אבני נזר אורח חיים רעג

יא) ולדידי אין זה ראי' דבלאו הכי קשה על התוספתא דקאמר כל מחיצה הנעשה בשבת כו' בין שוגגין בין מזידין. מורה שיש כאן איסור בפתיחת הדלת לסתום הרשות הרבים [ועיין רש"י דף ק"א: בין שוגגין שגגת שבת או שגגת מלאכות] ומה איסור יש בפתיחת וסגירת הדלת אם הדלת קבוע בצירים ואין לומר משום שמתיר האיסור כעין שכתבו התוספות שבת (דף קכ"ה:) לענין מחיצת עראי וברמ"א סי' שט"ו. ליתא דהא במרדכי פרק כירה הובא ברמ"א סימן שט"ו דמוסיף על מחיצת עראי אף דהוספה זאת מתיר האיסור מותר. ומדמה למוסיף על אהל עראי דמותר ולכאורה מה ראי' לכאן שמתיר האיסור. ומוכח דסברא דמתיר האיסור אינו מועיל לאסור במקום שאפילו באהל מותר ולא מהני סברא דמתיר האיסור אלא לשוי' מחיצה כאהל. והרי הקבוע בצירים אפילו באהל מותר כמבואר ברמ"א סימן תרכ"ו. וכן המנהג פשוט: יב) אך לא קשה מידי דבעירובין (דף ק"א) הדלת שבמוקצה [פרש"י רחבה שאחורי בתים. ומשום הכי נקט לה משום שאין משתמשים בה תדיר ואין בעל הבית חושש לעשות לה דלת תלוי' כראוי] אין נועלין בה. ובגמרא מקשה מברייתא. ומשני התם ביש להם ציר מכלל דסתמא דלת שבמוקצה כיון שאין משתמשין בהם תדיר אין עושין צירין להדלתות. וכל שכן קרפף דהיינו היקף גדול להכניס שם עצים לאוצר כמו שפרש"י ריש עושין פסין דתשמישתו עוד פחות ממוקצה כמבואר במשנה שם אין עושין צירין לדלתות. ועל כן אסור הפתיחה לסתום רשות הרבים. ועל כרחך כיון שהפתיחה נחשב בנין מחדש. אי אפשר להתיר משום דראוי לנעול דאחר כך יהי' מחיצה חדשה. ודוקא בדלתות עם צירין דלא נחשב אחר כך עשיית מחיצה מחדש חשיב גם עכשיו מחיצה דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. ועוד דמשום האיסור אינו ראוי לנעול, ודוקא עם צירין דמותר הנעילה הוא דחשיב ראוי לנעול. אבל באין לו ציר דמשום איסור שבת אינו ראוי לנעול חשיב אינו ראוי וכהא דפרק חלון (דף ע"ח:) עשאו לאילן סולם אסור משום דאיסור שבת גרם לו שלא יוכל לילך לחצר אחרת: יג) ועוד נראה לחלק משום דהדלת לקרפף הוא דעביד ולא לצורך רשות הרבים וכן מחלק רבא סוכה דף י"ט) לענין פי תקרה יורד וסותם. ואפשר דמשום הכי אסור הפתיחה לסתום רשות הרבים דהא אפי' הכנה לבד פעמים מבטל איסור בניין כמו שפרש"י שבת (דף קכ"ו) בדיבור המתחיל המונח מותר במקדש דכיון דמתוקן ועומד לכך אין כאן איסור בנין. ועל כן בצירוף הצירים מותר לגמרי אבל לסתימת רשות הרבים שאינו עשוי לכך כלל אסור. ושוב יש לומר עוד דמשום שאינו מוכן לכך ואסור חשיב אינו ראוי לנעול ועוד כיון שאסור שנחשב עשיית מחיצה מחדש כיון שלא הי' מתוקן לכך. ממילא מעיקרא לא הי' מחיצה וכנ"ל: יד) ומריש הוה אמינא לפרש הגמרא עירובין (דף ו') כי אתא ר' נחמן אמר פנוה לעפרייהו לימא ר' נחמן צריך לנעול. לא ראוי לנעול כו', וקשה למה דסלקא אדעתין צריך לנעול למה לא אמר ר' נחמן לנועלם. אך יש לומר על פי מה דאמר שם הנהו מגופות הוו על פי תשו' הרשב"א הובא ביתה יוסף אורח חיים סימן ל"ב בענין דבק בין אות לאות לאחר כתיבה דכשר משום כל הראוי לגרירה אין גרירה מעכבת בו. אך הנעשה בשעת כתיבה לא חשיב ראוי לגרירה דאפילו אם יגררנו לא יועיל דהוה חק תוכות עיין שם. ואף שאם יוכשר בלא גרירה משום דראוי לא יחשב חק תוכות כשיגרור. שהרי בשעת כתיבה הי' ראוי לגרירה. והאות כשר במה שראוי לבד. והגרירה בפועל לא חק תוכות הוא. מוכח דלא חשיב ראוי אלא אם כן אפילו לא יוכשר בראוי לגרירה ונצטרך גרירה בפועל. גם כן יהי' ראוי אז כשר במה שראוי לבד אבל אם כל זמן שלא נכשירנו בראוי לא יהי' ראוי לא חשיב ראוי. והכי נמי בראוי לנעול. אם לא יהי' רשות היחיד במה שראוי לנעול לבד ואסור לנעול משום בנין עראי כיון שמתיר האיסור ולא חשיב ראוי. ודוקא סגורות במקצת דשוב מותר לסגור כולם דמוסיף על בנין עראי מותר אפילו כשמתיר האיסור כמו שכתב הרמ"א סימן שט"ו. כן עלה ברעיוני. אבל תיכף דחיתי פי' הזה דכיון דהדלת קבוע בציר לית בי' משום בנין. מכל מקום הא דתוספתא מיושב בכמה פנים: טו) וכל זה אנו צריכין לפי דעת המפרשים בדעת הרמב"ם דראוי לנעול מתיר הטלטול ברשות הרבים. אך אני בעניי העליתי בדעת הרמב"ם דמדרבנן בעי נעולות ממש כמו שכתב בעצמו פרק י"ד דבעי נעולות ממש. והא דפרק י"ז שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם עושה דלתות מכאן ומכאן ואין צריך לנעול. הוא כמו שאבאר דהנה התוספות (דף ו':) דיבור המתחיל והאמר הקשו מה מקשה הש"ס אדחנניה מר' יוחנן, והא ר' יוחנן כר' יהודה סבירא לי' דאתי רבים ומבטלי מחיצתא. ואנן קיימא לן כרבנן. ויש לומר על פי דברי הש"ס ריש פרק תולין מי איכא מידי דמר מחייב חטאת ומר מתיר לכתחילה. וקשה הא פסי ביראות שדרך הרבים מפסיקתן דלר' יהודה מחייב חטאת כמבואר בסוגיא (דף כ"ב.) וחכמים אומרים אין צריך ומותר לכתחילה. וצריך לומר גם לחכמים אסור לכתחילה ומשום עולי רגלים הקילו. ועל כן מקשה הש"ס אדחנניה דמתיר לכתחילה מה דלר' יהודה מחייב חטאת. והנה רש"י (בדף כ'.) בדיבור המתחיל מפסיקתן פי' שאין שם דרך לרבים אלא בין הפסין. ומבואר שכל הרבים בוקעין דרך שם ואין להם דרך אחר הוא דמבטל מחיצה לר"י. אבל לרמב"ם שכתב שתי כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם הלשון משמע שהכותלים עומדים באמצע רשות הרבים והעם עוברים בצידי הכתלים גם כן [ומצד העוברים בו הכתלים לבד לא הי' נחשב רשות הרבים רק מצד כל העוברים גם מצידיהם והכתלים אינם מפסיקין רשות היחיד] לא שייך בזה אתי רבים ומבטלי מחיצתא ומותר לכתחילה. ומכל מקום מוכח דאפילו ברשות הרבים גמור אינו חייב רק איסור יש כיון דקיימא לן לא אתי רבים ומבטלי מחיצתא: טז) ולשיטתו אי אפשר לומר כתי' התוס' דטעם התוס' דר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רשות הרבים אי אפשר לומר משום דאתי רבים מבטלי ועל כן לא מהני דלתות ראויות לנעול. כיון דההיתר משום דראויות לנעול וכשינעלו לא יהי' רבים בוקעין. וע"כ טעם ר' יוחנן דוקא במקום שאין רשות מהני הא דראוי לשוי' רשות היחיד. אבל במקום שעכשיו רשות הרבים לא שבקינן רשות מה שעכשיו. ואזלינן בתר הרשות שראוי על ידי נעילה. כן צריך לומר לדעת התוספות: