אבני נזר אורח חיים רצו

סימן רצד. לרב אחד. בדבר שיש ברוח אחד שתי פרצות פחותים מעשר. ומחמת כי בצד א' מן הפרצות הם בתי עכו"ם, על כן יש בכל פירצה רק לחי אחד אשר עומד בבית ישראל: א) הנה במבוי הא די בלחי אחד ואם תמצא לומר דנותנים להם דין חצירות הלא לדעת תוספות עירובין (דף ה':) דיבור המתחיל קל וחומר דפסי חצר אף יותר מד' אמות לא נפיק מתורת פסין. וטעמא דידהו משום דלחי אף דקיימא לן משום מחיצה מכל מקום בעי היכר קצת וכמו שכתבו שם בתוספות דיבור המתחיל ארבע אמות. והטעם משום דאינו מחיצה גמורה. על כן בעי גם כן היכר. אבל פסי חצר מחיצה גמורה הם כדמשמע בשבת (דף ק"ל:) חצר אית לה ארבע מחיצות. מבוי לית לי' ארבע מחיצות. והיינו משום דחצר יש לו שני פסין. ואם כן כיון דלא צריכין היכר כלל בתים נידונים משום פסין. ועוד דמסתמא העומד מרובה על הפרוץ דמהני בחצר. ולדעת אבן העוזר גם במבוי. ע"כ פשוט דסגי בלחי אחד. ואין להחמיר בזה כלל אפילו לא הי' עומד מרובה על הפרוץ: ב) אך יזהר להעמיד הלחי בצד הפנימי של הבתים. ויהי' בין הבתים אסור בטלטול. שאם יעמידו הלחי בצד חיצון של הבתים לא נוכל לצרף הבתים למחיצה. דהא קיימא לן חודו הפנימי סותם. ומהאי טעמא לא נוכל להתיר גם כן משום עומד מרובה דהיינו העומד של הבתים. כיון דקיימא לן חודו הפנימי סותם ולא חודו החיצון : דברי הדו"ש הק' אברהם: סימן רצה. ב"ה אור ליום ב' מקץ תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד הרב החריף השנון וכו' מו"ה נתן נטע נ"י הכהן אבד"ק קאלביעל: א) דבר הצורת הפתח שחוט ברזל משוך עליו כדין תורה. אך גם באמצעו משוך חוט או שתים ורב אחד פקפק הואיל וסתום באמצע אין זה צורת הפתח. ומעלתו אזיל ומייתי חי' מהרי"ל שהתיר כזה. אך תמוה בעיניו ראייתו מהרא"ש. ובאמת ראיית מהרי"ל נכונה אך אבאר לו דברי רשב"א אשר נבוכו בו אחרונים: ב) הנה בעירובין (דף י"ד.) פירס מחצלת על גבי קורה עד שלשה טפחים למעלה מקרקע. קורה אין כאן דהא מכסיא, מחיצה אין כאן דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו. וכתב רא"ש בשם רשב"א דקורה שמשוכה למטה מעשרה טפחים פסולה דכיון שיש שיעור מחיצה נפקא מתורת קורה ומחיצה אין כאן מחיצה שהגדיים בוקעין בו. ואינו מובן דכיון דמשום שיעור מחיצה אתינן למה לי למטה מי'. דמשמע בתוך עשרה לקרקע. דאם לא כן הוה לי' למימר למטה עשרה טפחים מאי מעשרה ואם באמת הפסול משום שהוא תוך י' לארץ ל"ל שיש בה שיעור מעלה עשרה: ג) אך ברורן של דברים שהרשב"א הא למד זה מכיסה הקורה במחצלת. ובה יש שני החסרונות יחד. שיש בגובה המחצלת עשרה מדקאמר מחיצה אין כאן דהוה לי' מחיצה שהגדיים בוקעין ואי ליכא עשרה תיפוק לי' דליכא עשרה דהא אפילו במים דליכא בקיעת גדיים מכל מקום בעינן מחיצה עשרה כדתנן בפרק כיצד משתתפין, ועיין תוספות שבת (דף ק"א.) דיבור המתחיל וזרק. ועל כרחך מדפסל רק משום בקיעת גדיים מיירי דאיכא מחיצה עשרה] ובתוך עשרה כדקאמר שהגביהה מקרקע ג'. ע"כ אין לנו ללמוד משם רק באופן זה. והטעם בזה דמשום שנמשך לתוך עשרה אין לפסול דאמרינן רואין כאילו ניטל מה שבתוך עשרה כמו הוא למעלה מעשרה ועקמימותה בתוך עשרה. ועוד יתבאר. כתר לי זעיר. ומשום שהיא שיעור מחיצה נמי לא. שהרי פסול בשיעור מחיצה דדומה ללחי שיש בה ארבע אמות שיעור מבוי. וכן מפורש בחי' רשב"א עירובין כתיבת יד. ושם לא פסול רק בעומד מאליו. אבל בעשה בידים לא פסול והכא עשה לקורה בידים דקורה העומדת מאלי' בלאו הכי פסולה כיון דקורה משום היכר. ועל כרחך שעשה בידים ובידים הא לא פסול בלחי שיעור מבוי. אך ביש בה שתי החסרונות יחד שפיר יפסול. שהרי מבואר בתוספות (דף ה'.) דבלחי המושך לארכו של מבוי ארבע אמות פסול אפילו עשה בידים. ודוקא במשוך לרחבו ד' אמות משום דרובה בסתימה לא גרע. אבל המשוך לארכו דאין כאן כבר סתימה פוסל אפילו בידים. ולשון התוספות שם הואיל והוי לאורך המבוי ואינו סותמו פי' שלא ריבה בסתימה. ולשון זה כתבו בדיבור הסמוך ד' אמות נידון משום מבוי. אפילו למאן דאמר לחי משום מחיצה דהי' לו להועיל יותר אם סתמו והיינו שריבה בסתימה כמובן: ד)וראי' לזה לקמן (דף ט':) ר' אשי אמר כגון שרצפו בלחי פחות פחות במשך ד' אמות לרבן שמעון בן גמליאל דאמר לבוד הוי מבוי וצריך לחי אחר להתירו. ושם הלחיין בתוך המבוי [ועיין שם קו' הגמרא למהוי כנראה בחוץ פירש"י ותוספות] ואינו מושך עם דופני של מבוי. והלחי סותם רק שלא ריבה בסתימה שאורך הלחיין לאורך המבוי. הרי דכל שלא ריבה בסתימה אף שעשה בידים פסול. והכא שנמשך י' לתוך עשרה מקרקע. הא מה שנמשך לתוך עשרה אינו מתיר כלל כדלעיל (דף ג':) אף למטה חללה עשרה. רק שתאמר רואין כאילו אינו. ואם כן אין כאן רבוי במה שנמשך לתוך עשרה כיון שאתה רואה אותה כאלו אינו. ושוב אין מה שלמעלה מעשרה מתיר כיון שנמשך שיעור מחיצה. ולענין זה ודאי לא תאמר כאלו אינו שלא יחשב שיעור מחיצה דאם כן לחי ארבע אמות נמי יוכשר, שתראה המשוך כאלו אינו. אלא ודאי לא שייך בפוסל כאלו אינו. ודוקא לענין תוך עשרה דאינו פוסל. רק מה שבתוך עשרה אינו מתיר רואין כאלו אינו ומה שלמעלה מתיר. מה שאין כן על ידי שנמשך שיעור מחיצה דעל ידי זה גם מה שלמעלה שם מחיצה עליו ואינו מתיר משום קורה: ה) ורא"ש חולק גם בזה וסבירא לי' דלא נפקא מתורת קורה במה שיש שיעור מחיצה כיון דגדיים בוקעין בה. ושוב אינו פסול במה שנמשך לתוך עשרה מקרקע דרואין כאילו אינו. ומזה הוכיח מהרי"ל לענין חוט שמפסיק באמצע צורת הפתח דרואין כאלו אינו: