אבני נזר אורח חיים רסט

התורה רשות היחיד ואמרינן בי' הואיל והותרה הותרה, ואף מדרבנן אינו כרמלית גמור שאם הי' כרמלית גמור לא הוה אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה כמו בפסי ביראות שיבשו מים בשבת, והא קיימא לן כרב באיסורי וגגין השוין אין מטלטלין בו אלא בד' אמות משום דאין המחיצות ניכרות. ושם ודאי חשיב ליתנהו למחיצה כמו שאמר דלא אמר גוד אסיק. ובתוספות כתבו דאמרינן הואיל והותרה כו' ע"כ דחשיב איתנהו למחיצות וגזירה בעלמא הוא. ועל כן או דוקא גוד אסיק לא אמרינן במחיצות שאין ניכרות. ואם כן הוא הדין במחיצה נדרסת דכתב רש"י משום דנדרסת לא מצי למיגד ואסיק ולעולם הוה מחיצה. או דשאני הא דכל גגות דהתקרה מפסיק באופן שאין מהא דכל גגות שום מקום לאסור בנידון דידן: ז) ואשר כתב עוד דבצורת הפתח בעי' היכר ונסמך על לשון אחר שבמק"ח. ואשר הבאתי ראי' מדכשר צורת הפתח גבוה מכ' כתב שמיושב בדברי המקור חיים הצורת הפתח צריך שיהי' לחי מכאן ולחי מכאן ולחי צריך שיהי' ניכר. וכשלחיים ניכרין הוי צורת הפתח ושוב אין צריך שיהי' הקנה שלמעלה ניכר, דברים אלו תמוהין דאף אי יהיבנא לי' דצורת הפתח צריך לחי כו', מכל מקום אין צריך להיכר שבו כיון דצורת הפתח לאו משום היכר ואם תאמר דלחי שאינו ניכר אף מחיצה לא הוה. ליתא (דבדף ד':) מבואר דאי קורה משום מחיצה עשרים אמה משום היכר סגי במיעוט טפח דלהוי לי' הכירא בטפח. ואי שיעור עשרים אמה גם כן משום מחיצה בעינן מיעוט ד' טפחים דאין מחיצה פחות מארבע. ואי אמרת דהיכי דלא הוה היכר גם מחיצה לא הוה, אם כן גם אם שיעור עשרים אמה משום היכר ליבעי מיעוט ד' טפחים. אלא ודאי גם בלא ההיכר לא נגרע מחיצה שבו. ואם כן בצורת הפתח דמשום מחיצה לבד מה צריך להכירא דלחי: ח וכל זה צריכנא אם נימא צריך בצורת הפתח לחי. אך באמת זה אינו כלל ולא נזכר בגמרא רק קנה מכאן כו' ולא לחי מכאן. אך רש"י ריש צורת הפתח לחי מכאן כו'. מכל מקום אין צריך דוקא הכשר לחי. והא לר' יוסי בעי לחי ג' טפחים ואף על פי כן בצורת הפתח סגי בקנה משהו כמפורש בתוספות (י"א.) וכן לדידן דלחי כחוט הסרבל וצורת הפתח בקנה אפילו פחות מחוט הסרבל: ט) [ומדברי הב"ח שהביא כ"ג ראי' לדבריי שהצורת פתח אין צריך היכר, לכאורה הי' מקום להביא ראי' להיפוך, דכתב דנפקא מינה בצורת הפתח שהכתלים רחבים ד' אמות וצריך להעמיד קנה על גביהם שהם למעלה מעשרים. והרי הא דכותלים רחבים ד' אמות אין נדונים משום לחי הוא משום דלא הוה היכר. ואי צורת הפתח לא בעי היכר הכתלים עצמם ידונו לצורת הפתח בלא קנים שעל גביהם. אך לא קשה מידי שהרי השתא מסופקים אי צורת הפתח ביותר מכ' מהני וצריך להמציא אופן שאם הי' למטה מכ' ודאי הי' מועיל והספק רק משום שלמעלה מכ'. ואם אין כאן רק הכתלים הרי הספק אפילו הוא למטה מעשרים. דאי צורת הפתח למעלה מעשרים פסול, ע"כ צורת הפתח נמי הכירא בעי דקיימא לן למעלה מעשרים משום היכר והכותלים פסולים לצורת הפתח. על כן כתב הב"ח בשיש קנים על גביהם]: י) ולא אכחד שאם לא הי' רק הראי' מדכשר למעלה מעשרים. הי' מקום לומר דעיקר צורת הפתח הקנים שמכאן ומכאן וקנה שעל גביהם הוא רק כדי שלא יהי' פתחי שימאי דלית להו תקרה. ופתחי שימאי פי' המרדכי דפיתחא כהאי לא עבדי אינשי. וכשיש קנה למעלה והוא כדרך פתחים שוב הקנים שמכאן ומכאן לבד מתירין. ועיין במחצית השקל סס"י שס"ב, ויש לי בזה ראיות וקצר הגליון מלכותבם: יא) אך יש להביא ראי' מהא דכתב הרשב"א בעבודת הקודש דקורה רחבה ארבעה ראוי' לקבל מעזיבה מהניא אפילו ביותר מעשרים דפי תקרה יורד וסותם. והא מחיצה דפי תקרה גריעא מצורת הפתח. דהא פי תקרה לא מהני רק ביש לו שתי מחיצות סמוכות זו לזו כמין גאם. אבל במפולש לא מהני פי תקרה. ואלו צורת הפתח מהני במפולש ואפילו פיאה מתרת. ועוד דפי תקרה לא מהניא ביותר מעשר וצורת הפתח מהני ביותר מעשר. וכיון דפי תקרה מהני בלא היכר כלל. כל שכן צורת הפתח. וכל שכן דלתות ראויות לנעול: יב) אך באמת הדבר פשוט לדעתי דצורת הפתח משום מחיצה לבד וענין משום היכר לא שייך בצורת הפתח. למה דקיימא לן דפיאה מתרת בשבת. דבלחי וקורה שאינם מתירים אלא במחיצה רביעית דיש שלש מחיצות דסגי מדאורייתא. וחכמים הצריכו רביעית דלא ליתי לאיחלופי ברשות הרבים. יש לומר דמשום היכר. דלא ליתא לאחלופי. ושוב סגי בשלש מחיצות. ואנן קיימא לן בלחי דמשום מחיצה. ואף על פי כן הואיל ואינו מחיצה גמורה דהא במחיצה שצריך מדאורייתא לא סגי בלחי [מדרבנן]. גם במחיצה רביעית לא התירוהו חכמים אלא משום דאיכא היכר קצת ולא מיחלף ברשות הרבים. וכל מחיצה רביעית הא צריך רק דלא ליתי לאיחלופי ברשות הרבים. אבל צורת הפתח דמהני בכל ארבע מחיצות. דפיאה מתרת בשבת. מה שייך להתיר בזה משום היכר: יג) ודינו של המקור חיים אמת דקנים שעומדים בתוך רשות היחיד אינם מועילים דרשות היחיד כמאן דמליא דמי וסילוק מחיצות הוא. ולשונו מגומגם ולא רישא אית לי' סיפא רק דינו אמת, וחלילה להעמיד שום יסוד על לשון מגומגם שבאיזה אחרון. מה גם שהדבר פשוט בעצמותו ואין צריך לפנים וראיית מקור חיים טובה. וספר ישועות יעקב לא שמיע לי ואלו הוה שמיע לי אפשר לא הוה סבירא לי. ולא נמצא בגבולי כלל: יד) באופן שאין מקום להחמיר. רק שנאמר דאפילו מחיצה גמורה בעי מדרבנן שיהי' ניכר מהא דלשון ים שנכנס לחצר. דכיון שהמים מכסים הגדודי אסור לטלטלו. ומכל מקום הוא איסור דרבנן דקיל [ואמרינן בי' הואיל והותרה הותרה] ואין להחמיר אלא אם דומה ממש להתם. והבא להחמיר בדרבנן עליו להביא ראי' כדתנן במסכת ידים [וכיוצא בזה כתב הרב מלאדי בתשו' לענין קנה של צורת הפתח רחוק מכותל]: טו) ויש לחלק דהתם אין רואין כלל הגדודי, והכא מכל מקום נראין הדלתות ולא ימלט