אבני נזר אורח חיים כח

לא דרשו דביד שכותב קושר. היינו משום דקרא דיד כהה מפיק מדרשא זו עיין שם: ב) ולא נראה לי דאף שדרש זה מצינו בהגהמי"י (פ"ב מהלכות תפילין וט"ז יו"ד סימן רע"ז). זה לפי הדרש דהנחת תפילין בשמאל נצמח מדקשירה בימין. דדרשינן וקשרתם וכתבתם מה כתיבה דרכו בימין. על כן נוכל לדרוש מה קשירה כו'. דהא אי לאו שאמרה תורה לקשור בימין הי' אפשר לקשור בשמאל ולהניח בימין. ואף על פי כן אמרה תורה לקשור בימין. הוא הדין כתיבה דוקא בימין. אבל הפרמ"ג דאזיל להפוסקים דאזלינן בתר יד כהה. ממילא אי אפשר לקשור אלא בימין. ואין למדין אפשר משאי אפשר. ואפילו לר' פפא נדה (דף ל"ז:) בהיקש דנין אפשר משאי אפשר דעל כרחך הקישן הכתוב. הא כתבו התוס' שם דזה דוקא בשאין צריך ההיקש לדבר אחר. והכא צריך לכל שאינו בקשירה כגון אשה ועבד כו' אינם בכתיבה: ג) ועוד יש לדון בעיקר סברת הפרמ"ג דאף להסוברים דאזלינן בתר יד כהה ומניח תפילין ביד שכותב וקושר בשני' ולא דריש מה כתיבה בימין. משום דדרשא דיד כהה מפיק מהיקשא. ולא אמרינן דלא יניח כלל. ביד שעושה בה מלאכתו לא. שאינה כהה. ביד שכותב לא. שבה צריך לקשור. ולהניח ביד שקושר בה אי אפשר. אלא דזה אינו דעל כרחך צריך להניח תפילין אם כן להיפוך כשנדרוש מה קשירה ביד שעושה רוב מלאכתו. אף כתיבה בה יכתוב. והא אי אפשר. דכיון שאינו כותב בה אם יכתוב בה יחשב כלאחר יד לענין שבת. וכיון דפטור לענין שבת לא הוה כתב לגבי סת"ם. וכמ"ש בספר התרומה דאי אפשר שיכתוב תפילין בשבת ויפטור. אלא דכלאחר יד לא חשיב כתב לגבי סת"ם. וכ"כ תוס' מו"ק (דף י"ט) דתפילין אי אפשר בשינוי דצריך כתיבה תמה. ואם כן באיזה מהם יכתוב: ד) אך סברת הפרמ"ג בשלמא תפילין חובת הגוף להניח כל אחד ואחד. אבל כתיבה אטו כל אחד מחויב לכתוב. ובאמת איש שכותב בזה ועושה מלאכתו בשני' לא יכתוב סת"ם. אך למה שפסק רמ"א יו"ד (סימן רע"ו) דבקניית ספר תורה אינו יוצא מצוות ועתה כתבו לכם וצריך לכתוב בעצמו או על ידי שלוחו. ואם לא יוכל לכתוב בעצמו לא יוכל לעשות שליח וכמ"ש בתוס' ישנים עירובין (דף י"ג.) דמי שידיו קטועות אינו יכול לעשות שליח על הכתיבה. ועל כרחך שיכול לכתוב . ביד שכותב בה תמיד: ה) מלבד כל זה חשש הפרמ"ג רחוק שהרי בשולט בשתי ידיו שבודאי צריך לקשור בימין של כל אדם. מכל מקום אם כתב בשמאל כשר. כמו שכתב המג"א (סק"ד) ממילא בכותב בזו ועושה מלאכתו בשני' דספק שמא מניח ביד שעושה מלאכתו. והרמ"א פסק כן. מסברא שאף לכתחילה אין לחוש: ו) וכ"ז לפי הגהמי"י שלפנינו בשם ספר התרומה מה קשירה כו' אך ניכר שט"ס. שהרי כתב כדאמרינן פרק הקומץ רבה מה קשירה כו' ובפ' הקומץ רבה מפורש מה כתיבה כו' וכן בספר התרומה שלפנינו וכן העתיק הב"י דברי ספר התרומה. ותמהני על הגאון ר' עקיבא איגר שהביא דברי הב"י להיפוך. וגם בעיקר דינו של בספר התרומה (סימן רי"א) להיפוך וז"ל ואע"ג שכותב ביד תשת כח אין בכך כלום. והכי קאמר מה כתיבה בימין בסתם בני אדם. אף קשירה כן לא באדם זה עד כאן לשונו. על כן אין לחוש לדברי פרמ"ג אלו כלל וכלל: הנלפע"ד כתבתי הק' אברהם סימן יד. ב"ה יום ג' תצוה תרס"ג לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד בן אחי המופלג החריף הבקי מו"ה יצחק מנחם נ"י בשעדליץ. א) דבר אשר מקרוב באו לשנות בתפילין של יד שעד עתה המנהג פשוט להיות היו"ד מונחת אצל התיתורא. ועתה באו לשנות לחתוך באופן שיהי' מונח על התיתורא סמוך אל הבית ממש. ומצאת להם טעם. היות שמצאת ברב בש"ע שלו שהתיתורא אינה נקראת תפילין רק תיתורא של תפילין. ועל כן לא סגי ברבוע התיתורא לבד רק צריך לרבע גם גוף הבית. לפי זה יש לומר דגם כן לא סגי דהיו"ד של קשר תהא אצל התיתורא רק אצל הבית ממש. הנה דברי הרב אלו לא מצאתי להם מקור. ובציונים שציין עיינתי בכל המקומות ולא מצאתי זה. ואדרבא כיון שבגמרא לא נמצא רק רבוע של תפילין הלכה למשה מסיני. ומכל מקום צריך לרבע גם התיתורא. שגם זה בכלל הלכה למשה מסיני. וכן משמע בסה"ת להדיא. וגם הרב בעצמו כתב כן להדיא. משמע שגם התיתורא נקרא תפילין. וכן משמע מהא שגם התיתורא צריכה להיות מונחת מעיקר השער ולמעלה כמ"ש בספר ברכי יוסף והרב בש"ע (סימן כ"ז) ועיין בשע"ת שם: ב) אך גם לפי דברי הרב שהתיתורא לא נקרא תפילין. והרי יש ליזהר שלא יזוז יו"ד של קשר מהתפלה כמפורש בש"ע (סימן כ"ז סעיף ב'). מכל מקום כיון שמונח אצל התיתורא שהוא מין אחד עם הבית מין במינו אינו חוצץ. ואמנם כי המעיין ברמב"ן בכורות פ"ג יראה דעתו דמין במינו נהי דאינו חוצץ: הדין כאויר מפסיק. והיכי דבעינן נגיעה ממש אינו מועיל מין במינו. בתוס' בכורות (דף ט') אין דעתם כן. ובנידון דידן שגוף הסברא דתיתורא אינה נקראת תפילין אין לו יסוד. בפרט שעיקר הדין שלא תזוז אינו רק זהירות כנ"ל לשון הש"ע. פשוט שיש לסמוך על התוס': ב) אך אם יניח היו"ד על התיתורא ולא יגע היו"ד בבשר יוכל להיות חשש מעיקר הדין שהרי תפילין של יד פוסל בה חציצה בין התפילין לבשר. ומסתמא גם היו"ד צריך להיות על בשרו. התיתורא חוצצת בין היו"ד לבשר. ואף דהוה מין במינו דת גבעת פינחס בתשו' (סימן מ"ו) דהיכי דשניהם צריכין ליגע לא שייך מין במינו עיין שם היטב. והכא נמי היו"ד וגם התיתורא צריכין ליגע. ואף שכתבתי בגליון שדעת התוס' לא משמע כן. מכל מקום בודאי לכתחילה צריכין לחוש לדעת גבעת פינחס דרב גוברי', על כן דעתי שלא לשנות המנהג. מכל מקום לא אחליט הדבר יען כתבת שבאשל אברהם כתב ראי' לזה עפ"י הקבלה ובעירנו לא נמצא הספר ואמתין עד יגיע לי מאתך העתק דברי אשל