אבני נזר אורח חיים רצב

כלבוד ויהי' הכל אויר. וזה בכח הלבוד לעשות ישנו אינו כמו שכתב הר"ן ריש סוכה גבי חקק שאמרינן לבוד והוי המקום שלא נחקק כאילו הוא חקוק. ואף שיש שם קרקע. מכל מקום אמרינן לבוד ועושה מהקרקע אינו עיין שם. וכמו כן נימא הכא דהלבוד יעשה מהקנה אויר. אך פירושן של דברים דעיקר הלבוד הוא לעשות מחיצה. ולא שנאמר לבוד להאויר לבטל מחיצה. וכיון שנעשה מחיצה שוב יש בו כל דיני מחיצה בין להקל בין להחמיר. אך בדבר שתחילת אמירתו לבוד או גוד יהי' להחמיר על זה קאמרי התוספות דלא אמרי' לבוד ולפי זה יבא הכל על נכון. דהתוספות קאמרי לענין בכך פסול שאין בו ארבע רק שאויר פחות משלשה מפסיק ביניהם. אין האויר משלימו לארבעה. דלא אמרי' לבוד להחמיר. והיינו משום דבתחילת אמירת לבוד אתה צריך לומר שיחשב הלבוד סכך פסול לפסול הסוכה מה שאין כן בהא דרצפו בלחיין דאמרינן דהלחיין נעשו מחיצה אחת. וממילא צריך לחי אחר להתירו. וכמו כן גבי הרחיק מן הכותל פחות משלשה. שעל ידי לבוד נעשה המחיצה חדשה עם הישנה מחיצה אחת והוי מחיצה על גבי מחיצה. שבכל אלו אין בתחילת אמירת לבוד להחמיר רק שנעשה מחיצה מדין לבוד וממילא יש בו חומרא. מה שאין כן גבי סכך פסול כנ"ל. ודברי תוספות ברורים: יא) עתה נבא לנידון דידן דקשה דנאמר גוד אסיק ויהי' מחיצות החצר מפסיקות אף למעלה. ועל פי הנ"ל יתורץ בהקדם דברי הגמרא עירובין (דף צ'.) התם לא הוה יותר מבית סאתים הכא הוי יותר מבית סאתים. ובתוספות שם דיבור המתחיל הכא ולא אמרינן גוד אסיק לר' מאיר בגגין הרבה אלא במחיצות החיצוניות כיון דכולן רשות אחת הן עיין שם היטב. מבואר דברשות אחת לא אמרינן גוד אסיק דענין גוד הוא להפסיק בין רשויות ולא לחלק רשויות ברשות אחת כגון שלא יהי' יותר מבית סאתים. ועל פי זה ניחא דהנה כאן שלא אמרנו גוד אסיק הי' הצורת הפתח עושה הרשות הרבים לרשות היחיד והוה הרחוב והחצר הכל רשות אחד וברשות אחד לא אמרינן גוד [אך לכאורה יקשה על זה דמוכח בגמרא שם דכל שהרשויות של שנים אמרינן גוד אך עתה שעושין עירובי חצירות אם יש לזה דין חצר הוה שפיר רשות אחד] אך מה תאמר שנאמר גוד ולא יהי' הצורת הפתח מתיר ויהי' שני רשויות הא בזה אי אתה יכול לומר גוד רק שנאמר בתחילה להחמיר דהיינו שיבטל מחיצת הצורת הפתח ואחר כך יהי' שני רשויות וזה הוא לבוד להחמיר שכתבו התוספות דלא אמרינן כמו שבארנו דבריהם דכל שתחילת אמירתו להחמיר לא אמרינן, וכאן הוא תחילת אמירתו להחמיר לבטל הצורת הפתח. ואין לומר דתחילת אמירתו יהי' לעשות מחיצה וממילא יבטל הצורת הפתח. זה אינו דכל שלא נתבטל הצורת הפתח הוה רשות אחת ולא אמרינן גוד: ועל דבר הספק שהחוט של הטעליגראף בולט מן הקנה ותחת החוט עומד קנה בשיפוע רק שרחוק הרבה מהחוט: יב) הנה יש להתיר בזה מטעם גוד אסיק. דהנה בתשו' מים עמוקים סימן כ"ה כתב בהא דעירובין (דף י"א:) דר' נחמן סבירא לי' דצורת הפתח אין צריך ליגע והילכתא כוותי' הוא מטעם גוד אסיק, וכמו כן בנידון דידן נימא גוד אסיק ממקום השיפוע המכוון נגד החוט עד החוט. אך דברי הרא"מ קשים לי מהא דמייתי שם הגמרא ראי' מכיפה ושוין שאם יש ברגלי' עשרה שהיא חייבת ופרש"י דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה. ואפילו כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר. אלמא אין צריך ליגע דהא הכשירא דפתח ברגלים הוא והעיגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות עד כאן לשונו הרי דס"ל לרש"י דגבי כיפה התקרה העליונה הוא המשקוף. ומכל מקום אי אין צריך ליגע הכא נמי כשר אף שהבנין מפסיק בין הרגלים להמשקוף ואין שייך לומר גוד אסיק. וכן הרי"ף סבירא לי' כרש"י בזה עיין שם. הרי דהטעם באין צריך ליגע לאו מטעם גוד אסיק הוא: יג) אך גוף הסברא ניתן להאמר ויש להביא ראי' לזה מדברי רמב"ם דסבירא לי' בהא דכיפה דדוקא שהמזוזות יהי' שוות. אף שהמשקוף הוא עגול זה כשר לצורת הפתח. אבל אם עגול המזוזות עם המשקוף ביחד זה לא מהני לצורת הפתח. וסברת הרמב"ם ע"כ הוא משום דהכל עגול ביחד ואין כאן מזוזות ולא משקוף דמהיכא תתחיל לומר עד כאן מזוזות ולמעלה משקוף. וכמו כן כתב הטורי זהב בהלכות מזוזה ודוגמא לזה גבי שיפוע אהלים דלסוכה לא הוה אוהל ולטומאה הוה אוהל. ועל כרחך הטעם כיון דבסוכה בעינן מחיצות וסכך. ובשיפוע אין כאן מחיצות ואין כאן סכך כי הכל אחד. מה שאין כן בטומאה כיון דצריך אוהל מפסיק וגם זה מקרי אוהל, וכמו כן בצורת הפתח כיון דבעינן מזוזות עם משקוף. ואי כולו עגול אין כאן מזוזות ומשקוף כנ"ל, על כרחך נשמע מדברי הרמב"ם דס"ל גבי כיפה שאין המשקוף תקרה עליונה רק העיגול הוא המשקוף וגם זה מהני. דאי נימא דהתקרה העליונה הוא המשקוף מה לי אם המחיצות עגולות כיון שהמשקוף שוה. ושפיר יש לומר שכל העיגול הוא מחיצות ותקרה העליונה הוא המשקוף. אלא על כרחך דס"ל דהעיגול הוא המשקוף. ולפי זה אין ראי' כלל מהא דכיפה לענין אם צריך ליגע. שהרי כאן המזוזות נוגעות בהמשקוף שהיא העיגול. אך על כרחך לומר שהוא לא הי' גורס כגירסת הגמרא דידן. א"ל אי משכחת לא תימא להו כו' ואין מהא דכיפה ראי' כלל לאין צריך ליגע. ומובא גירסא זו בריטב"א עיין שם. אך לפי גי' זו פסקינן הלכה כר"ש דצריכין ליגע דהא הלכה כרב ששת באיסורי לגבי ר"נ. ומכיפה אין ראי'. וקשה על הרמב"ם ז"ל כיון דסבירא לי' דאין ראי' מכיפה למה פסק כר' נחמן דאין צריך ליגע: יד) אך יש לתרץ דברי הרמב"ם על פי סברא הנ"ל דמחלוקת ר' נחמן ור' ששת אם צריך ליגע או אין צריך שנוי' במחלוקת בפרק כל גגות (דף פ"ט:) שמואל ור"י דשמואל סבירא לי' דאמרי' גוד אסיק אפילו לשוי' פיתחא ור"י סבירא לי' דלא אמרי' גוד אסיק לשוי' פיתחא כמו שביארו התוספות שם ולפי הסברא הנ"ל דמאן דסבירא לי' אין צריך ליגע הוא מטעם גוד אסיק. וממילא לפי זה ר"נ סבירא לי' כשמואל דאמרינן גוד אסיק אפילו לשוי' פיתחא, ולפי זה ס"ל צריך ליגע. וממילא הרמב"ם שפסק שם כשמואל דאמרינן גוד אפילו לשוי' פיתחא לכן פסק כר' נחמן דאין צריך ליגע. וזה סעד גדול לסברא זו דאמרינן בזה גוד אסיק: