אבני נזר אורח חיים רצ

לבינה דנפרץ למקום האסור לה, ואפילו למקום פטור מקלקל המחיצה שמעבר ההוא עיין שם היטב. על כרחך צריך לומר דלא כאבן העוזר הנ"ל דאין צריך מחיצה ארבע רק כדי שלא יהי' נפרצה במלואה למקום האסור לה. אלא אדרבא הא דאוסר נפרצה במלואה למקום האסור לה. הוא משום דנתבטל מחיצה שמעבר ההוא. ומדרבנן צריך מחיצה רביעית (לחי או קורה ובחצר שני פסין] ואם כן נידון דידן ממה נפשך מותר. דלשיטת הרב מלאדי יש ראי' מהא דהי' גבוה מעשרים ובא למעטו. ולשיטת האבן העוזר יש ראי' ממבוי שנפרץ לחצר: דברי הדו"ש הק' אברהם סימן רצ. לרב אחד. שאלה. אי מותר להעמיד הקנה של צורת הפתח בתוך גן זרוע מחמת שהגן מוקף גדר. ובספר מקור חיים מערער על זה דהנה כתב שם בתיקון עירובין וז"ל עוד ראיתי שתוחבין הקנים של צורת הפתח בתוך הבית עד לארץ או בתוך המוקף מארבע רוחותיו בפנים. והא ודאי לאו כלום הוא כי הלחי בעי' שתעמוד בחוץ בשביל היכר. דמה שעומד בתוך דבר המוקף לאו כלום הוא. דדבר המוקף כמאן דמליא דמי עד כאן לשונו: א) תשובה. הנה אף לפום ריהטא דלישנא אחת דבר המקור חיים. אבל האמת יורה דרכו דשתים זו שמענו מדברי המקור חיים. ומשני טעמים פוסל המקור חיים. טעם הראשון הוא משום דלא הוי היכר. וטעם השני משום דדבר המוקף כמאן דמליא דמי. כן נראה לי: ב) והנה לטעם ראשון נראה ברור ופשוט דאם הקנה גבוה מן הגדר עשרה טפחים דמהני. דהרי ניכרין עשרה טפחים העליונים. רק אם הי' עשרה טפחים העליונים באויר הי' מחיצה שהגדיים בוקעין בה. אבל כגון הכא שיש מחיצה תחתיו מחיצה העליונה לבד מתרת. וראי' לזה דהא איכא למאן דאמר בפרק עושין פסין (דף כ"ה) דהעושה מחיצה על גבי מחיצת הקרפף דמהני והועיל לשוויי מוקף לדירה. ואף דאנן קיימא לן כמאן דאמר דלא הועיל היינו משום דבלאו הכי היתה מוקפת מחיצות ולא חידש בה מחיצות. אבל בזה מודה דהמחיצה עליונה מתרת ודו"ק: ג) אולם לפי טעם השני יש לעיין. דהנה בהא דהרחיק ממחיצת הקרפף ארבע ועשה מחיצה דמהני כתב הרא"ש הטעם משום דבעשיית מחיצה חדשה סותר הישנה. וכן הוא בשלחן ערוך אורח חיים סימן שנ"ט סעיף ע' דמבטל הישנה. והכא נמי אם הגדר שעומד מבחוץ רחוק ארבע מהקנה שעומד מבפנים להגדר. הגדר מבטל להקנה של צורת הפתח ודו"ק. והיינו כשהגדר גבוה עשרה מבטל להקנה. אף אם גבוה הרבה מהגדר. כמו במחיצת הקרפף. דאין צריך שיהי' המחיצה פנימית בגובה כל החיצונה רק אם גבוה עשרה מהני כמו שכתב הפרי מגדים באשל שם סק"י: ד) אך נראה דאין ראי' משם. דהנה שם בגמרא בהא דעשה מחיצה על גבי מחיצה דלא מהני. קאמר דמודה דאם עשה מחיצה על שפת התל שהועיל מאי טעמא הואיל והדר על גבי מחיצות העליונות הוא דר. והיינו משום דמחיצות התל אינם בפנים. והוא הדין בהרחיק מן המחיצה ארבע ועשה מחיצה דאין מחיצה החיצונה נראית בפנים ועל כן מהני מחיצה פנימית לשויי מוקף לדירה. ואף שאין מחיצה הפנימית מכסה כל החיצונה רואין כאילו עלתה עד למעלה. דרשות היחיד עולה עד לרקיע ואמרינן גוד אסיק מחיצתא, מה שאין כן הכא מתיר הצורת הפתח אף שאינו נראה במבוי כמו שכתב הרא"ש בפרק קמא דשבת בבית שאין תוכו עשרה וקרוי' משלימו לי'. דאם חקק בה ארבעה על ארבעה מותר לטלטל בכולו, וכתב הרא"ש דאף דבפנים אין מחיצה עשרה במקום אחד. מכל מקום מחיצות חיצונות שגבוהות עשרה מתירות אותו. וכיוצא בזה כתב הריטב"א והמהרש"א בפרק כל גגות בהא דעמוד גבוה עשר הוי רשות היחיד לענין שבת אף בלא גוד אסיק משום דמחיצות שומרות אותו מבחוץ יעוין שם: ה) אולם יש להביא ראי' מהא דפרק כל גגות בחצר גדולה שנפרצה לקטנה דאם השוה את גיפופי' גדולה נמי אסורה משום סילוק מחיצות עיין שם (דף צ"ב:). הרי דמחיצה פנימית מבטלת להגיפופי והכא נמי הגדר מבטל להקנה כנ"ל אף שהקנה גבוה הרבה מהגדר. דעל זה שוב יש להביא ראי' מדברי הפרי מגדים הנ"ל דאף שהמחיצה הפנימית נמוכה מהחיצונה מבטלת להחיצונה כנ"ל. אבל מכל מקום נראה דלא דמי להא דהרב פרי מגדים דהתם אמרינן גוד אסיק מחיצה לבטל מחיצות החיצונות ולשוי' רשות היחיד. מה שאין כן הכא לא אמרינן גוד אסיק להחמיר ולשוי' כרמלית ודו"ק: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן רצא. ב"ה יום ב' לך תרנח"ל. שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה שלום ארי' נ"י האבד"ק בזין: על דבר הספק שבזוית אחד מהטעליגראף עמוד אחד עומד בתוך חצר. שהמקור חיים בתיקון עירובין כתב דאם הצורת הפתח עומד במקום המוקף מחיצות לא מהני משני טעמים. חדא דצורת הפתח בעי היכר וכאן אין היכר כלל. ועוד משום דביתא כמאן דמליא דמיא: א) והנה מה דפשיטא לי' דצורת הפתח בעי היכר לדידי לא נראה כן. דלא מצינו ענין היכר רק היכא שיש מחיצות המתירות מדאורייתא רק מדרבנן בעי היכר דהיינו בשלשה מחיצות. מה שאין כן בצורת הפתח שמועיל בכל הד' מחיצות משום שהפתח הוא כמחיצה ויש כאן ד' מחיצות. למה לי להיכר. וחילא דידי מהא דכשר צורת הפתח אף דגבוה יותר מעשרים אף דכל דבעי היכר לא מתכשר למעלה מעשרים. דקורה שהוא למעלה מעשרים פסולה, דכל שהוא למעלה מעשרים אף היכר קצת לא הוי כדמוכח מרש"י עירובין