אבני נזר אורח חיים רעא

אליבא דבית הלל שלש מחיצות דאורייתא ולא שתי מחיצות וזה כדעת המקשן]. והנה רבנן ורבי פליגי בפסי חצר דלרבנן גם בפסי חצר פליגי, ולרבי מודים בפסי חצר ונראה דרבי סובר גם חכמים דפליגי על ר' אליעזר מודים דבית הלל סבירא להו ארבע מחיצות דאורייתא רק במבוי הקילו בפס א' כיון דמכל מקום מן התורה אינו רשות הרבים כשיש לו שלש מחיצות. ומהאי טעמא התירו בקורה שהיא היכר לבד. אבל בחצר שלא התירו בקורה היכר דלא ליתי לאחלופי ברשות הרבים רק בעינן מחיצה דוקא. וכיון דארבע מחיצות דאורייתא בעי מחיצה מעליא שתי פסין. וכיון דקיימא לן כרבי ממילא ארבע מחיצות דאורייתא. וסוגיא (דף י"א) כרבנן. והנה מבואר לדעת הרמב"ם דדוקא במבוי התירו בטעמא דעל כל פנים אינו רשות הרבים מן התורה כשיש לו שלש מחיצות. אבל בחצר לא התירו רק משום שהיא רשות היחיד. ומדמהני צורת הפתח בחצר מוכח דמשום מחיצה לבד התירו צורת הפתח בחצר. והוא הדין במבוי אפילו לאבן העוזר דעומד מרובה מהני במבוי ואף על פי כן במחיצה ארבע דמותר בלחי צריך קל וחומר דיליף בקל וחומר מחצר כמו לענין עומד מרובה על הפרוץ. דהא צורת הפתח מהני גם כן בכל ארבע מחיצות דפיאה מתרת בשבת] כמו עומד מרובה על הפרוץ. וכל שכן ביותר מעשר או מפולש דלא משתרי בלחי אין צריך קל וחומר כלל כמבואר באבן העוזר (דף ה':) וקל להבין. וכיון דמשתרי ביותר מעשר או מפולש בלא היכר כל שכן פחות מעשר ואינו מפולש. ודוקא לענין עומד מרובה דלא מהני ביותר מעשר או במפולש רק בעשר ולא מפולש ואז מותר בלחי צריך קל וחומר דאף במקום דלא הוי לחי מותר. אבל צורת הפתח דמהני ביותר מעשר ומפולש בלא היכר כל שכן פחות מעשר ואינו מפולש ואין צריך קל וחומר מחצר: כב) ועוד דאפילו לרמב"ם הנ"ל יש ראי' מדפיאה מותרת בכלאים, אף דלא שייך טעמא דהיכר ולא מיחלף ברשות הרבים. ואם תאמר מה ראי' כלאים לשבת הלא כמה דברים התירו לכלאים ולא לשבת כדאיתא בגמרא (דף י"א.) הא לא תברא לנידון דידן דלא אפשר לעשות היכר. שמה שהחמירו בשבת טפי מכלאים הוא רק במקום שאפשר. ותדע דבתוספתא פרק ד' דכלאים ר' יוסי ב"ר יהודה אומר כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ובכלאים אין חילוק בין פחות מבית סאתים ליותר מבית סאתים. אלא להבדיל בין הכרמים הסמוכים זה לזה ובמחיצה אחת סגי. וכל שכן לשבת דלא מהני אפילו מבית סאתים. ובסוף פרק קמא דעירובין דר' שמעון ב"א דאמר כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינו מחיצה הוא להתיר יותר מבית סאתים דוקא אבל פחות מב' סאתים מותר. ועל כרחך משום דבדרך אי אפשר לעשות מחיצות טובות הקילו עיין שם בסוף הסוגיא יחיד בישוב איכא בינייהו. ובאמת בישוב אפילו פחות מבית סאתים אסור לרשב"א מקל וחומר דכלאים. וזה שיטת הרי"ף שם דפסק הילכתא כרבנן בתראי דיחיד בישוב שרי. וע"כ בפחות מבית סאתים. דאי ביותר מבית סאתים אפילו במדבר פסק שם דאסור. והנה נתבאר דבשבת במקום דלא אפשר קיל מכלאים במקום שאפשר. וכיון דכלאים שרי בלא היכר דהתם לא שייך טעמא דהיכר. כל שכן שבת במקום דלא אפשר דמותר בלא היכר: כג) אך יש לעיין מהא דשבת (דף ק'.) בור מליאה פירות הזורק לתוכה פטור. מליאה מים הזורק תוכה חייב מאי טעמא פירות מבטלי מחיצות מים לא מבטלי מחיצתא. וכתב הרשב"א וזה לשונו ואם תאמר פירות דמאמש למה מבטלין מחיצתא והא דעתו לפנותו. ותי' בשם רב האי דהכא בשבטלן שם. ואף על גב דאין אדם עשוי לבטל פירות שבבור. לגבי שבת הוי מיעוט. ובתוספות פירשו בפירות של טבל שאינו יכול לסלקם משם כל אותה שבת ובטלין הם ליומן שם. ויש מפרשים דאף על גב דלא ביטלן כלל. משום דפירות מבטלין מחיצתא דמחיצות ניכרות בעינן בעומק וברוחב בשעת זריקה והא ליכא. אבל מים לא מבטלי היכר המחיצות עד כאן לשונו. ומבואר מדבריו דאף דעתיד ליטלו משם מכל מקום זה עצמו אינו ניכר בשעת זריקה דאולי אינם עמוקים עשרה או אולי מבטלם שם. והוא הדין דיש לומר כן בדלתות דאף דראויות לנעול וכמאן דנעולות דמיין. מכל מקום כיון שעכשיו אינו ניכר זאת בשעת טלטול לא מהני. ויש לחלק דהתם לאו שאין נראין לאדם דמים נמי אם הי' עכורין אין נראין המחיצות אך הכוונה דהמחיצות בעצמותם יהי' בהם היכר שהמחיצות יבשים והמים לחים. וכן כתב הרב המגיד דכל דברים הלחים כמים ואף משקין שאין המחיצות נראין בתוכן: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן ערב: עוד להרב הגאון הנ"ל. ב"ה א' בלק תרמו"ל. א דבר מה שהקשה כבוד גאונו על רש"י (פ"ט) שכתב דאי לאו דמחוברין הם אין דריסה מזה על זה. והקשה כ"ג דמשכחת שאין בין הגגין ד' דנוח לפסוע מזה על זה ונדרסת. ומכל מקום ניכרין המחיצות. והתירוץ שכתבתי דנוח לפסוע לאו היינו נדרסת לא הונח לכ"ג, אכתוב לו תירוץ אחר שהרי במשנה עירובין ע"ח חריץ שבין חצירות פחות מארבע מערבין אחד ולא שתים וקשה נימא גוד אסיק מחיצתא. ואי משום דלמטה במקום שהם אינם מחיצות. קשה מעמוד גבוה עשרה ורחב ארבע דאמרינן גוד אסיק לפרש"י בכמה מקומות. וצריך לומר דשאני עמוד דפני עמוד מחיצה אחת היא וחזי לאיצטרופי מה שאין כן חריץ פחות מארבע דמחיצה לפחות מחלל ארבע לאו מחיצה כלל. ואם כן יש לומר דכשאין בין הגגין ארבע חשיב מחיצה שאינו ניכר. שהרי אינו רואה חלל. ארבע וכמו שהוא רואה אותה לאו מחיצה היא לומר בה גוד אסיק: ב) אשר יישב דבריו הראשונים הנה הדברים דחוקים ואנכי הרואה שרום מעלתו בעצמו הרגיש בחולשת דבריו ויצא לידון בדבר החדש דאף בלא בקיעת רבים. צורת הפתח או דלתות ראוים לנעול כשאינם ניכרות לאו מחיצה נינהו. ודומה זה להא דבמחיצות שאין ניכרות לא אמרינן גוד אסיק. והיינו דאף דמחיצה שאינה ניכרת מחיצה היא. היינו במקום שמונע רגל רבים על כל פנים. אבל צורת הפתח שאינו מונע מלעבור שמכל מקום ניכר שאינו פירצה וכשאינו ניכר לאו כלום והיינו טעמא דרב בגג בין הגגין דכיון שאין מניעה מלעבור מגג לגג. רק מכל מקום יחשב מחיצה על ידי גוד אסיק. וכשאינו ניכר לאו כלום הוא ובהם האריך מאוד