אבני נזר אורח חיים רצה

ולנעול. רק זה נקרא ביטול שינעול ויפתח. מה שאין כן סדין משיסלקנו לא יניחנו עליו עוד, [כן פירש לי אאמו"ר זצללה"ה] ואם כן חילוק זה עצמו בין מתני' דפ' חלון בחריץ מלא עפר דלא מבטל לי' כלל שעפר יקח ולא יחזור. מה שאין כן הגשר אף שיפתח. מכל מקום עתיד לחזור ולנעול: ו) אך יש להביא דוגמא מהא דקיימא לן דבר שאין מבטל אינו ממעט בחלון בבא בתרא [דף י"ט:] ושם משמע דאפילו עתיד לחזור ולסותמו אינו ממעט. והוא בתוספות (שם כ'.) שהקשה ר"י בהא דפקק את המאור בטפיח כי פקקו מאי הוי. הא לא מבטל לי' ואמאי חוצץ. וליכא למימר דביטלו הטפיח דאם כן הוה לי' בונה השבת עיין שם ובתוספות שבת (דף מ"ד:) דיבור המתחיל ואין] ומאי קו' הא יש לומר שפקקו על מנת להוציאו ולחזור ולהכניסו וכו' שיהא עשוי לפתוח ולסתום וחוזר חלילה, דבכהאי גוונא מותר בשבת. כמו פקק החלון כנ"ל. וממעט בחלון כיון שעשוי לחזור ולנעול אחר הפתיחה. אלא ודאי פשיטא להו להתוס' שאין לחלק בכך. וכשם שאינו ממעט כשאינו מבטל כלל כיון שהחלון עשוי על תמיד והמיעוט אינו על תמיד לא מבטל להחלון. הכי נמי כשפעם פתוח פעם סתום וחוזר חלילה אינו מבטל לחלון כיון שחלון עשוי על תמיד. וזה פעם פתוח פעם סתום. וכך אני אומר בנידון דידן שאין לחלק בין גשר זה בין עפר שבחריץ. כשם שעפר אינו מבטל לחריץ שהיא על תמיד כך גשר זה אינו מבטל לגדודים שהם על תמיד: ז) אך מכל מקום יש לחלק בין גשר זה לטפיח שעשה להוציא ולהכניס. דטפיח זה כשינטל לא נשאר סתימה כלל. וכשיחזור ויסתום פנים חדשות יבואו לכאן. ואינו מועיל כלל על עכשיו. מה שאין כן גשר זה שעשוי על צירים לפתוח ולנעול לאו פנים חדשות מה שעתיד לחזור ולנעול, ושפיר מועיל מה שעתיד לחזור ולסגור שיחשב סתימה קבועה עכשיו לבטל המחיצה. וראי' לזה מפרק ו' דאהלות ומייתי לה בביצה (דף י') המת בבית ולו פתחים הרבה ופתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורין, איך יחיצו הדלתות הרי עשויין לפתוח ולנעול תמיד וכל דבר שאינו מבטל אינו ממעט. אלא ודאי דלת שעתיד להיות פעם פתוח פעם נעול כשהוא נעול חשיב שפיר סתימה. והכי נמי בנידון דידן בגשר: ח) הגם שלמה שכתבו תוספות דכשסותם כל הנקב אפילו לא מבטל לי' חוצץ אין ראי' משם שהדלת סותם כל הנקב. מכל מקום למה הביאו התוס' בשבת (דף מ"ד:) ראי' מפקקו המאור בטפיח מהוכחה דאי מבטל הוה לי' בונה. בפשיטות הי' להם להביא ממשנה זו דדלת הא לא מבטל על תמיד שלכך עשוי לפתוח ולנעול. אלא ודאי סבירא להו להתוספות דדלת ממעט בחלון ופתח: ט) וביותר יש להביא ראי' לדעת הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות טומאת מת הלכה ד' דאפילו סתם החלון בכלי חרס אינו חוצץ אם דעתו לפנותו [וממה שכתב רמב"ם תחילת הפרק אם סתם החלון או מיעטו אין ראי' דהתם באוכלין ותבן קאי. ואף התוספות מודים דאפילו סתם בעי ביטול כמו שכתבו להדיא שבת (דף מ"ד:) דלא כרא"ש ה' טומאה דגבי אוכלין ותבן נמי אם סתם לגמרי לא בעי ביטול]. ואם כן קשה הא דדלת חוצץ. ועל כרחך לחלק דכיון שקבוע בבית והוא להפתח ולסתום בשעת סתימתו חשיב סתימה מעליא. כאלו הי' קבוע על תמיד. הכא נמי בגשר בשעת סתימתו חשיב סתימה מעליא. כאילו הי' על תמיד ומבטל המחיצה: י) מכל מקום יש לומר דלמה דקיימא לן בסתם לגמרי לא בעי ביטול אין ראי' מדלת. ומה שלא הביאו התוספות ראי' מדלת. משום שהיינו יכולין לדחות דשאני דלת הואיל ועתיד לחזור ולנעול. אבל לפי האמת דבסתם לגמרי לא בעי ביטול אין לחדש חומרא בדרבנן בלא ראי' כדתנן במסכת ידים. ובצירוף ווף סברת אוהל יעקב שמדמה לדלת ראוי לנעול יש להקל. בפרט בשעת הדחק כזה שרבים נכשלין. יא) אך הגשר השני אשר לא יפתח רק בעת מלחמה ודאי אין להקל משום דלא מבטל לי' אינו חוצץ. לא מבעיא לדעת האומרים ביטול לשבת אחד חשיב ביטול. אך גם לדעת האומרים ביטול לעולם בעינן. נראה דכהאי גוונא דספק אם יארע מלחמה ויפתח כלל. חשיב ביטול לעולם. וכהאי גוונא בירושלמי פרק כלל גדול מה קשירה הי' במשכן. שהיו קושרין המיתרים. ולא לשעה היתה. אמר ר"י מכיון שהי' חונין ונוסעים על פי הדיבור כמו שהיא לעולם אמר ר' יוסי מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמו שהוא לשעה עד כאן. אבל אם לא הי' מבטיחן והי' ספק אם יסעו חשיב כמו שהוא לעולם. הכא נמי כיון שספק אם יפתח כלל שמא לא יארע מלחמה חשיב ביטול לעולם. ואם יחשב ראוי לפתח כהאי גוונא שאין בידו רק בציווי המלך לבד גם כן אינו ברור. ע"כ בזה ודאי אין להקל : יב) והטעליגראף אין לחשוב לצורת הפתח הן משום דהוי צורת הפתח מן הצד כמבואר בתוספות ריש עירובין גבי כלונסות המונחות על ווי העמודים דלא נחשב צורת הפתח דהוי צורת הפתח מן הצד. הן משום דמפורש במנחות בפצימי אכסדרה הואיל וחיזוק לתקרה עבידי ולא לשם פתח. כל שכן בזה שלא נעשה לפתח כלל. ועוד חשש לחוש להתבואות שור דקנים של צורת הפתח צריכין לעמוד אצל הכתלים. וכל זה כתוב במחברי זמנינו: יג) ואני אוסיף עוד שגרוע אפילו מצורת הפתח שמן הצד. דצורת הפתח מן הצד חוד הפנימי של המשקוף עם חודים חיצונים של שתי המזוזות דבוקים. ולמאן דלית לי' דר' חסדא עושים מחיצה במקום דבוקם ושם הוא סותם, ועד שם מותר לטלטל אבל חוט ברזל של הדולג רב רחוק מן הקנים. והא פשיטא שלהלן מן החוט אסור לטלטל שהקנים לבד אין סותמים רק בצירוף החוט. והמקום שחוץ מן החוט אין לו מחיצה רק הקנים ואסור לטלטל. וכיון שמקום ההוא נאסר. שוב נאסר גם העיר משום שנפרץ במלואו למקום זה שאין הפסק בין העיר בין מקום הזה רק החוט לבד. והחוט לבד אינו מחיצה מפסיק. ואם תאמר שמקום הזה אינו רחב ארבע ומקום פטור הוא. ליתא דמפולש לרשות הרבים דלתות בעי וכל ההיתר משום דבזמן הזה אין רשות הרבים והכל כרמלית. ובפתוח לכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וחוזר וניעור ומקום שחוץ לקנים מצטרף עם מקום שבין הקנים לחוט לארבעה ואוסר כל העיר: דברי הדוש"ת הק' אברהם.