אבני נזר אורח חיים רעו

הרה"ג הנ"ל. ותמהני שלא הביא דברי הרמב"ן הנ"ל. והרמב"ן סיים וגם זה אינו מחוור. סוף דבר. מוכח בראשונים התוס' ומרדכי וריא"ז שאינם מחולקים בכך. והרמב"ן שרצה לחלק בכך תברי' לגזוזי' וכתב שאינו מחוור ומכל מקום אף לפי דבריו מה שרצה להוליד מזה שבזמן הזה נשתנה הענין ובימים הראשונים הי' כח בני העיר יפה לשנות הרחובות והשווקים. אני קורא על זה אל תאמר שהימים הראשונים הי' טובים מאלה: ו) ולדעתי בזמן הזה ובמדינות אלו גם לדעת החולקים דיש רשות הרבים אף שאין שם סמ"ך רבוא יודו במדינות אלו שאין רשות הרבים. והוא על פי המבואר בבית יוסף אורח חיים סימן שצ"א דיש מדינות שהמלך אינו אלא לשפוט ולקבל מסים ושאר הדברים נעשים על פי יועצי העיר ומנהיגי' ויש מקומות שהכל נעשה על פי מלך. וכן בזמן הזה יש מדינות שבו קאנסטיטוציע כמו פרייסין. אוסטרייך. אבל במדינות אלו שהקיסר יר"ה עושה הכל. והוא מושל יחידי. הרי המדינה היא למלך ולא נקרא רשות הרבים כמו שכתב הרמב"ן פרק כיצד מעברין רשות הרבים כשמה ועיר שהיא קנוי' ליחיד אף שרבים עוברים אינו רשות הרבים. והביא ראי' משבילי בית גלגול דמשום דלא ניחא תשמישתייהו מסר יהושע ליחיד לאו רשות הרבים הוא. והכי נמי הלא כתב הר"ן פרק ארבעה נדרים כ"ח. דהא דדינא דמלכותא דינא דוקא במלכי אומות העולם שהארץ שלו ויכול המלך לומר אם לא תקבל גזירותי לא תדורו במדינתי יעוין שם. ובודאי אין הכוונה על הבתים והקרקעות שהם ליחידים דאם כן בטלת ירושת בנו הבכור רק על השווקים ורחובות של רבים נתכוין. וכן מפורש ברמ"א חושן משפט סימן קס"ב כי השווקים והרחובות הם של המלכים ויכולין לעשות בהם מה שירצו עיין שם. והיא מתשו' הרשב"א המובא בבית יוסף שם, וכל שכן במדינות שהמלך כבשם במלחמה. כמו מדינת פולין שהקיר"ה כבשה במלחמה בשעה שמרדו בו. דמדינא דאורייתא כיבוש מלחמה קונה כדמוכח בגיטין (דף ל"ח.) מהא דעמון ומואב טיהרו בסיחון. והרי השווקים והרחובות להקיר"ה ולאו רשות הרבים היא כלל. ואף שהתוספות (כ"ב:) בסוף העמוד דאף מה שהיא של יחיד הואיל וניחא תשמישתא [קצת] וראוי למוסרו לרבים הוה רשות הרבים וחולקים על הרמב"ן. הלא התוס' סוברים דאין רשות הרבים רק כשיש ששים רבוא. וממה נפשך לכל הפוסקים במדינות אלו ליכא רשות הרבים. ודי בזה לימוד זכות על מדינתינו שמתירין לטלטל בצורת הפתח ואין פוצה פה ומצפצף: ז) ומעתה נבא לדין הב' שפקפק בהדלתות. על פי מה שחידש דאף דמחיצה העשוי' מאלי' שמה מחיצה. מכל מקום דלתות בשעה שהם פתוחים שאינם מחיצה רק משום שראוים לנעול לא מהני רק מפאת האדם שעשאם לכך. אבל אם הם עשוים מאליהם לא מהני. ולמד זה מריש עירובין דמקשה אלא מעתה לבעי דלתות כהיכל. ומשני דלתות היכל לצניעותא עבדו להו. וקשה דהא מקשה הש"ס אלא מעתה לא תיהני לה צורת הפתח. ופירשו התוספות דאם איתא דמהני צורת הפתח הי' להם לעשות שוה לשל אולם. ואם כן קשה מה משני לצניעותא בעלמא. מכל מקום הי' להם לעשות שוה לשל אולם. אלא ודאי דלת הנעשה לצניעותא ולא לכוונת המחיצה לא שמה מחיצה עכת"ד:. ה) ויש בדברים אלו כמה תשובות, הא' דאף אם נודה דלתות עשוין שלא בכוונת מחיצה לא מהני בשעה שהם פתוחים. לא יתיישב בזה קושיא זו דהא פסיק רישי' חשיב כמתכוין דמודה ר' שמעון בפסיק רישי'. וכתבו התוספות דהוא הדין דחשיב מלאכת מחשבת והנימוקי יוסף למד מזה סוף כיצד הרגל לענין בושת דחייב בפסיק רישי'. וכן פרק ד' דעדיות מ"ו חבית של זיתים מגולגלים צריך לינקב פי' הרמב"ם כיון דידוע שהמים יתקבצו חשיב שברצונם נשרו. והכא נמי נהי דלצניעותא נעשה. מכל מקום בשעה שהם סגורים על כל פנים חשובים מחיצה והוי כמתכוין לשם מחיצה. ואם תאמר מכל מקום לא התכוין לעשותם מחיצה בשעה שהם פתוחים. כל דלתות החצרות שאינם נעשים להתיר לא כוון לעשותם מחיצה בשעה שהם פתוחים ואף על פן כן חשובים רשות היחיד אפילו בשעה שהם פתוחים. ועוד דאפילו לפי שיטתו מי ימחה מלהתכוין בהם לשם מחיצה כדי לעשותו שוה לאולם. ועוד דבהא דמקשה הש"ס אלא מעתה לא תיהני צורת הפתח כתבו התוספות אבל לא פריך שלא יועילו דלתות. ולדבריו לא מקשה התוס' מידי ודוחק לפרש כוונתם דהי' להש"ס להקשות קודם שתי' דלתות לצניעותא כו' דלא ליהני דלתות. קושי' זו. דאין לשונם משמע כן: ט) ואני בלמדי סוגיא זו הקשיתי גם כן קושיא זו דמה בכך דלצניעותא מכל מקום הי' להם לעשות שוה לאולם. וכמדומה שדברנו מזה גם כן דצריך כוונת מחיצה. אך לא נתחוור בעיני. ואני תרצתי דטעם ראויות לנעול דמהני משום דכנעולין דמיין. וכן כתב הראב"ן סימן שמ"ט. והתינח לענין שבת דצריך מחיצה אמרינן דאף כשהם פתוחות חשיב מחיצה. אבל לענין פתח אוהל מועד דצריך פתח דוקא וכשהוא נעול קדשים שנשחטו שם פסולין איך אפשר שיקרא פתח כשהוא פתוח משום דכמאן דנעול. והא כשהוא נעול לאו פתח הוא וכנ"ל. ודברים אלו יש להעמיס בתי' התוס' גם כן דנעולות בלילה דמהני גם כן הטעם דרואין כאילו הי' סתומות גם ביום. והא לא מהני לשווי' פתח רק מחיצה מעליא הם: י) והנה כעת עיינתי בספרים ומצאתי בספר בית ישראל ספר נפלא לסבא קדישא מגיד מישרים זכרונו לברכה דקאזניץ דכתב וזה לשונו והא דלא עשו שוה לאולם דהרי הי' דלתות. דדלתות לא מהני רק להיות סתום אפילו הכי פתח לא מיקרי רק דסותמין הפירצה, וק"ל עד כאן לשונו. אולי כוון למה שכתבתי ודיבר בקצרה כדרכו. ומכל מקום הנך רואה דגם הוא ז"ל סובר דדלתות שעשוין לצניעות מהני אף בשעה פתוחות. ודלא כהרה"ג שליט"א מקוטנא: יא) והנה בסיום דבריו של הרה"ג שליט"א מקוטנא יש כאן חסרון. ואחשוב שסיום דבריו הי' דכיון דצריך כוונתו לא מהני כוונתו לגבי רשות הנכרים. דוגמת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדבר התלוי במחשבה. אך בהתרועע היסוד נפל הבנין. יב) ואני הייתי מסתפק בכל עירובין הנעשים שלא ברשיון הממשלה אם מועילים לדעת התוס' (דף כ"ב:) דמחיצה הנעשית מאלי' אתי רבים ומבטלי לה ולפרש"י ט"ו לחי העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון לחי. הרי דעשוי' בלא כוונה חשיב מאליו. וכן