אבני נזר אורח חיים רעד

יז) אך לרמב"ם אי אפשר לומר כן דאם כן שני כותלים והעם עוברים ביניהם כיון דמכל מקום בלא נעילה הוא רשות הרבים איך יועיל מה שראוי לבטל הרשות של עכשיו. אלא ודאי צריך לומר לרמב"ם טעם דר"י דמחייב בדלתות שאין נעולות. משום דאתי רבים ומבטלי. ואם כן לדידן דקיימא לן כחכמים דלא אתי רבים פטור: יח) ומכל מקום התרתי לכתחילה בדלתות ראויות לנעול משום ספק ספיקא בדאורייתא וספק אחד בדרבנן. לענין דאורייתא שמא כפוסקים דאין רשות הרבים בזמן הזה. ושמא כרמב"ם. ולענין איסור דרבנן שמא אין רשות הרבים בזמן הזה, ולפי זה מעיקרא לא קשה מהא דתוספתא כיון דמדרבנן לכולי עלמא אסור ברשות הרבים דאורייתא בראוי לנעול: יט) ומה שכתב עוד שבתשובה הקודמת נסתפק אם דלתות בעי צורת הפתח אלא דברשות הרבים לא מהני צורת הפתח לבד ובעי גם כן דלתות. ומכל מקום דלתות לבד אפשר אינו מועיל. הסכמת הספר פתח הבית ושמעתי שגם בשאלות תשובות ברית אברהם דדלתות לבד מתירין, וכן דעת החתם סופר. שגם ראוי לצורת הפתח מועיל. כל שכן ראוי לנעילת הדלתות לבד. ולדידי מוכח גם כן מהתוספות שהקשו בדף ו' מה מקשה הש"ס מר' יוחנן הא ר' יוחנן כר' יהודה סבירא לי' דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ופליגי רבנן עלי'. ותירצו דמדמי שתי מחיצות לרבנן כמו שם ארבע מחיצות לר' יהודה. ואי בעי צורת הפתח גם כן. הא מפורש בתוספות (דף כ"ב.) דלרבנן רבים לא מבטלי צורת הפתח. אף שאין היתר משום הפסין שמכאן ומכאן שיש ביניהם יותר מי"ג ושליש, וע"כ דחנניה מתיר דלתות בלא צורת הפתח. ודלתות שאין ננעלות אין יכולין רבים לבטל לר' יהודה כמו לרבנן כיון דאחר שינעלו לא יהי' רבים בוקעין. וטעמא דר' יוחנן דאמר אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה. דכיון דעכשיו רשות הרבים לא שבקי' מה שהוא עכשיו וניזיל בתר מה שראוי לאחר זמן. וטעם הזה גם לרבנן. ועל כן תי' התוס' (דף כ"ב.) רק משום שהי' לירושלים צורת הפתח לא הי' לרבים דבקעי לבטל המחיצה ולא בפשיטות שלא הי' לרבים לבטל הדלתות. אלא דבדלתות אין ענין ביטול בקיעת הרבים ודו"ק: כ) ובענין הא (דבדף ע"ח) דעשאו לאילן סולם לכותל דמסיק לרבי כשר משום דיכול לעלות באילן בין השמשות. דכתב המגן אברהם משום הואיל כו'. ותמוה שהרי בברור עומד לסתור ההיתר. ובכהאי גוונא לא אמרינן הואיל. והרה"ג מלוטמורסק רצה ללמוד דהיכי דבסוף היום ישוב להיתר אמרינן אפילו בכהאי גוונא הואיל. ויש לסברא זו יסוד בספר נצח ישראל למהר"ל ז"ל ולמד זאת מהי' יודע עדות עד שלא נעשה חתנו ואחר כך נעשה חתנו ומתה אשתו כשר דכיון דתחילתו וסופו בכשרות כאילו כולו בכשרות. וכבודו הרמה לא ניחא לי' בכל התירוצים שנאמרו בפירוק קושיא זו. ובאמת כולם דחוקים. ותי' הרה"ג הנ"ל טוב מכולם: כא) אך כ"ג יצא לידון בדבר חדש דלאו משום הואיל והותרה הותרה אתינן עלה. אלא דבעירוב ה שני חסרונות בדבר. א' עשה אילן סולם משום דאין עירובו אצלו. וזה החסרון רק בין השמשות בשעת קניית עירוב. אבל לא אחר כך. שהרי אפילו נאכל עירובו משחשיכה עירובו עירוב. והב' משום שאינו פתוח ליכנס וליצא מחצר לחצר ויהי' החצירות אחד וזה החסרון כל היום. ולענין חסרון הב'. אמרינן אריא רביע (עלה. אך חסרון הא'. הוא כמו הניח עירובו במקום שאינו יכול ליקח משם מחמת איסור אין עירובו עירוב. אך כיון שחסרון זה אינו רק בין השמשות כנ"ל. על כן מותר לרבי דאמר לא גזרו על השבות בין השמשות ודפח"ח: כב) ובאמת יש עוד ראי' דלאו משום הואיל והותרה כו' שהרי לא הותר אלא בין השמשות לרבי. והרי אז לא נאסר מלהוציא בלא עירוב לרבי. ומה הותרה שייך בזמן שאין צריך היתר. ובין השמשות לרבי לגבי עירובי חצירות כחול. [מיהו יש לומר בזה לפי מה שכתב הרמב"ם דאף דלא גזרו על השבות בין השמשות היינו דוקא כשיש שם דוחק. והותר להוציא דרך חורין וסדקין בלא דוחק] אך מה נעשה שהרשב"א כתב להדיא דהוי כמו עירוב דרך הפתח ונסתם הפתח. והנראה שהרשב"א פליג על המרדכי וסבירא ליה דאכולם אמרינן הואיל והותרה הותרה. ובאמת שהראי' שהביאו לזה מהא דבא גוי בשבת אוסר ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה. יש לומר כי היכי דמת גר בערב שבת וזכה אחר בנכסיו בשבת אוסר כיון דהי' לו להחזיק בנכסיו מבעוד יום עיין שם (דף ע"ב) וזה לשון ריטב"א שם דהתירו של זה אינו היתר כל עיקר שהי' לו להחזיק מבעוד יום אוסר משחשיכה. הכי נמי כיון שהי' הגוי יכול לבוא מבעוד יום אוסר כשבא משחשיכה. ומהאי טעמא מועיל ביטול רשות בשבת ולא אמרינן הואיל ונאסרה נאסרה. משום שהי' יכול לבטל מבעוד יום. וכן שוכרין מן הגוי בשבת. שהי' יכול לשכור מבעוד יום: כג) מ"ש להשיג על כ"ג בענין ספיקו של רע"ק איגר ז"ל בנפל לחי בשבת ויש לחי אחר שלא סמכו עלי' מאתמול אם נאמר הואיל והותרה הותרה וכתב כ"ג כיון דלחי של עכשיו לא התירה בין השמשות ולחי מאתמול אזדא לה לגמרי חשיב ליתנהו למחיצות. והבאתי ראי' להיפך מכותל שבין שתי חצירות שנפל. וכבוד גאונו העתיק מחיצה שבין בתי ישראל לבתי נכרים שנפל. והשיג על זה. באמת משם אין ראי' של כלום. שהרי המחיצות עכשיו טובות ורשות היחיד גמור הוא רק שהגוי אוסר מלטלטל מבתים לחצר. ולענין זה אמרינן הואיל והותרה כו' אך ראייתי מכותל שבין שתי חצירות שנפל. ומה שחזר כ"ג וקיים דבריו דלא אמרי' הואיל והותרה רק באותו דבר אבל לא בלחי אחר שלא הותרה בין השמשות ובכותל שבין שתי חצירות עיקר ההיתר הי' במחיצה החיצונה שגם עכשיו מותר בה. והכותל שבין שתי חצירות הי' רק להפסיק. יעוין כ"ג בתשובתי ויראה שידעתי מחילוק זה. וע"כ הבאתי דברי הרא"ש בקרפף דמחיצה הפנימית מבטלת מחיצה החיצונה. נמצא שבין השמשות לא הותר מחמת מחיצה חיצונה. [ובמחיצה חיצונה לא יוכל להועיל ממה נפשך. דבלא מחיצה פנימית המפסקת הרי נפרצה במלואה למקום האסור לה. וכשיש הפנימית. הרי בפנימית מבטלת החיצונה] ואף על פי כן כיון שיש עכשיו מחיצות שאינו כרמלית גמור אפילו מדרבנן אמרינן הואיל וכו' הכי נמי בנדון ר' עקיבא איגר ז"ל: