אבני נזר אורח חיים רסח

הצורת הפתח כל בני מבוי. היינו משום שבמבוי אחרת אינו נראה הצורת הפתח כלל. מה שאין כן למעלה מעשרים אם יסתכלו למעלה יראו ואף דעכשיו אין היכר. וכן בדלתות אם ינענעו הדלתות וגם הרי עושין הדלתות שטאחעטליך. ואין עושין כן בכתלים. יבינו שהם עירובין. ואם נחלק משום שבצורת הפתח על כל פנים נכרים הלחיים שמכאן ומכאן. גם כאן יכולים להעמיד לחיים מכאן וזה דבר נקל לעשות: ד) עוד יש לי לומר כי בערב שבת סמוך לערב יסגרו קצת באופן שיהי' ניכר על כל פנים שהם דלתות וככה יהי' עד הלילה ושוב. נאמר הואיל והותרה הותרה. כמו שכתבו התוספות עירובין (דף מ"ב:) גבי דאית לי' גדודי והים כסהו ואין המחיצות ניכרות. וכתבו התוס' דמכל מקום מותר לטלטל בחצר כיון שהמים באו בשבת והואיל והותרה הותרה. והיינו דכיון שהמחיצה טובה רק שאינה ניכרת חשיב איתנהו למחיצות. והכי נמי בדלת שהיא מחיצה טובה כנ"ל. ור' עקיבא איגר ז"ל נסתפק אפילו בלחי שלא סמכו עלי' מאתמול כיון שאין החסרון רק משום היכר נאמר הואיל והותרה הותרה. ה) והא דעירובין (דף ט"ו) דאמר רב כהנא לרב נסמוך אדיקלא אמר רב מי סמכי עלי' מאתמול ואף שמאתמול הי' לחי. ואם כן נימא הואיל והותרה בתחילת שבת. שגם עכשיו איתנהו מחיצות היינו היא דאילן אלא שלא סמכו עלי' מאתמול. לא קשה דרב לית לי' הואיל והותרה הותרה עד כאן דבריו: ו) אך בחי' הרשב"א עירובין כתוב מפורש דרב הונא לא פליג ארב רבי' וגם רב אית לי' הואיל והותרה הותרה אלא משום דליתנהו למחיצות. הרי דאף שיש עכשיו מחיצה שלא סמכו עלי' חשיב ליתנהו למחיצות ומכל מקום אין מזה סתירה לתוספות הנ"ל דלחי לאו מחיצה גמורה. ותדע דלבית שמאי ד' מחיצות דאורייתא לא מהני לחי לבד. על כן חכמים גם כן לא חשבוהו מחיצה רק בצירוף קצת היכר וכשאין היכר לא חשיב איתנהו למחיצות. מה שאין כן בגדודי שהוא מחיצה טובה. והוא הדין בדלתות שהם מחיצה טובה וטפי מצורת הפתח כנ"ל: ז) אך הא כתבו התוספות בפרק הדר דלא אמרינן הואיל והותרה היכי שבתחילה לא הי' ראוי לעמוד ההיתר כל השבת והכא בטח יצטרכו להחזיר אחר כך הדלתות למקומן. והרה"ג מליטרמיסק אומר כי אם סגרו קצת הדלתות סמוך למוצאי שבת גם כן כיון שתחילתו וסופו בהיתר שפיר דמי. והביא ראי' מהא דפרק חלון (דף ע"ח:) ר' נחמן בר יצחק אמר אילן פלוגתא דר' ורבנן ואף דכל היום לאו פתחא הואיל בתחילה ובסוף פתחא הוא שפיר דמי והכא נמי בנידון דידן: ח) ולעניות דעתי לעיקר הדין אין צריך כלל אלא שדלתות לבד יתירו ואפילו אינם חוליות. ולכל היותר להעמיד לחיין כנ"ל. זולת אם באנו לצאת ידי הפוסקים דדלתות אינם מועילות בהכשר רשות הרבים. ושנאמר רשות הרבים יש אפילו אין ששים רבוא שכתבתי שם להסכים עם גיסי הרה"ג נ"י לעשות גם פסין. ואני כתבתי שדי בארבע טפחים. זה אשר נראה לי: דברי ידידו הדוש"ת ומברכו בחג שמח ויקבל אור נותן תורה בקדושה ובטהרה הק' אברהם. סימן רעא. ב"ה מוצש"ק פרשת בהעלותך תרמז"ל. שוי"ר לכבוד ידי"נ וידיד ישראל הרב הגאון המפורסם נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק פיעטרקוב: א) ראיתי במכתב כבוד גאונו שרוצה לפסול דלתות הראויות לנעול היכי שאינו ניכר משני טעמים, האחד דבאינו ניכר לכולי עלמא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. והביא מה שכתב בחבורו סימן כ"ה דשמואל מודה במחיצה נדרסת דלא מהני מחיצה שאינה ניכרת. והוא הדין הכא דרבים עוברים. ועוד דגם בצורת הפתח צריך שיהי' ניכר. ואשיב על ראשון ראשון: ב) הנה כ"ג בעצמו הרגיש בחבורו שאין זה דעת התוס' פרק עושין פסין גבי שבילי בית גלגול אך ראייתו מדברי רש"י (פ"ט.) בדיבור המתחיל אבל אין בה דיורין שכתב אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית לי' לשמואל גוד אסיק דאי לאו דמחוברין הם אין דריסה מזה לזה, והקשה כ"ג דמשכחת לה שביניהם פחות מארבע דכתב רש"י (ע"ח.) דנוח לפוסעו משפתו לשפתו. וניחא לי' דאי לא הי' מחוברין אם יהי' ניכרין אפילו מחיצה נדרסת הי' מהני רק במחיצה שאינה ניכרת לא מהני מחיצה נדרסת עד כאן דבריו: ג) והנה מבואר שאין לשון רש"י סובל זה כלל דרש"י כתב שאין דריסה ולדברי כ"ג יש דריסה ומכל מקום מהני הואיל וניכרת. ועיקר קושייתו לדעתי אינו דנהי דנוח לפוסעו מכל מקום אינו נדרסת ממש. ועוד דענין פסיעה ודריסה תרי מילי נינהו. וכמבואר בשבת (דף ק':): ד) אך אף לפי דבריו מה זה ענין לנידון דידן. והנה לשיטת התוס' הא דגג גדול הסמוך לקטן גדול מותר וקטן אסור ולשמואל קטן אסור משום דהוה מחיצה נדרסת. יש להעיר איך מותר הגדול אף דגפופי ניכרות הא לתוספות אף בניכר לא מהני בנדרסת. וצריך לומר דנדרסת לא מבטל רק תורת מחיצה אבל לא תורת פתח והגפופי משוה מה שבנתיים פתח לגדול. וזה פשוט. שהרי כל פתח נדרס. והוא הדין לשיטת כ"ג דוקא במחיצה שאינה ניכרת. אבל מכל מקום מהני בפתח והוא הדין בדלתות. דע"כ ההיתר בעוד שפתוחים משום דהויין פתח או משום דראוי לנעול כמאן דנעול, ולא איכפת לן בנדרס. דאי משום פתח לא איכפת לן בנדרס כנ"ל. ואי כמאן דנעול. הרי כשינעול לא יהי' נדרס: ה) ומה שרצה כבודו ללמוד משם דבאינה ניכרת אתי רבים ומבטלי מחיצתא. איני יודע מה ענין נדרס לביטול רבים. בגג גדול סמוך לקטן אין רבים בגגים. אלמא נדרסת אין ענין לביטול רבים. ובודאי ביטול רבים למאן דאית לי' הוא אפי' בפתחים. ונדרסת הוא רק במחיצה, ולדידן דלא אתי רבים ומבטלי. אפילו במחיצה שאינה ניכרת לא אתי רבים ומבטלי: ו) ועוד דענין מחיצה שאינה ניכרת דכל גגות ענין אחר הוא. ותדע דגבי לשון ים הנכנס לחצר שהמים כיסו את הגדודי ואף על פי כן מן