אבני נזר אורח חיים רפז

סוכה (דף ז'.) דופן סוכה כדופן שב, כו' ויתירה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכה. ופרש"י מה שאין כן בסוכה דסגי לי' בשתים כהלכתן ושלישי, אפילו טפח ואפילו הי' לה פתחים בשתי הדפנות אחת או שתים דכי מצטרפת לה בהדי שתים הפרוצות הוה לי' פרוץ מרובה שריא. וקשה לי דהא בשבת נמי משכחת לה. דהא בעירובין (דף י"ב.) מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב. מבואר דמבוי מפולש ויש לו לחי אחד הוה מן התורה רשות היחיד. ואף במחיצה שלישית מהני לחי מן התורה והוא הדין בחצר שני פסין [אפשר מן התורה אפילו פס אחד]. והנה (דף כ"ב:) חצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין בזו רשות היחיד לשבת. ואם כן אם יש בחצר שני פסין כל שהוא ברוח אחד וכן ברוח שכנגדו הוה רשות היחיד לשבת ואם יש בשתי דפנות הצדדין פתח אחד או שנים הוה פרוץ מרובה ושריא כמו בסוכה: י) ונראה לי ללמוד מכאן דהא דמהני לחי במבוי ושני פסין לחצר אף דפרוץ מרובה במחיצה ההיא. משום דבצירוף שאר המחיצות הוי עומד מרובה. ועל כן אם על ידי פתחים. שבצדדין יהי' פרוץ מרובה באמת לא יועילו לחי או שני פסין. ודוקא בסוכה דמחיצה רביעית לא בעי כלל ושלישית נמי סגי בטפח. ולא בעי כלל שיהי' סתום. אבל בשבת דבעינן ארבעה מחיצות להתיר מדרבנן צריך שיהי' בכל ההיקף לעולם שיהי' עומד מרובה. והשתא מובן היטב. דכשהלחי רחוק מהכתלים הא בעצמותה האויר רבה כנגדה והוה פרוץ מרובה ואסור. ודוקא כשמחוברת לכותל מהני צירוף הכותל: יא) ואין להקשות ממבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו אם נשתייר פס ד' מתיר פירצה עד עשר. אף דהלחי עם הפס ארבעה עדיין פחותים מהפתח רק בצירוף שאר הכותלים. והרי הפירצה מפסקת. והתינח לפי הר"י והריא"ז כיון שפירצה ההוא מותרת משום עומד מרובה שוב אינו מפסיק אבל להתוספות קשה. דיש לחלק דוקא כשאויר מפסיק בין לחי לכותל שבצידו כיון שמחיצה אחרת היא ויש הפסק חשיב והאי לחודי' והאי לחודי' מה שאין כן בנפרץ באמצע כותל שבצדו דלחי מחובר לכותל שבצדו. ואף שהכותל נפרץ באמצע הרי מחיצה אחת היא ודו"ק. וכיוצא בזה מצינו בסוכה דכתב הר"ן דצריך שלא יהי' בכל קרנות הסוכה פתחים דאם כן לא הויין שתי דפנות דעריבן. ומכל מקום אם יש פתח בין עומד לעומד אף שבעומד אחד לא הוי שיעור סוכה כשר וחשיב שתי דפנות ע"כ דרק הפתח שבקרן מפסיק ולא הפתח שבאמצע ועיין בבית יוסף סימן תר"ל בשם רבינו ירוחם: יב) ונראה לי ראי' לפירוש זה מהא דר' אמי ור"א דאם לא נשתייר פס ארבע פחות מג' מתיר. שלשה אינו מתיר, ומפרש בש"ס (דף י':) משום דילמא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא יעוין שם. ותיפוק לי' דאין הלחי מחובר למבוי דפחות מפס ד' לאו מבוי. אלא ודאי דמה שמופסק הכותל באמצע לא איכפת לן וכמו שכתבתי: יג) ועתה בא נבוא לענין הלכה בצורת הפתח שרחוקים הקנים מהכתלים ג' טפחים מזה וג' מזה. ונראה לעניות דעתי דלכולי עלמא האויר שמכאן ומכאן אינו ניתר. דאף שהצורת הפתח בעצמו בודאי מהני אפילו רחוק מהכתלים. ולא גרע מנעץ ארבעה קונדסין וקנה על גביהן. מכל מקום האויר שלשה שמכאן ושמכאן אינם ניתרים. דאף שמקום צורת הפתח מרובה עליהן לא מהני. דלא מצינו אלא עומד מרובה על הפרוץ לא פתח מרובה על הפרוץ. ותדע דאם כן לאשמעינן רבותא טפי דכשרק שלשה רוחות בצורת הפתח ורוח רביעית בשני פסין או בפתחים באמצע. אלא ודאי הצורת הפתח די שיפקיע את עצמו לא שיבטל הפרוץ ועל כן נקט רק כשמוקף כולו בצורת הפתח בלא פרוץ כלל. וכן משמע לשון כל הפוסקים ותדע דאפילו לבוד דעת הגהת אשר"י שאינו מבטל הפרוץ עיין שם בפרק קמא דעירובין מאור זרוע הביאו המגן אברהם סימן שס"ב סקט"ז ואף שדעת רש"י בסוכה (דף ז'.) אינו כן זה בלבוד דסתימה גמורה ומהני אפילו בסוכה מה שאין כן בצורת הפתח] ואין לומר דהאויר יותר בקנה של צורת הפתח מתורת לחי זה אי אפשר כיון דרחוק מהכותל שלשה טפחים. מיהו אם קנה אחד מחובר לכותל הקנה ההוא מתיר מתורת לחי אף אויר השני כיון שרוח אחת הוא דמכל מקום אינו פרוץ במלואה. ואף שרוחב הפתח בכללו יותר מעשרה אמות. כיון שניתר הרוחב ההוא בצורת הפתח לא איכפת לן כנ"ל: יד) והנה הי' מקום להתיר לר' אחלי דפחות מד' אין צריך כלום. אולם המחבר פסק דיעה ראשונה דלא כר' אחלי. גם שכתבו האחרונים דמבואות שלנו יש להם דין חצירות. ובחצר אף ר"א מודה כדאיתא בש"ס. אך אם הקנים רחבים מהאויר שבנתיים פשוט שהאויר ניתר בעומד מרובה על הפרוץ. וכן כשמעמיד הצורת הפתח במחיצה שנפרצה יותר מעשר ניתר האויר שמכאן ושמכאן על ידי גפופי כותלים שנשתיירו: טו) אך יש מקום לאסור בצורת הפתח על פירצה יותר מעשר ורחוקים מהכתלים לדעת הרמב"ם דאין צורת הפתח מהני ביותר מעשר אלא בעומד מרובה על הפרוץ. אם כן כשרחוק מהכתלים שוב לא מהני בפני עצמו כנ"ל בלחי. אך המחבר בדיעה ראשונה,. שלעולם העיקר. דאפילו בפרוץ מרובה מהני ביותר מעשר: טז) ונראה דבמקום שהאויר שבין צורת הפתח ניתר בעומד מרובה אפילו האויר רחב ארבעה. וכן יש הרבה צורת הפתח שרחוקין מהכתלים. ולכאורה הוי כמו מפולש דאסור שכתבו האחרונים דמבואות שלנו נותנין עליהם חומרי מבואות גם כן. ועוד דאפילו בחצר דעת אבן העוזר דמפולש אסור. מכל מקום נראה דמותר דחשיב לא בקעי רבים משום דלא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא. ואף שבגמרא לא מצינו רק לענין שלא יתבטל תורת פתח מהפתח הגדול. מכל מקום נראה לי שהדברים קל וחומר דהא ר"א ור"א אמרי אם נשתייר פס ארבע מתיר פירצה עד עשר ומשום דלא בקעי רבים שיש רפש וטיט. ולרב הונא מוקי דאית לי' גידודי. ואף על פי כן אם לא נשתייר פס ארבע חיישינן דילמא שבקי פתחא רבה משום דממעטי בהלוכה ולא מהני האי רפש וטיט או הגדודי שנאמר בני מבוי לא עיילי בהאי פתחא משום רפש וטיט והגדודי.