אבני נזר אורח חיים רפב

עצה. ומשמע שהספק אם האיסור חשיב ארי' ופתחא הוא. או לא. ומכל מקום בארי' ממש פשוט שפתח הוא, והוא הדין מה שנכרים לא יניחו: י) ויש ראי' גם כן שהרי הרבה פוסקים והרא"ש מכללם. דצורת הפתח צריך היכר ציר כדי שיהי' ראוי להעמיד דלתות. והרי דלתות שאינם ראויים לנעול אינם כלום. ואם כן במקום שהממשלה יר"ה לא תניח לסגור רשות הרבים לא יועיל צורת הפתח. והרי הוא הי' המתקן העירובין. ומסתמא גם במקומו לא יחה הממשלה מנחת לסגור הדרך. אלא ודאי זה אינו מזיק כלל: יא) ואשר כתב כ"ת בשם הרוקח בענין שהי' נרתעין לאחריהן י"ב מיל. וקשה הלא יצאו חוץ לתחום. ותי' שהעננים חשובים מחיצות. וכתב מעלתו שהם הם דברי הש"ס עירובין (דף נ"ה:) כיון דכתיב על פי ה' יחנו כמאן דקביעי. דברים אלו שבוש גדול. דבמקום שיש מחיצות אין צריך לא קביעות ולא אפילו עראי. אך במקום שאין מחיצה ומכל מקום כל העיר כארבע אמות. בזה חילוק בין קבוע בין עראי. ואדרבא ראיתי בספר אחד מוכיח מש"ס הנ"ל דלא כסברא זאת. והנה סברא זו כתבה גם כן ספר פענח רזא. ובתשו' מהר"ם מרוטנבורג חלק ג'. ובספר דורש לציון חקר גם כן בזה וסיום דבריו דתלי בפלוגתא בפסוק כי בסוכות הושבתי. דאי ענני הכבוד הי'. מוכח דעננים חשובים סכך כיון שהסכך זכר לעננים ע"כ עננים חשובים סכך. וכיון שקרוים סכך כל שכן שקרוים מחיצה. ולמאן דאמר סוכות ממש אין משם ראי' ומסברא לא חשיבי מחיצות. ולמאן דאמר ענני הכבוד הי' ועננים חשובים מחיצה. מה שמחנה ישראל הי' רשות הרבים משום דמחיצה בידי שמים אתי רבים ומבטלי לכולי עלמא כמו שכתבו התוס' (דף כ"ב:) ואין גוף הספר כעת אתי לעיין בו: יב) ולדידי פשוט דלא נקרא מחיצה. שהרי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה ובפרק הישן בעשה סוכתו בספינה דאי יכולה לעמוד ברוח מצוי' דיבשה. ואינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' דים כשר עיין שם היטב. ונשמע מזה דאם עשה מחיצה במקום שאין רוח מצוי' כלל. ואילו הי' שם רוח מצוי' דיבשה דעלמא הי' נופל לא חשיב מחיצה. דכי היכי דבים לא אזלינן בתר מקום שהמחיצה עומדת. דברוח מצוי' דמקום זה אינה יכולה לעמוד. רק בתר רוח מצוי' דעלמא. הכי נמי להיפוך כיון שברוח מצוי' דעלמא אינה יכולה לעמוד לא חשיבה מחיצה. וביבמות (דף ע"ב.) דבמדבר לא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד. ואם כן הוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח צפונית המצוי' דעלמא ואינה מחיצה. עוד נראה לי ראי' מהא דשבת (דף ה'.) המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור שאינו דומה לדגלי מדבר. ואי אמרת עננים חשובים מחיצה הוא הדין דחשובים מקורה. ואם כן רשות הרבים שבמדבר נמי מקורה הי' אלא ודאי לא חשובים מחיצה: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן רעט. ב"ה ב' דברים תרמז"ל. כבוד הרב המאה"ג המפורסם כש"ת מו"ה שלמה צבי נ"י: א) דבר העירובין כנים הדברים שהתרנו אני והגאון המובהק אבד"ק לובלין לעשות דלתות עם צירים ראויין לנעול. ואף שאינו ראוי מחמת מניעת הממשלה. והרי המרדכי כתב דעיר של גוים המוקפת חומה מותר לטלטל בה אף שאין דלתותי' נעולות בלילה, ועוד דעל כל פנים ראוי לפי שעה ואז יהי' מחיצה לפי שעה על כל פנים, ועל כן גם עכשיו מקרי ראוי וגם יש ראי' מכמה פוסקים דסבירא להו דצורת הפתח צריך היכר ציר דראוי לדלתות. ואם כן איך יש היתר בצורת הפתח בזמן הגלות: ב) אך עיקר הספק שמא כפוסקים דיש בזמן הזה רשות הרבים ובעי נעולות דוקא. בשלמא בצורת הפתח דמהני מן התורה אפילו ברשות הרבים לדעת רוב פוסקים כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. בדרבנן סמכינן על הפוסקים דבזמן הזה ליכא רשות הרבים. אבל בדלתות דלדעת התוספות ו': אף לרבנן אין מבטלין רשות הרבים כשאין נעולות בלילה ומכל מקום יש להתיר מטעם ספק ספיקא שמא אין רשות הרבים בזמן הזה. ושמא כרמב"ם דבראוי לנעול סגי. ועוד יש מקום להתיר על פי דברי רמ"א חושן משפט סימן ק' ס"ב דהשווקים ורחובות הם של מלך ורשות הרבים כשמה כמו שכתב רמב"ן פרק כיצד מעברין. בפרט שהמלך. כבש המדינה במלחמה כמו במדינתינו לא חשיב רשות הרבים. ועיין ר"ן נדרים בשמעתא דנודרין למוכסין. ועוד יש בזה אריכות דברים: ג) וטוב לעשות גם כן פסין סמוך לכותלים לכל הפחות בני ד' ד' טפחים. ויהי' כעין פסי ביראות ועיין רמב"ם פרק י"ז הלכה ל"ג. ואף שהפסק יותר מי"ג אמה ושליש. בתוספות (דף כ"ב.) דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לט"ז. והוא הדין מופלג כמה, ושוב דומה להיתר צורת הפתח כיון דמן התורה כשר. בדרבנן סומכין על הפוסקים דבזמן הזה אין רשות הרבים. כל שכן בזה דמפורש במשנה לחכמים אין רבים מבטלין: ד) וטוב שיהי' ניכר בעת שהדלתות פתוחים, שיש דלתות: ה) ויזהרו מאד בעת הסגירה לא יהי' גבוהין מן הארץ שלשה טפחים: ו) גם לקבוע זמן לסוגרם פעם אחת בכל שבוע או בכל חודש. אף אם יהי' הסגירה על זמן קצר מאוד סגי. ואין צריך לסגרם בפעם אחת מכל צידי העיר רק אפילו פעם זו ופעם זו: