אבני נזר אורח חיים רפה

שלא יגיע אליהם הדלת ונסתפק אם יהי' על זה תורת פתח כדין כל פירצה פחות מעשר אמות. בדבר זה יש לעיין. אך אף אם יהי' על זה תורת פתח. מכל מקום עיקר הדלתות בטלין שכל ההיתר דכמאן דנעילי דמיין. וצריך שיהי' באופן שבשעה שהם נעולין יהי' מחיצה שיכול לעמוד ברוח מצוי'. והיינו על ידי לולאות וקרסים בדלת ובדופן. אבל אם לא יגיע לדופן אם יבא רוח ידחה הדלת הלאה. ממילא אין כאן מחיצה אף בשעה שהוא נעול: ב) ואם תאמר שאני מחיצה בעלמא שאינה יכולה לעמוד ברוח. דבעת הרוח לא יהי' מחיצה כלל. מה שאין כן בזה. אף אם יבא הרוח וידחה יהי' ראוי לנעול. כי מעיינת בה הא ליתא. דהנה הא דראוי לנעול הוא דומה לדר' זירא כל הראוי לבילה כו' וכן כתב ראב"ן סימן שמ"ט דכמאן דנעולי דמיין עיין שם, והיינו כדר' זירא דכיון דראוי לבילה כשר כאילו הי' בילה ממש. והנה בתשו' רשב"א הובא ביתה יוסף אורח חיים סימן ל"ב באותיות הנדבקות אם נדבקו אחר הכתיבה כשר משום דראוי לגרירה ויהי' מוקף גויל אבל אם דבוקות בשעת כתיבה. אף אם יגרור לא יועיל. דיחשב חק תוכות ולא הוי ראוי לגרירה עיין שם. ואף שאם יוכשר משום ראוי לגרירה לא יחשב חק תוכות הגרירה. שהרי בשעת כתיבה כשר הי' משום ראוי לגרירה. מכל מקום כיון שאם לא נכשיר משום שראוי לא יהי' ראוי. דיחשב חק תוכות לא חשיב ראוי הכי נמי בנידון דידן כיון שאם לא נכשיר בלא נעילה גם נעילה לא יועיל. שיחשב מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי'. לא חשיב ראוי לנעול. אך אולי תוכלו לעשות תחבולה שרוח לא יוכל לדחותם תכתבו לי ואתיישב דבר שאלתו: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רפה. ב"ה א' בא תרס"ב. עוד להרב המו"צ הנ"ל: א) נזכרתי כי שאלני דבר הדלתות שאינם על פי כל הרחוב אם נדון האויר שביניהם משום פתח. וזאת עשו תחבולה שלא תהי' מניעתן הרוח. אך השאלה הוא מחמת הריוח שנשאר. והדבר תלוי אם טעם דלת ראוי לנעול משום דחשיב פתח. לפי זה יש לומר באם נשאר ריוח. אף שהריוח פחות מעשר. מקום הדלת מייתרו להחשב יותר מעשר, ונהי דמקום הדלת נדון משום פתח אף שיותר מעשר. אך שאר הריוח שאין בו דלת לא ידון משום פתח. כיון שבין הכל איכא יותר מעשר. ופתחא ביותר מעשר לא עבדי אינשי. אך אם נאמר הטעם דרואין כאלו הוא נעול ומקום הדלת מחיצה מעליא. אין בריוח יותר מעשר. ונדון משום פתח ב) והנה הראב"ן כתב הטעם דכמאן דנעולי דמיין ונראה ראי' לדבריו מריש עירובין שלומדין מפתחו של היכל לפתח המבוי שלא יהי' גבוה יותר מעשרים ורחבה יותר מעשר. וקשה הא ע"כ ההיכל אף רחב וגבוה יותר הי' פתח משום הדלתות. ועל כרחך מה שלא הי' רחב וגבוה יותר לאו משום שלא הי' נחשב פתח. אך לפי האמור דלאו משום פתח אלא דרואין אותו כנעול. ובהיכל אם יהי' נעול הא פסול לשחיטת קדשים. וע"כ רואין אותו כפתוח ובגבוה ורחב הא לא חשיב פתח. וכיון שלמדנו דלאו משום פתח. ממילא הריוח הנשאר נדון משום פתח: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רפו. לרב אחד. שאלה. לפי מה דפסק הבכור שור בקנים של צורת הפתח שיהי' רחוקים מהכתלים שלשה טפחים דלא מהני. אי מותר להעמיד בין הקנה להכותל קנה גבוה ג' טפחים והקנה יהי' בתוך שלשה להכותל ולהקנה של צורת הפתח: א) תשובה נראה לי דבזה מותר לטלטל. דהנה לכאורה קשה טובא על הבכ"ש מהא דכתבו התוספות עירובין (דף כ"ד:) בדיבור המתחיל ליעביד וז"ל וליעבד מחיצה אגודא דנהרא. היינו מעבר הנהר. והוא הדין צורת הפתח דהוי כמחיצה והנהר לא הי' רחב יותר מעשר עד כאן לשונם יעוין שם היטב. הרי דאף דהקנים של צורת הפתח רחוקים מהכתלים והנהר מפסיק אפילו הכי מהני: ב) וצריך לומר דהנה הבכור שור כתב הטעם משום דגדיים בוקעין בין הקנים להכתלים ובמים אין הגדיים בוקעין ובקיעת דגים לא שמה בקיעה כדאיתא בשבת (דף ק"א) יעוין שם. ועל כל פנים מוכח מדברי התוספות דהיכי דאין הגדיים בוקעין באמצע שפיר דמי אף שמופלגין מהכתלים שלשה טפחים. וכשיש קנה גבוה ג' טפחים בנתיים שוב אין הגדיים בוקעין כדמוכח בעירובין (דף ט"ז:) דקאמר התם האי פחות מארבעה היכי מוקים לה. אי מוקים לה בתחאי הוה לה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה. אבל אי מוקים לה במיצעי אין הגדיים בוקעין בגובה שלשה טפחים כדמשמע התם יעוין שם. ואם כן שוב מועיל צורת הפתח כהא דכתב התוס' שם כ"ד: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רפז. בדין קנים של צוה"פ הרחוקים מהכתלים. א) בספר בכור שור העלה לפסול על פי דעת התוספות. ותוכן דבריו דלפי מה שכתב המגן אברהם בשם רבינו יונתן דטעם לחי שהרחיקו שלשה טפחים לא עשו כלום משום דאתי אוירא דהאי גיסא וכו'. ובצורת הפתח לא שייך זה דאפילו נעץ ד' קונדסין והקיף קנה על גביהן מהני. אך ה"ר יהונתן לא כתב זה אלא לר' יוסי. אבל לרבנן טעמא אחרינא משום שהגדיים בוקעין כמבואר בהש"ס. ועל כן אף בצורת הפתח פסול רק לדעת ריא"ז דכשהלחי רחב מהפסק שבין לחי לכותל מהני. הוא הדין דמהני בצורת הפתח דלדידי' אין הטעם משום גדיים בוקעין רק משום דלא