אבני נזר אורח חיים רצד

ולפי דברים אלו דחשיב אינו ניכר אני תמה דהא מה שהנהר חשיב מחיצה להעיר שגבוה מקרקעות הנהר ומתלקט עשרה מתוך ארבע הוא מתורת גוד אסיק מחיצתא. והוא הלכה רווחת פרק כל גגות (פ"ט.) לרב דקיימא לן כוותי' לגבי שמואל במחיצות שאין ניכרות לא אמרי' גוד אסיק. וכן הוא בשלחן ערוך סימן שמ"ה סט"ז. ולא תקשה חריץ שבין שתי חצירות מלא מתבן מערבין שנים כיון שקרקעות החצר גבוה מקרקע החריץ אין זה רק משום גוד אסיק. והא אין המחיצות ניכרות. לא קשה מידי שהרי בחריץ שני החצירות אסורין להשתמש. שיד שני החצירות שולטות שם. ושוב אין שום חצר דרה בחריץ ושניהם מותרין אלא דאי אפשר להתיר דאם כן יאסרו זה על זה ומהאי טעמא לזה תשמישו בנחת ולזה בקשה נותנין לזה שתשמישו בנחת. ושוב אין אותה שתשמישה בקשה אוסרת כיון שאסורה להשתמש] ואין צריכים החצירות למחיצות החריץ רק להפסיק בין חצר אחרת ממש. ולענין זה אין צריך גוד אסיק שכל חצר עומד בפני' מחיצת החריץ ממש שלא תוכל לאסור על חברתה. ואף דחצר עצמה אין לה מחיצה דגוד אסיק הא לא אמרינן במחיצות שאין ניכרות. מכל מקום לא תוכל לאסור על חצר האחרת. דומה לחצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה וגדולה יש לה גפופים שאין קטנה אוסרת על הגדולה. הכא נמי כיון שמחיצות החריץ עומדים בפני הגדולה לא תוכל לאסור על החריץ כל שכן על חצר שמעבר שני לחריץ. ועיין עירובין (דף ה') ברש"י דיבור המתחיל ומר סבר קורה משום מחיצה. צריך מיעוט ד' דמחיצה עשוי' לפחות מארבע לאו מחיצה. ומכל מקום במיעוט ד' סגי וכל המבוי ניתר כיון שבסוף המבוי יש מחיצה, הכא נמי כיון שבחריץ היא סוף החצר יש מחיצות גם החצר ניתר. אבל בעיר שגבוה מהנהר שההיתר משום גוד אסיק הא לא אמרינן גוד אסיק במחיצה שאינה ניכרת: ד) מכל מקום יש לומר כיון שהכפור נימס בפני השמש ואז יהי' מחיצה ניכרת חשיב גם מעכשיו ניכרת. ובכיוצא בזה יש לפסוק לפי ענין שעת הדחק. ואם רואין שאם יחמירו להם יהי' מרבות עם יפרוצו באיסור הוצאה יש להתיר. וכן נהגו בעיר גדולה לאלקים ווארשא להתיר על סמך מחיצות הווייכסעל: נאום הדו"ש הק' אברהם. סימן רצג. ב"ה יום ו' עש"ק ד' כסליו תרס"ב. שלום לכבוד הרב הגדול חו"ב המפורסם כו' מו"ה... מו"צ דק"ק אנטווערפין: א) דבר העיר אשר הנהר מחיצה שלה מצד אחד והוא מחיצה טובה כי יש שם גדודים גבוהים. ואף בימי הקור נשאר מחיצה הם הגדודים. אך שיש שם גשר רחב ובין העיר לגשר אין שום מחיצה. אולם ספינות עוברים תחת הנהר ובעת שעוברים פותחין הגשר כדי שיוכלו לעבור והגשר נפתח כמה פעמים ביום. וכבודו נשען על ספר אוהל יעקב הובא בשערי תשובה סימן שס"ג דכהאי גוונא חשיב כמו דלתות ראויות לנעול. הכא נמי הואיל וראוי לפתוח הגשר ואז יהי' המחיצה להדיא. הנה ספר אהל יעקב אין אתי. ומצד הסברא אינו דמיון. דעיקר טעם בדלתות משום שעשוים לכך לנועלם ואין בהם צורך אחר. על כן הם טפלים אל החצר ושייכים אליו. ואף שאין נעולים בפועל ממש סגי בראוים לנעול. וראב"ן כתב בסימן שמ"ט דכמאן דנעילי דמיא. מכל מקום עיקר ההיתר משום ששייכים לחצר וקיימי מחיצות. אבל מחיצות הנהר שמתחלקת על ידי הגשר ועתה אין שום מחיצה. והגדודי כל זמן שאין נועלים אותם על ידי גוד אסיק מה שייכות יש להם אל העיר, ויהי' ההיתר משום ראוי לבד לא שמענו: ב) ויש להביא ראי' מתוספתא פרק ז' דעירובין מודים חכמים לר"י שזה פותח דלת קרפיפי ונועל רשות הרבים וזה פותח דלת קרפיפי ונועל רשות הרבים ומערבין ונושאין ונותנין באמצע עיין שם. ולמה לי פתיחת הדלתות הא ראוי לפתיחה. ואפילו למאן דהצריך ברשות הרבים נעילה. מכל מקום בדלת אחד סגי שיהי' ג' מחיצות דאורייתא נסתלק רשות הרבים. ושוב סגי בראוי לנעול גם הרביעית. כמבואר בתוספתא עירובין דף ו') לפר"י. ולדעת אבן העוזר גם לרש"י סגי בדלת אחד נועלת. ול"ל פתיחת שני הדלתות. אך הוא הדבר. משום דעשיית הדלתות לצורך הקרפיפות ולא לנעול רשות הרבים: ג) מיהו ראי' גמורה אין מתוספתא דאיכא לאוקמי בדלתות שאין בהם צירין. כעין הדלת שבמוקצה עירובין (דף ק"א.) דאין להם ציר. [עיין שם בגמרא] ופרש"י דמשום שאין משתמשין שם אין עושין בה דלת כראוי. וכל שכן קרפף דהיינו היקף גדול להכניס שם עצים לאוצר כמו שפרש"י ריש פרק עושין פסין דתשמישתן עוד פחות ממוקצה. כמבואר במשנה שם. אין עושין צירין לדלתות. ועל כן אסור לפתוח. כדמסיים שכל מחיצה הנעשית בין שוגג בין מזיד. מורה שיש כאן איסור בפתיחות. ואף דתני פותח הגיה הגר"א ז"ל פתח. וכיון שנחשב בנין מחדש אין להתיר משום ראוי. דפנים חדשות באו לכאן. ולא מחוסר קריבה לבד רק מחוסר בנין. אך יש לפרש התוספתא ביש צירין. אך מפני שאין עשויין לסתום רשות הרבים ונחשב בנין חדש לגבי רשות הרבים. ע"כ אסור לפתוח לנעול רשות הרבים, באופן שמתוספתא אין ראי' גמורה. מכל מקום הסברא שזה אינו דומה לדלת ראוי' לנעול: ד) אך יש מקום להתיר מהא דעירובין (דף ע"ח:) חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ארבע מערבין שנים ולא אחד. אפילו מלא עפר משום דלא מבטל לי' אין חוצץ שבטל המחיצה. והכא נמי כיון שהגשר עשוי לפתוח כמה פעמים ביום. ולא מבטל לי' אפילו לשבת אחת. אינו מבטל המחיצה דגדודי הנהר: ה) אך יש לחלק דהתם לא מבטל ועתיד ליטלם מתוך החריץ. מה שאין כן גשר זה אף שעתיד לפתוח שוב עתיד לנעול. ואי אזלת בתר סופו לפתוח נזיל בתר סופו לנעול. וע"כ יש לומר שורת הדין בזה כל זמן שנעול דינו נעול וכל זמן שפתוח דינו פתוח. וחילוק זה מבואר בסוכה (דף כ"ז: כ"ח.) שמחלק בין סדין לפקק החלון דסדין לא מבטל לי' פקק מבטל לי'. ובודאי אין הפי' מבטל לי' לגמרי שלא לפותחו עוד. דאם כן חייב חטאת גם לרבנן. ועוד דדומיא דקשור ותלוי שעשוי לפתוח