אבני נזר אורח חיים רע

מהיות איזה היכר על ידי הצירים, ועוד שהתוספות כתבו גבי לחי הבולט יותר מד' אמות שאם הועמד לשם לחי יש לו קול ואיכא הכירא. וכל שכן העמדת דלתות ארוכים כל כך ודאי יהי' בקולי קולות ואיכא הכירא. ואין לנו להחמיר בלא ראי'. בפרט בשעת דחק גדול כזה. ומודינא במקום שאפשר לעשות היכר שיעשו: טז) במה שנסתפק ר' עקיבא איגר ז"ל בלחי שנפלה בשבת ואיכא לחי אחרת שלא סמכו עלי' מאתמול אם נאמר הואיל והותרה הותרה. וכתב כ"ג דלא שייך בזה הואיל כו' דמחיצה שיש עכשיו לא התירה תחילת שבת והמחיצה שהתירה תחילת שבת אזדא לה. חשיב ליתנייהו למחיצות. לא משמע כן בתוס' י"ז) בשתי חצירות וכותל ביניהם ונפלה בשבת דאמרינן הואיל והותרה כו' אף דנפל הכותל וליתנייהו למחיצה. כיון דמחיצות החיצונות שעל ידיהן נעשה החצר רשות היחיד איתנהו. ואף דבתחילת שבת לא התירו מחיצות החיצונות דעדיין הי' החצרות אוסרות זו על זו. דכל אחת היתה נפרצה למקום האסור לה ואין מטלטלין אלא בד' אמות רק הכותל שביניהם התירה וכותל זו אזדא לה. ויותר מזה דתחילת שבת לא הועילו מחיצות חיצונות שבחצר זו לחצר זו אפילו בלא הדיורין ליעשות רשות היחיד שהרי הכותל הי' מפסיק וכמו שכתב הרא"ש בקרפף שהרחיק ד' טפחים ועשה מחיצה. דביותר מעשרה שעשה מחיצה סגי דבמחיצה חדשה מבטל הישנה. והכא נמי הכותל הי' מבטל מחיצה הראשונה. ולא הי' היכר רק מחמת הכותל ואזל לי' שנפל. ואף על פי כן הואיל ועכשיו יש מחיצות ליעשות רשות היחיד אמרינן הואיל וכו': יז) ובעיקר ספיקו של ר' עקיבא איגר ז"ל הנה כתבתי בתשובתי הקודמת שברשב"א מבואר דלא אמרינן בכהאי גוונא הואיל והותרה. מכל מקום יש להביא קצת ראי' לומר בכהאי גוונא הואיל כו' מהא דעירובין (דף ג') דאמר מבוי דרבנן בעי חיזוק ופסול מקצת קורה למעלה מעשרים. ובתוספות (דף ע"ז) מבואר דבכרמלית גמור לא עשו חיזוק אך אם נאמר דהיכי דמחיצה קיימת וחסר רק ההיכר לאו כרמלית גמור יש לומר דסבירא להו קורה משום מחיצה עשרים אמה משום היכר. וקורה למעלה מכ' לאו כרמלית גמור ובעי חיזוק. וכיון דלאו כרמלית גמור אמרינן הואיל כמו בחסרו דיורין בשבת או נפל כותל שבין שתי חצירות: יח) מה שרצה ללמוד מהמגן אברהם שכתב דהיכי דקרוב לודאי שהעכו"ם ישברוהו לא אמרינן הואיל. דהוא הדין דלא חשיב ראוי לנעול כיון שהעכו"ם יפתחוהו. מה זה דמיון, התם בעינן שיתקיים כל השבת וכיון שהעכו"ם ישברוהו לא יתקיים כל השבת. אבל בשעת נעילה על כל פנים יהי' רשות היחיד שהעכו"ם ישברוהו אחר כך. מכל מקום כל זמן שלא שברוהו הוי רשות היחיד דמחיצה הוי אף על גב דלא ביטלו כדאיתא בעירובין (דף ע"ח:) ועושה אדם חבירו דופן לסוכה כדי שיאכל וישתה. ואף שאחר כך הולך לו מכל מקום כל זמן שהוא שם הוה מחיצה. והכא נמי כל זמן שלא פתחוהו או שברוהו הוה מחיצה. וממילא אפילו לא נעלו הוי מחיצה כיון דראוי, ועוד הלא ראוי אצל הממשלה יר"ה וכמבואר במרדכי פרק הדר הובא בר"מ סימן שס"ד דבזמן הזה דליכא רשות הרבים סגי בראוי לנעול, אף בעיר של נכרים יעוין שם במרדכי. ועל כרחך דמה שראוי אצל הגוים סגי. ראי' זו הביא כבוד גיסי הרה"ג נ"י מביאלא: יט) חזרנו למה שכתבנו דצורת הפתח מדמועיל בכל ארבע דפנות ע"כ דהוא משום מחיצה לבד ולא משום היכר כלל. וראי' זו יש להביא גם מדמהני צורת הפתח במבוי מפולש אף דאין כאן שלש מחיצות בלא הצורת הפתח. ולא מועיל טעמא דלא ליתי לאחלופי ברשות הרבים. ובהכי ניחא לפרש דברי הר' יונתן ריש עירובין שכתב דר' יהודה דמכשיר למעלה מעשרים לטעמי' דאמר בפרק כל גגות מערבין למבוי המפולש אלמא סבר קורה משום מחיצה. ואין נפקא מינה בין למטה בין למעלה מעשרים [והוא כסלקא דטחין דגמרא (דף י"ב:) דמוכיח מהא דמי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים דר' יהודה אומר עושה קורה מכאן וכו' דקורה משום מחיצה. ובאמת למה דמסיק טעמא דר' יהודה משום דשני מחיצות דאורייתא אין ראי' כלל דר"י סובר קורה משום מחיצה] עד כאן לשונו וקשה לי דנהי דמשום מחיצה. מכל מקום היכר קצת מיהא בעי כמו שכתבו בתוספות סוכה (דף כ"ב:) ולמעלה מעשרים אפילו היכר קצת לא הוה. וכך הם דברי רש"י (ד':) ותדע דכמה אמוראים שסוברים קורה משום מחיצה ותקשה להו מתני' דלמעלה מעשרים פסולה. ועל כרחין כנ"ל. אך לפי מה שכתבתי ניחא דע"כ קאי הר' יונתן אליבא דמאן דאמר דגם לר' יהודה שלש מחיצות דאורייתא וכיון שכן אי אפשר להתיר במבוי מפולש משום היכר כלל דמה מועיל דלא אתי לאחלופי. מכל מקום אין כאן שלש מחיצות. שמכתם יעשה רשות היחיד. ועל כרחך דהוי מחיצה גמורה ומותר בלא היכר ואף למעלה מעשרים כשרה. [מיהו למסקנא י"ב: לר"י שתי מחיצות דאורייתא בלאו הכי דבריו תמוהים דמאין הרגלים דאינו משום היכר לגמרי וכן הוא שם בגמרא דלמסקנא דסבר ר' יהודה שתי מחיצות דאורייתא יכול לסבור קורה משום היכר]: כ) ואין להקשות דהא הרמב"ם פוסק ארבע מחיצות ואף על פי כן מהני הכשר קורה. לא קשה מידי דלהרמב"ם הטעם משום דמכל מקום מהני שלש מחיצות מן התורה שלא יהי' רשות הרבים רק כרמלית. ואיסור כרמלית דלא ליתי לאחלופי ברשות הרבים: כא) ומכל מקום היתר זה אינו רק במבוי כמו שיבואר. דהנה לכאורה שיטת הרמב"ם תמוה מהא (דבדף י"א:) דלכל היותר לבית הלל דמכשרי בלחי או קורה לא בעי רק שלש מחיצות. ולבית שמאי דארבע מחיצות דאורייתא בעי לחי וקורה. ובחידושו בארתי דעל כרחך לר' אליעזר דאמר לחיין סבירא ליה ארבע מחיצות דאורייתא דהא בשבת (דף ק"ל:) אמר דחצר יש לו ארבע מחיצות. והיינו משום דבעי שני פסין, הרי הלחיין מחיצה מעליא כמו לחי וקורה לבית שמאי. ובירושלמי דאמר ר' אליעזר בלחיין בלא קורה ר"א כבית הלל. ובגמרא דידן המסקנא לחיין בלא קורה שהרי אמר בגמרא דידן מודים חכמים לר"א בפסי חצר והיינו דבעי שני פסין. והרי בחצר אין צריך קורה שמע מינה ר"א לחיין לבד קאמר ואתי כבית הלל. והנה לר' אליעזר אף ב"ה ס"ל ארבע מחיצות דאורייתא כמו לבית שמאי. [דקיימא לן כדעת המקשן דלא כתרצן דלכל מר הוסיפו מחיצה יתירה. שהרי קיימא לן לרבנן