אבני נזר אורח חיים רעב

ג) ותמהני שהרי בגג גדול סמוך לקטן (דף צ"ב.) מה חצר דמנכרא מחיצתא אף גג דמינכר מחיצה. פרש"י מחיצות ניכרות בעינן שלא יהי' גג בולט חוצה להן דאי לא מינכר גדול נמי אסור דאין שום מחיצה וכל שאין לו מחיצות אינו רשות היחיד עד כאן לשונו. ואף דמחיצות גבוהות מרשות הרבים ומונעים בני רשות הרבים מלעבור. מכל מקום כיון דלא מינכר לא אמרינן גוד אסיק ולא הוה רשות היחיד. וכן (דף צ'.) בגג יחידי לרבנן דרב אמר מותר לטלטל בכולו ומקשה דרב אדרב. ופרש"י דבני רשות הרבים שמלפניהם ומלאחריהם יאסרו ואף שגבוה מרשות הרבים. והתרצן לא משני אלא משום דהוא מינכר מחיצתא. ומכל מקום אם לא הי' מינכר הי' אסור. וכן כתבו התוספות דמקשן הי' סבירא ליה דמיירי דלא מינכר: ד) והנה במה שכתבו התוספות דגג שיש בליטה לפניו. הבליטה אוסר את הגג שנפרץ לכרמלית. הקשה מהרש"א תיפוק לי' שהגג בעצמותו כרמלית. ותי' דמכל מקום כיון שאין הגדיים בוקעין תחתיו רשות היחיד הוא. וכל האחרונים דחו פי'. בתוספות שבת סס"י שע"ד כתב שאין טעם לדבריו והוא פי' בדברי התוספות שמשלשה צדדין המחיצות ניכרות. והוי רשות היחיד בשלשה מחיצות ואין אסור רק משום שנפרצה במלואה למקום האסור לה. ואם הבליטה ברוח רביעית מקום פטור ולא נפרצה למקום אסור שוב רשות היחיד דמה שנפרצה לאויר רשות הרבים לא איכפת לן כיון שהגג גבוה וכנגד הגג מקום פטור. וכבר קדמו בפי' הזה בעל אבן העוזר בחי' על הש"ס וכתב גם כן שדברי מהרש"א דחוקים. והרב מלאדי ז"ל בסי' שמ"ה כתב גם כן פי' אחר בדברי התוספות בסימן שמ"ה דמכל מקום הי' הגג רשות היחיד משום דרשות היחיד שתחתיו בבית הי' עולה עד לרקיע. הנה שכל האחרונים דחו פי' מהרש"א. והדין עמהם שהרי ברש"י (דף צ'.) בקו' דרב אדרב פי' להדיא לבני רשות היחיד שמסביבותיהם יאסרו על הגג ולא הבליטה. וגם ברש"י (דף צ"ב) שכתב שאין כאן שום מחיצה. ומוכח דלא כמהרש"א ה) והנה דאף שמחיצה הוא ומפסיק רגל הרבים לא אמרינן גוד אסיק במחיצות שאין ניכרות. והא ודאי במקום שאין צריך לגוד אסיק מהני מחיצות שאין ניכרות. וראי' מלשון ים שמכסה הגדודי אף על פי כן חשיב איתנהו למחיצות. וכן מבית שאין תוכו עשרה וגגו משלימו לי' דאם חקק בו ארבע על ארבע מותר לטלטל בכולו. וכתב הרא"ש דאף דחקק שרחוק מן המחיצות אינו מצטרף אל המחיצה. מחיצה החיצונות שגבוהים עשרה מתירות ואף שאין ניכרות בפנים שאין ידוע עובי קרוייו. ומה שנראה בחוץ אינו מועיל רק בלחי כמו שכתב הרא"ש סוף פרק קמא דסוכה גבי פצימין. ועל כרחך טעמא דרב בגג בין הגגין רק דלא אמרינן גוד אסיק: ו) אך אף לפי' המהרש"א מוכח דהטעם רק משום דלא אמרינן גוד אסיק באין ניכרות. והנה תמוה דברי המהרש"א משום פרש"י הנ"ל. אך הופיע רוח הקודש בבית מדרשו של מהרש"א דמוכח ברשב"א שבת כוותי'. שהוא כתב פרק הזורק גבי עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע וזרק לתוכו מא דאין אויר העמוד רשות היחיד רק קרקעיתו יעוין שם. ועל כרחך דסבירא ליה דלא אמרינן בעמוד גוד אסיק והוא פי' הא דאמר פרק קמא דסוכה גבי עמוד גבוה עשרה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא אמר לי' רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא. דלומר גוד אסיק בעינן מחיצות במקום שיושב. וכהאי גוונא חילקו התוס' בחקק רחוק ג' טפחים מכותל דבסוכה לא מהני ובשבת מהני. משום דבמחיצות מונעים רגל רבים. מה שאין כן סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך. וע"כ בעמוד כיון דלא אמרינן גוד אסיק אין כאן מחיצות סמוכות לסכך. ועוד דאינו יושב כנגד הדפנות. והשתא דברי מהרש"א נכונים דגג בעצמותו אף בלא גוד אסיק הוה רשות היחיד והשתא לא יקשה מפרש"י למהרש"א דרש"י לטעמי' שכתב בשבת (דף ו') וכן בכמה מקומות דטעם עמוד דהוי רשות היחיד משום גוד אסיק. [והנה מהרש"א אף שלא ראה רשב"א שבת שנדפס פעם ראשון בזמנו של מל"מ כיוון לדבריו] האומנם שעדיין דחוק שהתוספות הביאו פירוש רש"י משמע דסבירא להו כוותי' ועל כן דחו האחרונים פירש רש"א מכל מקום חובה עלינו לסבול דוחק קצת: ז) והנה אף לרשב"א ומהרש"א בעמוד אף שמונע רגל רבים ומחיצה טובה היא. מכל מקום לא אמרינן בי' גוד אסיק ואויר העמוד מקום פטור. הנה שאין הפירוש כדברי כבוד גאונו משום גריעותא דמחיצה שאינו ניכרת ואינו מונע רגל רבים לאו מחיצה הוא. דהא בעמוד מחיצה הוא וקרקע עמוד רשות היחיד. רק דינא דגוד אסיק דלא אמרינן במחיצות שאין ניכרות. ואין משם ראי' של כלום לדלתות וצורת הפתח: ח עוד כתב כ"ג בתוך הדברים ועל כל פנים מהא דלשון ים מבואר דעל כל פנים מדרבנן אסור כל שאינו ניכר. תמהני שהרי כתבתי בתשובתי הקודמת דכיון דאיסור דרבנן [קל] הוא הבא להחמיר עליו הראי' ואינו דומה נידון דידן שהעמידו דלתות בידים ויש לו קול כמו שכתבו התוספות לענין לחי הבולט ארבע אמות. וכל שכן בנידון דידן דלתות גדולות כל כך. נעשו בקולי קולות וידעו כי להתיר הרשות הרבים בא: ט) ודאתאן לדברי התוספות ההם נבארם כי לכאורה צריך עיון דבריהם דבדיבור הקודם כתבו דבלחי המושך לאורכו של מבוי אפילו עשאו לשם לחי לא מהני דלא שייך משום שריבה בסתימתו לא גרע עיין שם. והא מכל מקום יש לו קול וצריך עיון. ויש לומר דבלא ריבה בסתימה שהעמיד אריכת הלחי לאורכו של מבוי מעשיו מכחישים את הקול שאם לשם לחי נתכוין מה לו להעמיד לחי ארוכה כל כך שיראה כמבוי. בשלמא העמיד לרחבו יש לומר שרצה לרבות בסתימה וקל להבין: י) ועל דברי הרב הגאון אבד"ק מעזריטש שהעיר מתוספתא פרק ז' דעירובין וזה לשונו מודים חכמים לר"י שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רשות הרבים וזה פותח קרפיפו וסותם רשות הרבים ומערבין ונושאין ונותנין באמצע שכל מחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן. ולמאן דאמר ראוי לנעול מהני למה חזרו לאיסורן. מזה הוכיח דלא מהני ראוי לנעול אלא אם כן כשמקיף למעלה ולמטה שיהי' ניכר שבמקום הזה יש פתח: