אבני נזר אורח חיים רפו

ליתי אוירא ובצורת הפתח לא שייך. אך לא נתברר טעמו. דבגמרא מבואר משום דגדיים בוקעין. על כן קשה להקל נגד התוספות שפוסקים דאפילו הלחי רחב מהפסק פסול. דלדידהו גם בצורת הפתח פסול וראי' מהתוספות שהקשו על איבעיית הש"ס אי מהני צורת הפתח בגובהה תיפוק לי' דלחיין לבד מתירין. ותי' בכמה גווני. ולמה לא תי' כשרחוקים מהכתלים דהלחיין אינם מועילים רק משום צורת הפתח. ע"כ דצורת הפתח גם כן אינו מועיל עיין שם באריכות: ב) והנה מה שכתב דרבינו יונתן לא כתב אלא לר' יוסי אבל לדידן מפורש בש"ס משום דגדיים בוקעין. ומכח זה השיג גם כן על ריא"ז. נוראות נפלאתי על גאון מובהק כמוהו שיאמר זה. דבש"ס אמר כן לרבן גמליאל דאמר לבוד פחות מארבע והוי כולו סתום. על כן אמר הטעם דגדיים בוקעים ולא הוי מחיצה במקום האויר שבין לחי למבוי. ושוב פסול לרבן גמליאל כמו לדידן. ויש לומר כטעם רבינו יונתן. או איזה טעם שיהי'. אבל מה יועיל טעם גדיים בוקעין לפסול הלחי כיון דתחת הלחי אין גדיים בוקעים: ג) ויותר תמוה דהוא הכריח מזה כדעת התוס' דאפילו הלחי רחב מהפסק פסול. אף דהפסק ההוא כשר בעצמו משום עומד מרובה. ואיך אפשר שיהי' כשר בעצמו ואת הלחי יפסול. ואם כן שאין שום סתירה לטעם הר' יונתן מדברי הגמרא. מהיכי תיתי נשוי פלוגתא חדשה בין ר"י לרבנן. בפרט שנאמר דר"י המחמיר דבעי שלשה טפחים יקל בהלחי רחב ורחוק מהכותל. בודאי גם לרבנן הטעם דלא ליתי אוירא דהאי גיסא. ואם כן כיון דרבינו יונתן וריא"ז מקילים בודאי יש להקל כמותם נגד התוספות כיון שהוא מילתא דרבנן: ד) אך נראה לפי עניות דעתי דהלכה כתבואות שור באופנים שיתבארו לפנינו ולא מטעמי'. ואם רחוקים הצורת הפתח מהכתלים אסור לכל הפוסקים אף לרבינו יונתן וריא"ז. ולעניות דעתי דלא פליגי הפוסקים כלל בטעם לחי הרחוק שלשה טפחים שפסול כמו שיתבאר: ה) והנה קשה לי טובא על טעם רבינו יונתן דלא ליתי אוירא דהאי גיסא וכו' דבגמרא לא מצינו זה רק היכי דאם הי' שני האוירים ביחד הי' פסול. כמו במבוי שהוא רחב ט"ו אמה יעוין שם. דכיון ששני האוירים יחד יותר מעשר. או בעומד מרובה על הפרוץ בערב דאויר שלמעלה עם האי פחות מארבעה הם יותר מששה טפחים שלמטה. אבל בלחי שאם העמידו סמוך לכותל אין פתח המבוי שפחות מעשר מבטלו. כל שכן אם האויר ההוא אינו ביחד רק משני צדדים שאינו מבטלו. דהא בעומד מרובה על הפרוץ משני רוחות פליגי אי הוה עומד. הרי דכשהוא משני צדדים גרוע מכשהוא מחובר ביחד ): ו) על כן נראה ברור דטעם הרחיק הלחי פסול כפשוטו. כיון דלחי בעצמו אינו מחיצה רק בצירוף כותלי המבוי. שהרי האויר מרובה עליו ואינו מחיצה רק עם כותלי המבוי. על כן צריך שיהי' מחובר לכותל. רק שאם הלחי רחב שלשה ומופלג שלשה ס"ל לרבינו יונתן כיון שהאויר שבנתיים ניתר בעומד כפרוץ הוא כסתום ושוב חשיב הלחי מחובר לכותלי המבוי. דהאי אויר אינו מפסיק כיון שניתר אינו מפסיק. רק שהוקשה לרבינו יונתן דאם כן אפילו בלחי משהו ומופלג שלשה כיון דהאי אויר שלשה אין צריך תיקון לר' אחלי דאמר אם הי' פחות מארבעה אין צריך כלום. והרבה פוסקים פסקו כמותו. ושוב הלחי מחובר למבוי כמו בלחי שלשה כיון דהאי שלשה. ניתר בפרוץ כעומד. כ"כ לר' אחלי. ע"כ תי' דאתי אוירא דהאי גיסא כו'. וכמו שאם הי' האוירים ביחד לא הי' ניתר בלא לחי. כמו כן עכשיו. והשתא הוי ממש כמו אתי אוירא דהאי גיסא שבש"ס. וכיון שאינו ניתר שפיר מפסיק בין המבוי ללחי ופסול. וזה דעת ריא"ז שאם הלחי רחב מהאויר כיון שניתר האויר אינו מפסיק וכשר: ז) אבל התוספות סבירא להו (דף יוד:) דיבור המתחיל עושה דאף דהאויר שבין הפס לכותל ניתר בעומד מרובה אף על פי כן לא חשיב משום הכי הלחי מחובר לכותל. [וכיוצא בזה דעת הר"ן בסוכה ופסק כן בשלחן ערוך אורח חיים סימן תר"ל דצריך שלא יהי' בכל קרנות הסוכה פתחים. דאם כן לא הוה שתי דפנות דעריבן ואין הצורת הפתח מחבר. וכן משמע בש"ס לדעת הרמב"ם דבסוכה עשוי' כמבוי צריך צורת הפתח. ואף על פי כן לא חשיב שתי דפנות דעריבן ובעי פס ארבעה. ואפילו לשאר פוסקים משמע כן בגמרא דאין תקנה בצורת הפתח]: ח) והנה (בדף ו':) נעץ שתי יתידות בשני כותלי המבוי והניח קורה על גביהן לדברי המתיר אוסר. פרש"י דאין הסתימה מחוברת לכתלים. והכא לאו מחיצה ממש דלכשיר אויר שמכאן ומכאן על ידי לבוד. והנה הרבינו יונתן נדה מפרש"י וכתב טעם אחר. ונראה משום דקשה לי' דיוכשר האויר משום עומד מרובה על הפרוץ דמהני במבוי [כמו שהעלה האבן העוזר בחי' דאף התוספות סבירא להו דמהני] ובהא לא שייך דלאו מחיצה ממש. דאין ההיתר משום דסתימת הקורה מרובה עליו רק דכותלי המבוי והקורה רק מגביל המבוי ומפסיק בין אותו אויר לאויר העולם ודו"ק. על כן כתב טעם אחר. ואזיל לשיטתי' דסבירא ליה דכשהאויר בין הלחי ניתר בעומד מרובה אינו מפסיק בין הלחי לכותל כמו כן לא יפסיק בין סתימת הקורה לכתלים. ורש"י על כרחך כתוספות סבירא ליה דאף שניתר בעומד מרובה מפסיק בין המבוי לסתימת הקורה. וכיון דקורה לאו מחיצה רק בצירוף כותלי המבוי. דקורה טפח לא מהני בפני עצמו. על כן צריך שיהי' הסתימה מחובר כמו הלחי שצריך שיהי' מחובר למבוי: ט) ועוד נראה לי להוסיף ביאור בטעם לחי הרחוק שלשה לא עשה ולא כלום. דהנה במסכת