אבני נזר אורח חיים רעט

סימן רעו. ב"ה יום ג' תשא תרחם לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה יוסף יהודא נ"י אבד"ק אפטא: א) יקרת מכתבו הגיעני. כנים הדברים שהתרתי לעשות עירובין בדלתות ראויות לנעול אך מה ששמע כת"ר משום לסמוך על דעת רמב"ם דסגי ראויות לנעול. אינו מדוקדק שאין מחלוקת הפוסקים רק ברשות הרבים דאורייתא. מה שאין כן בזמן הזה דמתירין בצורת הפתח על סמיכת הפוסקים דאין רשות הרבים בזמן הזה. אך יען והואיל שיש פוסקים דיש רשות הרבים בזמן הזה. ויש לומר דוקא בצורת הפתח מתירין משום דעת התוספות (דף כ"ב.) דלרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא הוא הדין צורת הפתח אינם מבטלים. והרמב"ם פסק כרבנן אבל דלתות ראויות לנעול סבירא להו להתוספות (דף ו':) שאינו תלוי במחלוקת ר' יהודה ורבנן. ואף לחכמים לא מהני יעוין שם היטב. ואם כן יש לומר דוקא צורת הפתח דמן התורה מהני אף להפוסקים דיש רשות הרבים בזמן הזה. שוב בדרבנן סמכינן על הפוסקים להקל. מה שאין כן בדלתות דמן התורה אזלינן לחומרא. לזאת אמרתי דמכל מקום יש להתיר משום ספק ספיקא שמא כרמב"ם דאף ברשות הרבים מהני ראויות לנעול. והנה המתירין הם הרמב"ם והרב המגיד והטור דסגי בראויות לנעול והאוסרין הם התוס'. ולכאורה גם רי"ף ורא"ש מהאוסרין. אך בחי' בארתי דרי"ף ורמב"ם ורא"ש בחדא שיטה דמדאורייתא סגי בראוי לנעול. נמצא לגבי דאורייתא רוב פוסקים. ועל כל פנים מחצה פוסקים דסגי ראוי לנעול והוי שפיר ספק ספיקא ובדרבנן סמכינן לגמרי על הפוסקים דאין רשות הרבים בזמן הזה. ולרווחא דמילתא יש לעשות עוד פסין רחבים ד' טפחים מכל צד דהוה מן התורה כמו פסי ביראות בשיעור אמה בדרבנן. והפסין י"ג אמה ושליש גם כן דרבנן כמו שכתבו התוספות (דף כ"ב.) דאף בט"ז אמה והוא הדין יותר דאיזה שיעור תתן. כמו שבארתי בתשו'. והשתא יצאנו ידי דאורייתא כמו בצורת הפתח: ב) ואין בית המדרש בלא חידוש דלפי מה שכתבתי לעשות גם כן פסין רחבים ארבע מכאן ומכאן נראה דאף לדעת התוס'. דאף למה דקיימא לן כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא מכל מקום לא מהני ראויות לנעול להתיר רשות הרבים. ונתפוס גם כן שיטת הסוברים דלא בעינן ששים רבוא בוקעין ויש רשות הרבים בזמן הזה. מכל מקום יהי' מותר לטלטל בעירובין אלו אפילו מדרבנן. והוא בהקדם דברי תוס' פסחים (דף ס"ו.) גבי שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת למחר מי שפסחו טלה תחבו בצמרו כתבו התוס' משמע בשמעתין דיש איסור רשות הרבים בירושלים. וקשה דאמרינן בפרק קמא דעירובין ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רשות הרבים. ולאו דווקא ננעלות אלא ראויות לנעול כדמסיק התם עד כאן לשונם. ודבריהם תמוהים שהרי הם פי' הסוגיא עירובין (דף ו':) קו' הש"ס מדר' יוחנן. דהקו' מדר' יוחנן אדחנניה אליבא דבית הלל משום דבית הלל לא בעי נעולה. וע"כ משני דברייתא במבואות המפולשות לרשות הרבים. ובמבואות המפולשין מסיק הש"ס דבעינן ראוי לנעול. ועל כרחך ברייתא בראוי לנעול. ומכל מקום קשה להו מדר' יוחנן והוצרך לאוקמי במבואות המפולשין משום דרשות הרבים בעי ננעלות ממש. וכן הוא בכל הפוסקים דמסוגיא זו מוכח דרשות הרבים בעי ננעלות ממש. ורמב"ם וטור שפסקו ראוי לנעול סגי משום דדחו סוגיא זו דאזלא אליבא דר' יוחנן דסבירא לי' כר' יהודה דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ואנן כרבנן. ואם כן איך כתבו התוס' דמסוגיא זו מוכח דסגי בראויות לנעול. בפרט שהתוס' (שם ו':) כתבו דהסוגיא אליבא דחכמים. וקיימא לן בסוגיא זו דמוכח מדר' יוחנן ננעלות ממש כנ"ל והוא תמיה רבתי: ג) והנראה לי בישוב דבריהם דהנה מה שכתב מהרש"א שם דתוס' הוכיחו דיש איסור רשות הרבים דוקא ולא כרמלית מדמקשה לקמן והלא מחמר ומחמר ליכא בכרמלית דרבנן. אינו נראה כלל. שהרי בתוס' שבת (דף י"ח.) גבי טעינת קורה דמודים בית שמאי דמותר עם השמש משום דאין בטעינת קורה דישה דאורייתא והקשו התוס' לר' יוסף דטעם בית שמאי משום שביתת כלים מאי טעמא דשרי. הנה דפשיטא להו דשביתת כלים לבית שמאי אפילו בשבות. והוא הדין שביתת בהמתו לדידן וכל שכן מחמר. על כן נראה דתוס' הא כתבו איסור רשות הרבים ולא חיוב רשות הרבים דכרמלית דאסרו רבנן משום מיחלף ברשות הרבים והא נמי כרמלית הוא. דרשות הרבים לא הוי משום דיש לירושלים צורת הפתח ולא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וכמו שכתבו התוס' (דף כ"ב.) וכיון דמן התורה רשות היחיד אי אפשר שמדרבנן יהי' רשות הרבים. וזה כוונת התוס' שבת (דף צ"ט:) בדיבור המתחיל אלא ודו"ק היטב. וע"כ הקשה התוס' דבמסקנא דבמבואות המפולשות דאינו רשות הרבים רק כרמלית סגי בראוי לנעול. הכא נמי כיון שהי' צורת הפתח והוה רק כרמלית. שוב הוי רשות היחיד גם מדרבנן משום ראוי לנעול: ד) ונהי דמכל מקום הוי ירושלים חצר שאינו מעורבת כדאיתא בעירובין (דף ק"א:) נראה דסבירא להו להתוס' איסור מחמר ליכא בירושלים שאינה מעורבת דהא גבי תחומין ליכא איסור מחמר כדאיתא בשבת (דף נ"ג:) היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה. והטעם משום דתחום לאו משום מלאכה נאסר. ועל כן אפילו בי"ב מיל אין איסור מר ר. ולהדיא כתב בהגהות מרדכי כן שילהי קידושין. וכמו שהביא הד"מ והמגן אברהם בשמו בסימן ש". ואם כן כיון דקיימא לן חצירות ומבואות רשות אחת הם אפילו הם של שני בעלי בתים ואין חילוק רשויות אלא בבתים אלא דמכל מקום אסור להוציא מחצר לחצר כלים ששבתו בבתים. ולכאורה קשה מאין חידש שלמה דבר זה שכל עצמו של עירוב חצירות משום לתא דהוצאה ושם אין איסור אלא במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ואין נפקא מינה איך שבת. וצריך לומר דדוגמת תחומין תקנוהו דאסור לצאת ולהוציא אלפים ממקום ששבת. ואם כן במחמר דלא שייך בתחומין כנ"ל יכול להוציא הסכין לחצר המעורבת בהיתר. ומשם תוכל הבהמה להוציא כיון דלא שייך בה איסור שביתה בבתים כנ"ל: ה) העולה מדברי תוס' דבמקום דאיכא מחיצות שמועילות מן התורה שוב מועיל דלתות ראויות לנעול להתיר גם מדרבנן. ואם כן כיון שעושין פסין של ד' טפחים מכל צד שוב מועילות הדלתות להתיר לגמרי: