אבני נזר אורח חיים רצג

טו) ולכאורה יש לפקפק בנידון דידן כיון שהקנה עומד בשיפוע מנא לן דאמרינן גם גבי שיפוע גוד אסיק ביושר עד החוט. אך מבואר כן ברש"י שבת (דף ק'.) גבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע דהזורק לתוכו חייב ופרש"י שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה עשרה מתוך ארבע אמות הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רשות היחיד במקום גובהו עד כאן לשונו. הנה דאמרי' גוד אסיק מחיצות השיפוע להעלותם למעלה ביושר דאם לא כן אין כאן מחיצות כלל במקום השיפוע כמובן: טז) אך זאת צריך למודעי שבאמצע השיפוע במקום שמכוון נגד החוט שם יעמדו קנה תחת השיפוע בארץ כדי שלא יהי' מחיצה שהגדיים בוקעים בה. שמה שבולט להלן מן כנגד החוט אינו כלום: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רצב. ב"ה ג' ויצא בונה ירושלים לפ"ק. שלום להרב אבד"ק סאסנאוויטץ: א) בדבר העיר אשר ההיתר לטלטל בעיר על פי נהר הסובב העיר ושפת הנהר מתלקט עשרה מתוך ארבע. ועתה מסתפק מעלתו מה יהי' ביום הקרח הנורא [כן עולה בזכרוני השאלה ומכתבו נאבד ממני] שהטורי זהב בתשו' לק"ק שטיינארץ אסר להם והאבן העוזר חולק על הטורי זהב והתיר והמגן אברהם אוסר. ובחי' כתבתי להשיג על אבן העוזר. א] מה שכתב שהרי דעת ראבי"ה שביטול לעולם בעי והכא אינו ביטול לעולם שבימות החמה יפשר. לפי עניות דעתי אינו. מאחר שנדבק היטב עד שצריך מרא ותצינא לסותרו ודאי לא בעי ביטול לעולם. דמכל מקום השתא סתימה גמורה. וראי' לזה הא דאמר פרק חלון ע"ט. דאפילו ארנקי מבטל אינש משום איסור שבת והרי אחר שבת יפסוק האיסור ועל כרחך דביטול מחמת איסור עדיף דהוי כמחבר בטיט דמהאי טעמא אסור לבטל כלי מהיכנו לא בעי ביטול לעולם וכל שכן בנידון דידן דהוי מחובר ממש: וכן לפי מה שכתב הריטב"א בסוכה לשיטתו דסבירא לי' גם כן ביטול לעולם בעי. וקשה לו מההוא דארנקי ובן שמונה שממעט בחלון בשבת. ותי' דבכל מקום ביטול לעולם בעי כיון שדעתי' לסותרו חיישינן שמא ימלך לסותרו עכשיו על כן בעי ביטול שיתייאש ממנו לגמרי. מה שאין כן בביטול מחמת איסור על כרחך לא יטלנו. ואם כן בכפור בימות הגשמים שבודאי ישאר קרוש כל ימות הקור הוי ביטול: ב] מ"ש ראי' מכפור שאינו ממעט בחלון כל שכן דלא הוה מחיצה מקל וחומר דבעלי חיים לר' מאיר דלא הוה מחיצה וממעט בחלון. ועוד קל וחומר ממלח דאינו מחיצה ואף על פי כן ממעט בחלון והנה ממלח אין שום ראי' דלהדיא כתב הר"ש דמחיצה של מלח אינה קיימת מה שאין כן בחלון אין סופו לסתור אולם כל הק"ו פריכא שהרי דבר שאינו מבטל לי' כגון אוכלים וכלים אינם ממעטים בחלון. ואף על פי כן חשובים מחיצה כמו שהביא הוא בעצמו ממתבן. גם אין ללמוד כמו שכפור אין ממעט בחלון שאינו מבטל מתורת חלון. כמו כן אינו מבטל מתורת מחיצה. דגם זה אינו דמיון. שהרי במיעוט חלון ביטול לעולם בעי כמו שכתבו הרא"ש והטור והשלחן ערוך. ואלו לבטל מחיצה כתבו הרא"ש והר"ן דביטול לאותה שבת סגי. אלמא דחמיר דין מיעוט חלון מביטול מחיצה: ג] מה שכתב שהרי מנהגינו דתברא גזיזא ברדא בשבת. ואם הי' בטלים המחיצות. אם כן הוי כחופר בור בשבת. הלא המגן אברהם כתב בסימן ש"כ סקט"ו דבנהר או באר אסור: ד] שכתב יהי' איך שיהי' מה שנהגו לשבור הקרח בשבת אם כן הוי דבר הניטל בשבת שאינו מבטל להמחיצה כבר נתבאר שאסור ואין מנהג בזה. עד כאן בחידושיי. מכל מקום לדעת האומרים בשבת נמי ביטול לעולם בעי שפיר יש ללמוד מכפור שאינו ממעט בחלון דהוא הדין שאינו מבטל מחיצה. וכיון לדידהו מותר לטלטל ראוי לחפש היתר גם לדיעה אחרת דסגי בביטול לאותה שבת: ב) ונראה דהנה בתוספות סוכה (דף י"ג:) דירקות המחוברין לא מביאין ולא חוצצין ואפילו בשעה שאין מתנענעין עיין שם. והנה דין חציצה דהיינו מיעוט חלון כדין מחיצה. שאם אינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה. הכא נמי אם אינה עומדת ברוח מצוי' אינה ממעט בחלון. והנה גבי מחיצה שאין יכול לעמוד ברוח מצוי' מפורש בגמרא בספינה שאם יכולה לעמוד ברוח מצוי' דיבשה אף שאין יכול לעמוד ברוח מצוי' דים הוי מחיצה. ואף דספינה היא בים. ושם הרוח שאין יכול לעמוד בה מצוי'. שמע מינה דאינו תלוי בסופו לסתור רק בחוזק המחיצה. שאם יכולה לעמוד ברוח מצוי' דיבשה יש לה חוזק בעצמה. ואף שעכשיו היא בים לית לן בה. וכמו כן להיפוך במחיצה חלושה שאין יכולה לעמוד ברוח מצוי' דיבשה. אף שעכשיו עומדת בתוך בית או חצר שאין הרוח מזיזה. לא הוי מחיצה. כמו שכתב המגן אברהם סימן תר"ל סקט"ז. הוא הדין לענין אהל וחציצה בפני טומאה כיוצא בזה. ונראה שזה טעם השלג והכפור שאין מביאין ולא חוצצין משום שהם מים בעצמם שאין להם חוזק בעצמם וחום המצוי שיבא עליהם ימסם לא חשיבו אהל וחציצה, ועל כן אפילו בימות החורף שעכשיו אין חום. מכל מקום החציצה קלושה בעצמה. ודומה למחיצה שאין יכולה לעמוד ברוח מצוי' שעומדת בבית שאין רוח. מכל מקום לא הוי מחיצה. והכא נמי לא חשיב אהל וחציצה. והוא הדין שאין מבטלין מחיצה כיון שלמדנו מהא דאהלות דמחיצה שאינה עומדת בחום דומה לאינה עומדת ברוח. ואם כן אף עכשיו אין חום אינה מחיצה. וכל שכן שאינה מבטל מחיצה מקל וחומר דמתבן: ג) אך ראיתי בחתם סופר חלק אורח חיים סימן פ"ט בשם שב יעקב שהוקשה לו לפי דברי הרב המגיד בטעם זרק לבור מליאה פירות פטור דפי' הרב המגיד משום דאין המחיצות ניכרות. והם דברי רשב"א שבת. ובהיות הקרח הא אין המחיצות ניכרות. ותי' הש"י לא נתחוור. והוא ז"ל כתב דהא לגבי דרבנן אין פירות מבטלין כדברי תוספות שם. ועוד פי' הסוגיא דלא כהרב המגיד יעוין שם.