אבני נזר אורח חיים רסד

ולפי האמת אף בשוין כשר. כן יש לומר בדר' דימי אף דנקט עומד מצד אחד, לפי האמת אף עומד מרובה משני צדדין כשר: יט) ומה שהביא האבן העוזר ראי' (מדף ט"ז:) פשיטא שאין ראי' כלל לדחות הגהות אשרי ואור זרוע כיון דשם העומדים על ידי לבוד והג"א ואור זרוע מחלקים בכך: כ) ומ"ש מהרשב"א בעבודת הקודש הנה אין לנו עבודת הקודש הארוך לידע טוב כוונתו ואפשר כוונתו במקום ששייך אתי אוירא כו' ושם כתב העבודת הקודש מבוי שיש עומד באמצע רבה על אחד מן האוירין ושני האוירין רבים על העומד נותן קורה על אחד מן האוירין. ואם רוב משני צדדים לא מהני. נימא להיפוך גם כן רוב פרוץ משני צדדים לא יחשב פרוץ וקורה למה לי. אלא ודאי רוב משני צדדים מצטרפין. ואפשר דרשב"א ספוקי מספקא לי' ולא נשאר לנו רק דעח ריא"ז דפסק לא הוי עומד. והרי האור זרוע והג"א כנגדם. ועל כל פנים יש לחושבו ספיקא דדינא. ואם כן הוי ג' ספיקות להתיר. מה גם כי יש לומר דאפילו למאן דאמר לא הוי עומד ואין השני מצטרף עם הראשון כיון שהראשון יש לו צירוף עם השני שפיר מועיל להתיר המבוי כאילו באמצע סתום: כא) והנה כל זה הוא להתיר השוק שהוא כצורה הנ"ל עומד מרובה. אבל הרחובות ומבואות המפולשין שפרוץ במלואו ופרוץ יותר מי"ג אמה ושליש לא יועיל זה. אך יש לומר כיון שהשוק נעשה רשות היחיד שוב אין הרחוב הפתוח לה רשות הרבים. דענין רשות הרבים הוא שעוברים משער לשער. וכאן מצד אחד רשות היחיד דכמאן דמליא דמי. ואף שכתבו התוספות (דף כ"ב.) דיבור המתחיל חייבין גבי ירושלים שהי' מפולשת מד' צדדין וחייב באמצע הפילוש דליכא מחיצה. הרי שאף שמכל הצדדין הוא רשות היחיד. מכל מקום לר' יהודה באמצע רשות הרבים. הנה הרמב"ן במלחמות כתב גם כן תירוץ התוספות וכתב וזה לשונו אבל כנגד הפרוץ אם יש בו פלטיא רחב ט"ז אמה על ט"ז אמה כו' וזה פלטיא גדולה האמורה בכל מקום עיין שם. והנה בעבודת הקודש שער ג' דבפלטיא לא מהני דלתות נעולות בלילה. ודוקא בסרטיא שהוא דרך רשות הרבים שהעם עוברים מכאן. וכיון שנעולות ואין מסור לרבים בכל שעה לעבור לא הוי רשות הרבים. מה שאין כן בפלטיא. ועל כן בפלטיא שפיר כתבו התוספות ורמב"ן כיון שאין הרשות הרבים משום שעוברים מצד זה לצד זה לא איכפת לן במה שסביבות הרשות הרבים הוא רשות היחיד. אבל ברחובות שאין מתקבצין לסחורה רק שעוברין דרך שם כיון שמצד אחד רשות היחיד לא הוי רשות הרבים. וזהו שדייק הרמב"ן בדבריו שני פעמים פלטיא. וכתב וזו היא פלטיא כו' להורות הנ"ל. ושוב יותרו הרחובות בדלתות שאין נעולות. אך אם יש שם רחוב רחב ט"ז אמה מפולש משער לשער שלא דרך השוק והוא פרוץ במלואו אינני יודע לאותו רחוב היתר על ידי אמה מצד זה וכו' כנ"ל שיועיל לכל הדיעות אם לא שיסתם עד שלא יהי' ריוח י"ג אמה ושליש. וזה רחוק מאוד שיניחו הממשלה לעשות זאת. כב) והנה במה שכתבתי להעמיד אמה נראה לי יש דוחק ולא יוכל להעמיד אמה. ד' טפחים גם כן די דהוי רשות היחיד בכך מן התורה. ומנא אמינא לה מפרק קמא דסוכה ד': נעץ ד' קונדסין אם יש בו כדי לרבע ולחוק שיהי' טפח מכאן וטפח מכאן נדונין משום דיומד שהי' ר' יעקב אומר דיומדי סוכה טפח. וכתבו התוספות ואף על גב דגבי פסי ביראות בעינן אמה גבי מחיצות שבת החמירו. ולכאורה יש להבין קושיית התוספות דמאי קושיא דיש לומר שאני סוכה דטפח הוי מחיצה בשלישית על כל פנים. אבל בשבת טפח לאו מידי. וצריך לומר דקושייתם למה בעינן בשבת אמה הלא די בארבע טפחים. ועל זה תירצו החמירו. ולשון החמירו אין המשמעות דאורייתא. ואף דרבנן פליגי על ר' יעקב. יש לומר או דטפח כיון דלא מהני רק בשלישית לא דמי לפסי ביראות. או דפסי ביראות גמורים הא לא מהני רק בשבת משום מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לסוכה. ומכל מקום אין ראי' מהם דפלוגי אהא דמוכח מדר' יעקב דפס ד' חשיב לגבי פסי ביראות מדאורייתא: כג) וכן משמע בירושלמי ריש פרק עושין פסין אמר ר' יוסה לפי שבכל מקום עומד מרובה על הפרוץ וכאן פרוץ מרובה על העומד החמרת עליו בדבר אחד שבכל מקום פס ארבע טפחים וכאן פס ו' טפחים ולשון החמרת לא משמע איסור תורה. וכן מפורש להדיא ברמב"ם פרק י"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג שכתב הואיל ויש בכל זוית כו' יותר מארבע על ארבע נעשה רשות היחיד והזורק לתוכו חייב. הרי דבארבע טפחים נעשה רשות היחיד מן התורה: כד) ומכל מקום אף ברחוב רחב ט"ז אמה שמפולש משער לשער שלא דרך השוק. איני אומר איסור בזה כי באמת יש שעת הדחק ויבא לידי חילול שבת. ואולי יש לסמוך על ספק ספיקא הנ"ל שמא לא הוי רשות הרבים ושמא כרמב"ם. וגם שכתב כבודו שאחרונים מתירין ואף שדבריהם לא ראיתי: כה) אך שוב שמעתי שצורת השוק בביאלא הוא שזויות זויות השוק כל אחת פתוח לשני צדדים אפשר לעשות התקנה שכתבתי. אולי יש אופן לעשות כן ברחובות במקום שיש עומד מרובה אנכי לא ידעתי. וההכרח לסמוך על ס"ס הנ"ל שמא אין רשות הרבים. והטורי זהב כתב שכן דעת כמה פוסקים. ושמא כרמב"ם. ומכל מקום טוב להעמיד מחיצות מכל צד במשך ד' טפחים שיהי' שם ד' מחיצות דאף שהפסק יותר מי"ג ושליש בנתים אין הכרח דבטל בזה רשות היחיד מן התורה. וגם פשטות דברי התוספות עירובין (דף כ"ב.) ביותר מי"ג אמה ושליש הוי רשות היחיד מן התורה הגם שפרשתי דברי התוספות באופן אחר עמוק. הוא רחוק מן הפשט. ומדברי רמב"ם פרק י"ז הלכה ל"ג שכתב הואיל ויש בכל צד רביע יותר מד' טפחים ולא כתב והואיל שאין ביניהם אלא י"ג ושליש. משמע דאף בריוח יותר הוי רשות היחיד מן התורה. על כן מחוייבין להעמיד כנ"ל כי מה שמתירין מכח ספק ספיקא הוא אצלי מחמת הדחק הגדול שאם לא יהי' עירובין יבואו לפרוץ באיסור שבת לגמרי חס ושלום על כן כל מה שיכולין לעשות צדדים להתיר מחוייבין לעשות: כ"ד גיסו הדוש"ת הק' אברהם