אבני נזר אורח חיים רעה

כד) מלשון כ"ג יראה כי טיבותא עביד בהדאי כאשר אינו משיג על דבריי ונהפוך הוא כי מסייע אין בו ממש. וכל שכן השותק או העונה אמן יתומה. אך על ידי השגות ברצוא ושוב מתברר ההלכה כסולת נקי' ורווחא שמעתתא כה) מה שכתב על הדמיון שדימה כבוד גיסי הרה"ג נ"י מה שהממשלה לא יניח לנעול הוא דומה לאיסור מחמת דבר אחר. וכתב רום מעלתו שלא ידע אם נדמהו לאיסור שבת או לאיסור מחמת דבר אחר. מה זו ספק. הוא עוד יותר מאיסור מחמת דבר אחר. דאשירה וענין ע"ח על כל פנים שניהם מצוות התורה. ומכל מקום חשיב לי' מחמת דבר אחר ששני מיני איסורין. אבל איסור הוצאה ומחמת הממשלה אין לך דבר אחר יותר מזה. ואפשר שגם רבה דאמר אשירה אסור מודה לזה. ולדעתי אין לחוש לדינא רק מחמת יש מפרשים שברשב"א. אמנם להרשב"א עצמו דעתו שדוקא בפירות של טבל. כמו שכתבתי בחי' למסכת עירובין פרק חלון שזה דעתו. ואף להרב המגיד דוקא בפירות של טבל. ועיקר החילוק שבין פירות למים כתב משום דבמים המחיצה ניכרת ולא בפירות. יש לומר דהכי פירושו דבפירות חשיב הבור סתום וארעא סמיכתא הוא. ובמים דמינכרא מחיצתא לאו כארעא סמיכתא. וגם יש לומר כיון שראויות לנעול כמאן דנעלו דמיין ואז יהי' ניכרים. וכמו לסברת התוספות מהאי טעמא דלא שייך בקיעת רבים ובטל בדלתות שאין ננעלות משום דלכשינעלו לא יהי' רבים בוקעין. ובנידון דידן כל שכן הוא וק"ל. אך החשש מחמת יש מפרשים שברשב"א דס"ל דאף דלא מבטל להו ולכשיטול הפירות יהי' ניכרים. מכל מקום כיון שעכשיו אינו ניכר לא הוה רשות היחיד. הכא נמי אף דראויות לנעול ולכשינעלו יהי' ניכר אסור על כן כתבתי לביאלא שיהי' ניכרות. וכתבתי גם כן דכשעומד אצל הכותל חשיב ניכר שמבינים שהשטעכייטליך נעשים לצורך דלתות. וכשאי אפשר שיהי' ניכר היינו שאינו עומד אצל הכותל ואי אפשר לעשות היכר צריך לעיין לדעתי אם לחוש ליש מפרשים שברשב"א או לא: דברי הדוש"ת באהבה רבה הק' אברהם. סימן רעג. ב"ה יום א' דברים ג' מנ"א תרמז"ל. שוכ"ט לכבוד גיסי ידידי וחביבי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי שה"י מ' חיים יצחק נ"י הכהן א) אתמול ביום שבת קודש קראתי לשבת עונג ועיינתי בתשובתו הרמתה של כבוד הגאון המובהק אבד"ק קוטנא שליט"א וראיתי בו דברים טובים. אך לדינא בעזר השם אשיב על כל הדברים שהגיעו אלי. והנה תשובתו סובבת על שני אופנים. אופן הא' להחזיק יד הסוברים דבזמן הזה יש רשות הרבים דאורייתא אופן הב' דלתות שאין ראויות לנעול מפאת הממשלה לא מיקרי ראויות לנעול לבטל דין רשות הרבים. ואם כן להסוברים דבזמן הזה יש רשות הרבים ודאי דלתות הללו לא מהני. אך לפי המנהג שעושין צורת הפתח וסומכין על הפוסקים דבזמן הזה ליכא רשות הרבים אפשר שדלתות אלו דינם כצורת הפתח ואינו אומר לא איסור ולא היתר: ב) והנה בדין רשות הרבים בזמן הזה חידש דמה שכתבו ז"ל שצריך שיהי' ששים רבוא, היינו שיהי' של ששים רבוא. ועל כן דוקא רחובות שבעיר יש לבני עיר זכות בהם יותר. וכיון שהם אינם ששים רבוא לא חשיב רשות הרבים. אבל דרכים המפולשין מחוץ לעיר לכולי עלמא יש עליהם דין רשות הרבים. והביא סמוכין לזה מדברי רמ"א סימן ת"ד. וע"כ חידש עוד דבזמן הזה אין לבני עיר זכות יותר דוקא בזמנים הקודמים הי' לבני עיר זכות יותר לשנות השווקים והרחובות לא בזמן הזה: ג) והנה בגוף החידוש דששים רבוא היינו שיש זכות לששים רבוא מבואר להיפוך בתוס' שבת (דף ו':) גבי כאן בזמן שישראל שרויין במדבר. מכאן משמע דלא מקרי רשות הרבים פחות מששים רבוא. ואף דמדבר בזמן הזה מופקר לכל העולם. ולמה לא יחשב רשות הרבים. וכן בהגהת אשרי פרק קמא דעירובין כתב ראי' זו בשם המרדכי. וברא"ש פרק אין צדין משמע גם כן דגם בדרכים אין רשות הרבים בזמן הזה. דשם בס"ב בדבר הבא מחוץ לתחום לא מחמרי' להצריך בכדי שיעשה דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסור דאורייתא. ואין לחוש שמא הביאו הגוי דרך רשות הרבים סרטיא ופלטיא דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים רבוא בוקעין בו עד כאן לשונו הנה דאף שבא מחוץ לתחום העיר אין לחוש לסרטיא חוץ לעיר. הרי דגם חוץ לעיר אם אין ששים רבוא בוקעין לא הוה רשות הרבים: ד) ובריא"ז פרק קמא דעירובין מבואות של כרכים המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה רחבים ט"ז אמה והן מעבר לששים רבוא כדרך הכרכים שכל באי עולם עוברים שם. הרי המבואות הללו הם רשות הרבים גמורים. ולדברי הגאון הנ"ל הששים רבוא מבאי עולם לא מעלה ולא מוריד. וממה נפשך חוץ לכרך בלאו הכי הוי רשות הרבים שהיא לכל העולם. ותוך הכרך לא מהני הששים רבוא שממקומות אחרים. שבני הכרך יש להם זכות יותר. ואם תאמר דכרך דאתי לה מעלמא אין רשות לבני עיר לשנות הרחובות. אם כן הדר דין תוך העיר כמו חוץ לעיר ולמה צריך שיהי' מעבר לששים רבוא. ואף אם תמצא לומר שיש לדחוק וליישב דברי ריא"ז. מכל מקום דברי תוספות והגהות אשרי והרא"ש ברור מללו להיפוך: ה) אך רש"י בשבת כתב משום דבזמן הזה לא שכיחי שיירתא. וקשה עליו תיפוק לי' דאין בזמן הזה ששים רבוא. וצריך לומר דהכי נמי קאמר דלא שכיחי שיירות גדולות כל כך שיעברו בו ששים רבוא בזמן קצר. ובתשו' בית אפרים נדחק גם כן ברש"י הנ"ל. אך בחי' רמב"ן פרק כיצד מעברין הקשה כן על רש"י דלמה לי משום דהולכי מדברות לא שכיחי תיפוק לי' משום דאין ששים רבוא עוברים שם. ותי' שמא דעת ראשונים דסרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכין ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף העולם אין מדקדקין בה בעוברין עלי' ששים רבוא דהא דכולי עלמא הוא. אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר. והוא ממש דברי