אבני נזר אורח חיים רצא

(דף ד':) דיבור המתחיל מאן דאמר טפח. דאף דקורה משום מחיצה. מכל מקום פסולה למעלה מעשרים משום דבעי היכר. וקשה האיך ארכבי' אתרי רכשי. קאמר קורה משום מחיצה וקאמר דבעי היכר. אך דס"ל דאף דקורה משום מחיצה, בעי היכר קצת דלא עדיף מלחי, דאף דקיימא לן לחי משום מחיצה. מכל מקום בעי היכר קצת כמבואר בגמרא. וכן דעת התוספות סוכה (דף כ"ב:) דיבור המתחיל אבל דאף מאן דסבירא לי' קורה משום מחיצה בעי היכר קצת. מוכח מזה דלמעלה מעשרים לא הוי היכר כלל. הרי דבצורת הפתח לא בעי היכר כלל: ב) גם מ"ש משום דביתא כמאן דמליא דמיא. חוץ מה שסוברים הרבה ראשונים דזה דוקא בבית מקורה כמו שהעיר גם כבודו. גם סברתו אינו מובן דמה מזיק לן כמאן דמליא לענין שלא יצטרף לצורת הפתח. גם הרבה אחרונים חלקו עליו: ג) אך לדידי נראה מטעם אחר לפסול משום דכיון שיש מחיצה המפסקת בין עמוד זה לזה. אין אתה יכול להצטרף עמוד זה לכאן דהא המחיצה מפסקת ביניהם. והוא כמו דאיתא בפרק כל גגות צ"ב: לענין חצר קטנה שנפרצה לגדולה דהיכא דאיכא גפופי גדולה מותרת וקטנה אסורה ובמכנסת כותלי קטנה לגדולה אף הגדולה אסורה כיון שיש מחיצות ביניהם אין יכולים לסתום. וכמו כן הכא כיון שיש מחיצה מפסקת בין זה לזה אין מצטרפין לצורת הפתח. ולפי זה יש להכשיר באם יש בהעמוד עשרה למעלה ממחצית החצר דלזה אין המחיצה מפסקת. וכל שהוא עשרה הוי עמוד לצורת הפתח ויוכשר: ד) אך האבן העוזר סימן שס"ב סבירא לי' דבמחיצה לא משגחי' במה שהיא למעלה מעשרה רק במה שהיא תוך עשרה. לענין אם במה שהוא למעלה מעשרה עומד מרובה על הפרוץ כיון שבתוך עשרה אין עומד מרובה לא נתבטל הפרוץ עיין שם. ואם כן הכא נמי לענין צורת הפתח כיון שבתוך עשרה המחיצה מפסקת ביניהם לא משגחי' במה שהיא למעלה מעשרה גבוה ממחיצת החצר: ה) אך נראה מגמרא עירובין (דף כ"ה) דלא כוותי' דאיתא שם לענין קרפף שלא הוקף לדירה והעושה מחיצה על גבי מחיצה אר"ח בשבת הועיל וכו' ר' ששת אמר לענין שבת נמי לא הועיל. מבואר מסוגיא שם דמחיצה על גבי מחיצה אף שהמחיצה התחתונה שבתוך עשרה אינה מכשרת. מכל מקום יכולה מחיצה העליונה להכשיר. ואף מאן דסבירא לי' התם דלא הועיל. הוא משום דזה לא מקרי היקף לדירה כיון שלא חידש דבר בהיקף דהרי כבר הי' מחיצה. מה שאין כן לענין תורת מחיצה ודאי הוה עליו שם מחיצה אף שאינו מתיר רק במה שלמעלה מעשרה: ו) ונראה לומר דדבר זה אם מחשבי' מה שלמעלה מעשרה למחיצה במחלוקת שנוי' בדברי ר"י ור"מ בעירובין (דף צ':) ובסוכה (דף ד') דר' מאיר סבירא לי' דאף אמת כלים הוא בת ששה נפקא ל' מחיצות מארון תשעה וכפורת טפח וסבירא ליה דדוקא תוך עשרה מקרי מחיצה כמו שמבואר בדברי רש"י עירובין שם סוף דיבור המתחיל ארון וז"ל אלמא עשרה הוי מחיצה דלמעלה מעשרה לא חשיב לי' רשות תחתיו אלא רשות אחריתא עד כאן. אבל למעלה מעשרה כיון דרשות אחריתא הוא לא חשיב מחיצה מה שאין כן לר"י דסבירא לי' מחיצות הוא הלכה למשה מסיני שפיר יש לומר דגם למעלה מעשרה יש לו דין מחיצה. אך הרמב"ם פרק ב' מהלכות בית הבחירה פסק כר"י דאמת כלים אמה בת חמשה. ואני הבאתי ראי' לדבריו מהא דסוכה (דף ט"ז.) החוטט בגדיש אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זה סוכה. וברש"י אף שמגביה החלל לשיעור גובה עשרה אין זה עשייתו. שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי עיין שם. ואי כר' מאיר דסבירא לי' אמת כלים באמת בת ששה ונפקא לי' מחיצת עשרה מארון הוי פסול סכך דמארון למדנו שהוא פסול סכך מדכתיב סככים עיין שם. אף שגם שהיא פסול מחיצת למדנו כמבואר ברש"י עירובין הנ"ל. מכל מקום פסול סכך ודאי הוא ושפיר שייך לומר תולמ"ה. אלא על כרחך דרב הונא סבירא לי' כר"י דנפקא הלכה למשה מסיני ואין נפקא מינה להסכך בין גובה עשרה לאין גבוה עשרה. רק הוא פסול מחיצות. ולכן פסק הרמב"ם כוותי' : ז) נחזור לענינינו כיון דקיימא לן כר"י שפיר גם מחיצה למעלה מעשרה חשיב מחיצה כנ"ל. והאבן העוזר הי' סבירא לי' דפסקינן כר' מאיר, [וכן באמת פסק הרמב"ם בפי' המשניות אך בהלכה חזר בו] ולכך פסק דמה שלמעלה מעשרה לא חשיב מחיצה. והוא הי' מתרץ לעצמו סוגיא דעירובין דהעושה מחיצה על גבי מחיצה הנ"ל משום דהתם איירי לענין היקף לדירה דהוה רק מדרבנן. והלכה כמאן דמיקל בעירוב ולכך קאמר הגמרא אליבא דר"י דמחיצה על גבי מחיצה מהני. אבל מאחר שהרמב"ם פסק כר"י גם לענין דאורייתא. נאמר שמחיצה למעלה מעשרה מהני ושפיר בנידון דידן אם העמוד גבוה למעלה ממחיצת החצר עשרה טפחים יש להכשיר: ח) אך יש לומר דנאמר במחיצות של החצר גוד אסיק ויהי' גם למעלה המחיצות מפסיקות. אך יש לתרץ על פי דברי התוספות סוכה (דף י"ז.) דיבור המתחיל אילו דלא אמרינן לבוד להחמיר. ואם כן גם גוד אסיק גם כן לא נאמר להחמיר דתרווייהו הלכה למשה מסיני נינהו: ט) אך לכאורה קשה על דברי התוספות מהא דעירובין (דף ט':) רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיין פחות פחות מארבעה במשך ד' אמות לרבן שמעון בן גמליאל דאמרינן לבוד כו' עיין שם. הרי דאמרינן גם לבוד להחמיר דיהי' צריך לחי אחר להתירו. גם החכם צבי סימן נ"ה הקשה על סברא זו מגמרא פרק עושין פסין (דף כ"ה,) הרחיק מן הכותל פחות משלשה לא הועיל ופרש"י והוי כמחיצה על גבי מחיצה משום דאמרינן לבוד הרי דאמרינן לבוד להחמיר. י) ונראה לי לתרץ דברי התוספות דהתוס' ברור מללו דהלכה למשה מסיני שהי' בלבוד או בגוד הוא שהלבוד או הגוד עושה מחיצה. וראי' לזה מהא דמהני במחיצה קנים פחות משלשה משום דאמרינן לבוד. ואמאי לא נימא לבוד איפכא שיהי' האויר חשיב