפרצה במלואה למקום האסור לה שאין הפסק מחיצה בנתיים דהלחיין לבד בלא הקו אינם מחיצה, והא פשיטא שאין היתר לטלטל חוץ מחודין פנימים של לחיין משום שהוא לפנים מן הקו, שהקו לבד אינו מתיר. וכיון שאסור שם שוב יאסור כל העיר משום פירצת מלואה כנ"ל ואיך מצינו ידינו ורגלינו: טו) וצריך לומר דהא דאין הקנים העומדין לבד מתירין משום דכשאין קנה על גביהם נקרא פתחי שמאי כדאיתא עירובין (דף י"א.) אבל כשיש קנה על גביהם שוב הקנים העומדין לבד מתירין כיון דעל גבי הקנה שעל גביהם נקראים פתח. וזה אם הקנים גובהם עשרה. אבל אם אין בהם י' בלא המשקוף. בציר מעשרה לאו כלום ויאסור משום פירצת מלואה כנ"ל. על כן אמר הרמב"ם שיהי' הקנים בעצמם גובהם עשרה. ולא דקדק בהאי משהו הקנה שעל גביהם. דהא לפעמים אינו מצטרף כשאינו מונח כנגד החודין הפנימים של קנים העומדים. ולעולם אף שאין בחלל הפתח י' כיון שיש מראש המשקוף עד לארץ עשרה כשר. רק בזה קשה להקל למעשה מחמת לשון הרמב"ם [אף שנראה לי ברור שגם זה כשר] אך בסתום באמצע נכשיר בפשיטות: טז) ונראה לי שגם לדעת אבן העוזר שפוסל בקורה הנמשכת עשרה יודה בצורת הפתח. דהנה כתבתי למעלה להשיג על האבן העוזר מהא דקורה למעלה מעשרה ועקמימותה למטה מעשרה אם ינטל ואין בין זה לזה שלשה כשר. אף שבצירוף מקום חיבור עקמימות יש שלשה למטה מעשרה וליישב דברי אבן העוזר נראה דהנה ראייתו מהא דלמטה חללה עשרה. אך הדבר ברור דחללה עשרה אמבוי קאי ובלא זה פסול משום דקורה צריכה שתהי' מונחת על גבי כותלי מבוי אבל אם מונחת על גבי כותלי מבוי גבוהים עשרה ונמשכת גם למטה מה איכפת לן. אך דעת אבן העוזר כיון שהקורה ממלא בפנים כל רוחב המבוי עד למטה מעשרה לא חשיב המבוי גבוה עשרה במקום הקורה דשיעור עשרה הוא בפנים כמו שכתב באבן העוזר סעיף כ"ד. והא הקורה מיעט השיעור מבפנים, וזה כשממלא בפנים כל רוחב המבוי עד הכתלים אבל בעקמימותה לתוך עשרה באמצע המבוי וכותלי המבוי מגולים הרי נשארת המבוי עשרה. על כן אף שהקורה נמשכת למטה כשר ממילא בצורת הפתח שאינו תלוי במבוי שהרי נעץ ד' קונדסין וקנה על גביהם גבוהין עשרה כשר] גם לדעת אבן העוזר כשר. ואין לפקפק על צורת הפתח הזה כלל: יז) דבר שיעור אמה יעוין ביורה דעה רע"ב ש"ך סק"א. שמעתי שיש ספר קיצור שלחן ערוך מר' שלמה גאנצפריד יש בו על שיעורי תורה. וספר הזה מצוי ביד כל אדם: יח) דברי רש"י שבת שנראה מדבריו קרפף כרמלית מן התורה. באמת כתב כן בכמה מקומות. א' בדף פ' שהעיר ר' עקיבא איגר וא' בפרק לולב וערבה בהא דשמא יעבירנו ארבע אמות יעוין שם. ושם השיג עליו בתוספות רי"ד. כמדומה לי שיש עוד במקומות אחרים. ועוד לא זכיתי לעמוד על כוונתו: דברי הדו"ש הק' אברהם.