אבני נזר אורח חיים רפח

מכל מקום מהני שלא יחשב בקעי רבים. קל וחומר היכי דלא ממעט בהלוכא דמהני הא דבודאי לא עיילי בפתחא זוטא שלא יתבטל פתח הגדול דודאי לא עיילי בפתחא זוטא. כל שכן שמועיל לענין שלא יחשב בקעי רבים: יז) אך יש לומר דלא מהני האי טעמא לבטל בקיעת רבים מפתח הקטן דאפשר שיעברו גם בזה. רק שנאמר דילמא לא יעברו כלל בפתח הגדול. בזה מחלקינן. דאם מקצרים דרכם כשיעברו בפתח הקטן יש לחוש דילמא ממלכי בני מבוי לעבור רק בקטן משום קיצור הדרך. אבל כשאין מרויחים למה ימלכו לעבור תמיד בקטן. וכיון דלפעמים עוברים בגדול לא מתבטל תורת פתח. כן יש ליישב, ומכל מקום לא משמע הכי דאם כן לא הי' צריך הש"ס לומר משום דלא שבקי פתחא רבה. רק שאין מרויחין אפילו הי' הפתחים שוין ודו"ק: יח) וכן מפורש בתוספות שגם לענין שלא יחשב מפולש מהני הא דלא שבקי. עיין בדבריהם (דף ו'.) בדיבור המתחיל אחד זה ואחד זה בארבעה שכתבו הטעם לרב הונא דמותר כשהפירצה בראשו אף שאסור מצידו משום דבראשו לא שבקי כו' והרי לרב הונא הא דאסור מצידו הוא משום מפולש. דאי אפשר משום שמתבטל תורת פתח שהרי רב הונא אוסר אפילו נשאר שיעור מבוי מהפרצה עד הפתח: יט) וכן מפורש בסוגיא דמשום מפולש אסר רב הונא. דמדמי למבוי עקום לרב ולרב הונא לא ס"ל לחלק בין בקעי רבים ללא בקעי. ובכל ענין אוסר. כמו מבוי עקום דתורתו כמפולש. הרי דרב הונא משום מפולש אוסר ואף על פי כן מהני הא דלא שבקי לאפוקי מתורת מפולש. ואם כן הדין לרב הונא דאוסר מפולש אפילו לא בקעי רבים מהני הא דלא שבקי אפילו ליכא רפש וטיט. כל שכן ואין צריך לומר לדידן דאין איסור במפולש כי אם בבקיעת רבים דמהני האי טעמא דלא שבקי לבטל מתורת מפולש: כ) והנה דברי תוספות אלו מוכרחים להלכה גם כן דאם לא כן במבוי שרחב עשרים דמהני מעמיד פס רחב ששה ברחב ארבע אמות ואסור משום מפולש] כיון דלא קיימא לן כריצב"א שהביאו התוספות דף יוד:) בדיבור המתחיל עושה פס. עיין במגן אברהם סימן שס"ג סקל"ו דהעיקר דלא כריצב"א ולא אמרינן שלא יסבבו כו' ואם כן ע"כ הא דמותר במעמיד פס רחב כו' משום דלא שבקי כו' מבטל מתורת מפולש ועיין שם עוד במגן אברהם סקל"ח שכתב דלא חיישינן שילכו כו' הרי כמו שכתבתי ודו"ק: נאום הק' אברהם. סימן רפח. ב"ה יום ג' תולדות תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יואב יהושע נ"י: א) דבר העירובין שהצורת הפתח רחוק מן הכותל באיזה מקומות כחמשה אמות ובקעי רבים ומייתי כ"ת תשו' מהרי"ט דמערב כל העיר סגי בשני פסין. ומסתפק כבודו אם לסמוך על מהרי"ט: ב) הנה בלא זה המגן אברהם מסתפק אם מבואות דידן דינם כחצירות ולא פוסל בקעי רבים. ואף שהמגן אברהם כתב להחמיר. מכל מקום בשעת הדחק גדול כמו בזמנינו ובא לידי חילול שבת בודאי אין להחמיר בספק דרבנן. ואף שדעת אבן העוזר דאף בחצר פוסל מפולש בחי' ביארתי שהדבר מחלוקת הפוסקים ראשונים וקיימא לן כהטורי זהב והמגן אברהם. וגם כדאי מהרי"ט לסמוך עליו רק שיהי' עומד מרובה לא צורת הפתח מרובה. ואם עומד מרובה אף שצורת הפתח מפסיק בין העומד בין הפרוץ נראה לי דמהני:. דברי ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן רפט: לרב אחד. בדבר הצורת הפתח שאינו עומד בחלל המבוי רק חוץ לחלל המבוי, היינו שהקנים של צורת הפתח עומדים חוץ להמבוי כנגד עובי כותלי המבוי. רחוקים מן הכתלים יותר מארבע טפחים כמו אמה וחצי והעמידו לחיין פחות פחות משלשה להאריך המבוי כדי לחבר הכתלים עם הקנים. והלחיים דקים מן הכתלים והקנים של צורת הפתח ועודף עובי הקנים של צורת הפתח הלאה מעובי הלחיין לצד פנים יותר מטפח בכל קנה וקנה. זה תורף השאלה לפי מה שציירתי הענין בדעתי: א) תשובה לכאורה יש לפקפק יען הקנים אינם נראים בתוך המבוי. רק שניכר מבחוץ מה שבולט מן הקנים לצד פנים להלאה מעובי הלחיין שהעמידו להאריך המבוי עם צורת הפתח. ולא מצינו בגמ' שנראה מבחוץ יהי' מועיל לצורת הפתח. בפרט למה שכתב הרא"ש פרק קמא דסוכה דנראה מבחוץ אינו מועיל לטפח דסוכה. ואינו מועיל אלא לשבת במבוי שיש לה שלשה מחיצות. ואין צריך הלחי אלא להיכר. מה שאין כן בצורת הפתח דרק משום מחיצה: ב) ועוד יש חשש ביותר יען דעת הרבה ראשונים שגם בזמן הזה יש רשות הרבים ואנו סומכין על הפוסקים המקילין. יען אפילו ברשות הרבים גמור אם יש צורת הפתח משני צדדים מהני מן התורה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וכן כתב הרב מלאדי בשלחן ערוך שלו סימן שס"ד סעיף ד'] ובדרבנן סומכין על המקילין. מה שאין כן בצורת הפתח הזה דלא מהני מדאורייתא לפי דברי הרא"ש הנ"ל ולא נשאר אלא צורת הפתח שמעבר השני. ואפשר דבכהאי גוונא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. דלא מצינו בגמרא אלא בשם ב' מחיצות לא אתי רבים ומבטלי. מה שאין כן בשם ג' מחיצות ועיין באבן העוזר בחי' למסכת עירובין (דף ו') כתב דבשם שלשה מחיצות גמורות ודאי לכולי עלמא לא מהני עיין שם. ועוד דרמב"ם וטור פסקו ד' מחיצות דאורייתא. וכיון דנראה מבחוץ מדאורייתא לא הוי מחיצה. ואין כאן ארבע מחיצות לשויי רשות היחיד ושוב הוי רשות הרבים גמורה כיון דרבים בוקעין: