אבני נזר אורח חיים כו

והרי גמר האות הי' כסדרן. וכתיבת חצי אות ראשון לא נחשב כלל כתיבת גוף האות הואיל עדיין אין בו קריאה ע"כ לא בעי כסדרן: לב) תוכן הדברים דכל שאין שם כתב עליו בגט אין בו משום שלא כסדרן בתפילין ומזוזות וע"כ ביודי"ן שאין נוגעין יכול לתקן ולית בי' משום שלא כסדרן. הואיל שבגט לרוב פוסקים כשר באין נוגעין דבסת"ם פסול משום דבעי כתיבה תמה. ובגט לא בעי כתיבה תמה. וכן קוץ שמאלי לר"ת דאינו מעכב בגט כמ"ש תה"ד (סימן ר"ל) לית בי' בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. הכא נמי חצי ראשון של אות הואיל בגט לאו שם כתיבה עלי' וכשר בחק תוכות. לית בי' בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. ולכאורה זה נראה הכשר ברור: לג) ולאחר העיון הא ליתא. דהנה בעבודת יום הכיפורים דלא כתיבה חוקה אלא על דברים שנעשין בבגדי לבן. ולר' יהודה על דברים הנעשין בבגדי לבן בפנים. ומכל מקום אמרינן ריש פרק שני שעירים. שעיר החיצון שהקריבו קודם עבודת היום פסול. אף דשעיר החיצון בבגדי זהב נעשה. משום דעשאו קודם עבודת היום שנעשה בבגדי לבן בפנים. וכן ביומא (דף מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול אפילו לר' יהודה. משום שהקדימו מקמי מתן שעיר שבפנים. ולהיפך אם הקדים מתן פר מקמי הגרלה אף דהגרלה מעכבא דכתיב אשר עלה תרי זימני. מכל מקום סדרא לא מעכבא הואיל והגרלה נעשה בחוץ. והנה מבואר מזה בהקדים המאוחר לא אזלינן בתר המאוחר שהקדים. דאם כן אקדים מתן פר בהיכל לדם שעיר שבפנים למה יפסול. הא מתן פר בחוץ ולא נאמר בה חוקה. וכן שעיר החיצון קודם עבודת היום. וכן להיפוך מתן פר בפנים מקמי הגרלה למה יוכשר. הא מתן פר שהקדים הוא בפנים. אלא ודאי אזלינן בתר עבודה שדינה מוקדמת והקדים לה אחרת. שאם שדינה מוקדם בפנים פסול. אף שהעבודה שהקדים לה בחוץ. ואם העבודה שדינה מוקדם בחוץ. אף שהקדים לזה הנעשה בפנים כשר. ועוד יתבאר זה בקונטרס בפ"ע (סוף הלכות יום הכיפורים) והכא נמי בשלא כסדרן דמזוזה. משום דכתיב והיו הדברים וכתיב הוי' בהוייתן כסדרן דברים דוקא. היינו גופי אותיות. לא אזלינן בתר האות שדינה מאוחר שהקדים כתיבתה. רק בתר האות שדינה מוקדמת והוא הקדים המאוחרת לה. וע"כ קוץ שמאלי שביו"ד שהוא הקדים אותיות אחרות לה כשר. אף דלגבי האותיות כתיב בהם והיו. מכל מקום בתר שדינה מוקדמת הוא הקוצי של יו"ד שלא נאמר בה והיו בהוייתן אזלינן וכשר. ואם כן בחצי אות ראשון שדינה מאוחרת שהקדימה מקמי סוף אות שדינה מוקדמת בתר אות שדינה מוקדמת אזלינן שכתיבת סוף האות נחשב כתיבת כל גוף האות וכתיב בה והיו ופסול: לד) שוב ראיתי להפרמ"ג (סוף סימן ל"ח) השייך (לסימן ל"ב) לפתיחה ז"ל פשיטא לי אם כתב מקצת האות ואחר כך כתב מקודם. משלים האות. ולא הוה שלא כסדרן דכל שאינו כותב אות שלם כסדרן מיקרי והי' הדברים כסדרן דבר ולא חצי דבר. והוא ראי' שני' שכתב מעלתו. ואני במקומי עומד, כי מלבד כי כבר דחיתי הדברים בטוב טעם. עוד זאת שהוא הקדים החצי דבר שלא נאמר בה והיו לאותיות אחרות שכתב אחר כך שנאמר בהם והיו. ודומה לשעיר ששחטו קודם עבודת היום או הקדים מתן פר בהיכל קודם דם שעיר בפנים דפסול. ודברי הפרמ"ג הם מופרכים בתיובתא ואין לסמוך עליהם כלל. ואפילו בנידון דידן שהקדים חצי של אות שדינה מאוחר לחצי אחרון של אות שדינה מוקדם אף שאות שדינה מוקדם גם כן חצי אות הא חצי אחרון דבר שלם הוא. שהרי בגיטין כשר חצי ראשון בחק תוכות וחצי שני בכתיבה. דחצי שני הוא כתיבת כל האות. ואף שלענין סת"ם אינו כן. וכמו שחלקתי משום דבסת"ם בעי אשורית דוקא ואין האות מה שנקרא האות. רק כל קוץ וקוץ יש בו כמה סתרים ואף חצי ראשון של אות. מכל מקום לענין שלא כסדרן. דבתר גופו אותיות אזלינן וקוץ שמאלי של יו"ד לית בי' משום שלא כסדרן והרי כתיבת חצי אחרון של אות נחשב כתיבת כל גוף האות ונאמר בה והיו: לה) וממילא נשמע דאזדא לה הדמיון ראשון מתוס' יומא דבמקצת לא קאי חוקה הכא נמי לא קאי והיו. דאפילו כן הלא כתב המקצת אות קודם גמר אותיות שקודם לו שנאמר בהם והיו: לו) סיומא דפסקא שהדבר ברור שאין להכשיר ונשמע גם כן מפרמ"ג שלא מצא הכשר רק משום חצי דבר וטעם זה תמוה מצידי צדדים: הק' אברהם. סימן יא: ב"ה יום ועש"ק תקרא תרפ"ב. שלום לכבוד הרב החריף מו"ה נפתלי יוסף הלוי נ"י אבד"ק ראדזאן: א) ע"ד פרשת והי' אם שמוע בתיבת פן כי יען שהפ"א ארוכה [כי פ"א כותבים הסופרים ארוכה יותר משאר אותיות] לכן הנו"ן פשוטה נראית כזיי"ן. ולפעמים תינוק דלא חכים ודלא טיפש קורא אותו זיי"ן. ומתיבת פן קורין פז. וכבודו נבוך בזה יען בתשו' ר"י לאנדא שבס' ב"א (סימן ס"ט) דמדת האותיות צריכין להיות כפי יתר אותיות שבאותה תיבה: ב) הדבר ברור שאין משגיחין לענין הכשר האות באותיות שבצדו. ומהר"י לאנדא לא אמר רק לענין אתוון זוטרין ואתוון רברבין. דלכאורה במה יקרא אותיות אלה רברבין הלא יש עוד גדולים מהם. ובמה יקראו אלה זוטרין הלא יש קטנים מהם. ומותר לכתוב ספר תורה בין בכתב גדול מאוד בין בכתב קטן מאוד. ועיין רמב"ם (פ"ט מהלכות ספר תורה הלכה ה' והלכה ו'). רק מה שבמסורה זה האות מהרברבין היינו נגד אותיות שבספר זה. וכן זוטרין לפי אותיות שבספר זה. ואם גדול מהם יקרא רברבין. ואם קטן מהם יקרא זוטרין וזה פשוט. ובזה חידש מהר"י לאנדא שאם עמוד כולו אותיות גדולות משאר המגילה לא נקרא אתוון רברבין דאותו עמוד כולו כתב גדול. וכאלו כל הספר הי' נכתב באותיות גדולות יותר מכפי הרגיל דלא איכפת לן כלל ומותר לכתוב ספר תורה בין בכתב גדול מאוד בין בכתב קטן מאוד כנ"ל: ג) וכ"ז לענין אתוון רברבין ואתוון זוטרין. אבל הכשר האות ודאי תלוי בעצמו לבד. ורגל הזיי"ן ארוך כפלים מעובי גגו פחות מעט. שנקרא