אבני נזר אורח חיים כז

עובי קולמוס. ורגל הנו"ן פשוטה פי שלשה מעובי גגו. עיין בב"י (סימן ל"ו) ובד"מ שם. ובזה אין לשאול כי בודאי באותיות גדולים גם הקו מזיי"ן גדול. ובאתוון זומרין גם קו הנו"ן קטן. דמכל מקום כל אות נמדד לפי גגו. ואם גגו עב גם הקו גדול יותר. ועל כן אף שבאתוון רברבין קו הזיי"ן ארוך. מכל מקום ניכר לכל שזיי"ן הוא מאחר שהגל גדול ועב. ולפי ערך גגו יחשב הקו קטן כמו שצריך להיות בזיי"ן וכו' ולהיפוך בזוטרין שאף שהנו"ן פשוטה קצר הגג גם כן קטן ודק. ולפי ערך הגג ניכר שהוא נו"ן פשוטה. ועל כן אין צריך לשער לפי אותיות שבצדו והכשר האות ופסולו תלוי בעצמו: ד) אך מכל מקום יש לעיין כיון שמכל מקום אפשר התיבה נקראת פז. אף שהאות נידון בפני עצמו ובפני עצמו היא נקראת נו"ן. מכל מקום אפשר התיבה אינה נקראת פן. ולא עדיף מתיבה אחת שנראית כשתים דפסול דאין התיבה נקראת כהלכתא. אך לזה יש תיקון שיאריך הקו עד שיהי' נראה נו"ן פשוטה. דאין לחוש משום שלא כסדרן. כיון שהאות גם מתחילה הי' נו"ן. רק לענין הכשר תיבה. לא איכפת לן בשלא כסדרן. למה הדבר דומה להא דמבואר בב"י (סימן ל"ב) והובא בט"ז (שם ס"ק כ"א) בכתב לאבותיך מלא וא"ו שיש תיקון למחוק הוי"ו ולהמשיך הב' מלפני' עד שיהי' נראה כתיבה אחת. ולא אמרינן דבשעה שמחק הוי"ו נתבטלה התיבה וכשמשך חשיב תיבה חדשה דפנים חדשות באו לכאן והוי כתיבת התיבה של לאבותיך אחר שארית הפרשה שלאחריו והיא שלא כסדרן. אלא דשלא כסדרן לא איכפת לן רק באותיות. וכן חק תוכות לא מיפסל בתיבה. ואם כתב שתי תיבות נראית כאחת וגרר צידי אותיות שבין התיבות עד שנראית כשתים כשר וזה פשוט. מכל מקום אף אם אין באפשרי להמשיך הנו"ן. נראה לי דיש להכשיר מאחר שקריאת התיבה פז הוא מחמת טעות דמוכח באות עצמו שאם יביט בנו"ן פשוטה בפני עצמו יראה שהוא נו"ן. לא חשיב אין התיבה נקראת כהלכתא כנ"ל: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן יב ב"ה אור ליום ד' שמות עת"ר לפ"ק. שלום לכבוד בן בני הרב הגדול החסיד וכו' מו"ה דוד נ"י: א) הנה שאלתך בפרשה שבתפילין שבצד"י נמצא כתב יבש עד שממלא כל החלל. ותינוקים קצתם קורין כתיקונו וקצתם שלא כתיקונו. וענין ההכרה משום שהכתב אינו כל כך שחור כמו הדיו של האותיות. ועיניך ראו דברי הנוב"י בגט כהאי גוונא שמכשיר על ידי ההיכר בין שחור ביותר או דיהה. וכתב שהוא דין המבואר אהע"ז (סימן קכ"ה סעיף ח') בנפל טיפה תוך אות שאם אין צורת האות ניכרת פסול. ויש מחמירין אפילו צורת האות ניכרת. ושם הב"ש והח"מ מכשירים בדיעבד, וכתב הנוב"י דצורת האות ניכרת היינו מחמת שאינו שחור כל כך בתוך החלל עכת"ד: ב) ואיני יודע מנין לו זה הפי'. ופשטא דמלתא שאין ממלא כל החלל. ובס' ג"פ בשם הרד"ך דצורת אות ניכרת שאינה נוגעת בצידי האות. והוא חולק עליו דאפילו נוגעת בצידי האות אם ניכרת כשר. והנה הרד"ך הא מפרש להדיא באינו ממלא. והג"פ לא חולק עליו רק דאפילו נוגעת כשר. אבל לא חולק לומר שאפילו ממלא כל החלל כשר. שלא כתב אפילו נוגע בכל צידי האות. ולפי זה בדין הנ"ל שממלא כל החלל רק שדיהה אין לנו ראי' מזה להכשיר. ג) ומצד הסברא נראה לי שאם אף במקום שדיהה אין מראה הקלף נראה מחמת שהדיו הדיהה מכסה עליו חשיב אין גויל מקיף. שצריך להיות מראה הגויל. ואף לגרור הדבק לא מהני כיון שהוא בכל תוכו ודומה לאלו נדבקו שני אותיות מראש לסוף דלא מהני גרירה. ועוד דבסת"ם צריך ההיכר בין דיו לקלף לא בין דיו לדיו כנ"ל. אך זה בסת"ם דהלכה למשה מסיני שיהי' גויל דוקא. אבל בגט שהכתב יכול להיות כל דבר. גם המקום שכותב עליו יכול להיות כל דבר. הוא הדין בשחור הרבה על גבי שחור מעט שפיר דמי. ואם התינוק קורא אותה כתקנה כשר: ד) האומנם כי יש לעיין גם בגט לדעת ספר התרומה שפוסל בגט אותיות הנוגעין. משום דהשני אותיות חשובין כאות אחת. ולא יועיל בזה קריאת התינוק שקוראים שתי אותיות. הכא נמי כיון דאות מקצתה שחור הרבה ומקצתה דיהה מצטרפין והכל אות אחת [וכ"כ הנוב"י בעצמו שם] הכא נמי כיון שהחלל ממלא הרי הכל גולם אחד של דיו ואין חלל כלל. מיהו גם בנוגעין כתב הב"ש להכשיר במקום עיגון. ועל כן גם בזה במקום עיגון כשר: ה) ונידון דידן גם לנוב"י פסול כיון שלא נתברר הכשרו על ידי תינוק שמקצת תינוקות אין קורין כתיקנו. אך בתינוק קורא כהלכתו לדעת הנוב"י כשר גם בסת"ם. שהרי ראייתו מדמכשירין בניכר האות בדיעבד. ובספר תורה מכשירין יותר אפילו לכתחילה ובש"ע (סימן ל"ב) נפל טיפת דיו בתוך האות ואינו ניכר צורת האות פסול. משמע בניכר כשר. ורמ"א לא הגיה עליו כמו שהגיה באבן העזר. משמע בתפילין מתירין יותר. כדי שלא להצריך גניזה לדבר שבקדושה וחשיב דיעבד. ואם כן הנוב"י שלמד דינו מהא דפרידתם ניכרת גם בסת"ם כשר. אך אין דקדוקו נראה בעיני: דברי אביך זקינך הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן יג תשובה לפרצאווי. א) כתב הפרמ"ג (סימן ל"ב סק"ה) באשל אברהם. דמי שכותב בימין ורוב מלאכתו בשמאל או להיפוך לא יכתוב תפילין. דלענין הנחה יש דיעות דר"י מפריז וטור וסמ"ק סוברים דאזלינן בתר כתיבה דבה קושר ובשני' מניח. ובעה"ת סובר דאזלינן בתר יד כהה. ואם כן יש לספק שמא הלכה כבעל התרומה ומניח ביד שכותב בה שהיא היד כהה וקושר בשניי'. ונדרוש וקשרתם וכתבתם דביד שקושר בה דוקא כותב סת"ם. ואם כן לא מצי למיכתב ביד שדרכו לכתוב תמיד מחמת ספק הנ"ל. ואף דהסוברים דאזלינן בתר יד כהה