אבני נזר אורח חיים רסב

לנעול. וקשה שהרי גם במקומו פרק י"ד מהלכות שבת כתב נעולות: ד) אך נראה דהרמב"ם תירץ קושיית התוספות בפרק קמא (דף ו':) דיבור המתחיל והאמר דמה מקשה הש"ס מר' יוחנן דסבירא לי' כר' יהודה לדידן דקיימא לן כרבנן. וניחא לי' לרמב"ם על פי הש"ס בפרק תולין (דף קל"ח.) מי איכא מידי, דמר מחייב חטאת ולמר שרי לכתחילה. ולכאורה קשה הא ר' יהודה אמר אם הי' דרך רבים מפסקתן יסלקנה לצדדין ומחייב חטאת אם לא סלקה לצדדין כדאמר ר' יוחנן בירושלים חייבין כו'. ורבנן אומרים אין צריך ומתירין לכתחילה וצריך לומר בעולי רגלים הקילו כיון דמותר מן התורה ולר' יוחנן דמחייב חטאת לא מהני כלל טעמא דעולי רגלים. ועל כן מקשה הש"ס שפיר דכיון דלר' יוחנן חייב חטאת איך מתיר חנניא לכתחילה ועל כן בפרק י"ד שיהי' רשות היחיד גם מדרבנן כתב נעולות: ה) ותדע דכתב שם גם כן מוקפת לדירה. והיינו שיהי' רשות היחיד מדרבנן. ובעירובין שכתב נעולות וסיים זה דין תורה. הא כתב הרב המגיד דמשום שאינו במקומו לא דקדק בדין המחיצות. ובפרק י"ז שכתב שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם אין צריך לנעול הדלתות בלילה אפילו מדרבנן. הוא לפי מה שכתב רש"י (דף כ'.) דרך הרבים מפסקתן שאין שם דרך אלא זה עיין שם. מבואר דסבירא לי' דאין רבים מבטלין בשיש להם דרך אחר. וע"כ שני כותלים ברשות הרבים היינו באמצע רשות הרבים ויש לרבים דרך גם כן בצידי החיצון של הכתלים מזה ומזה. בכהאי גוונא לא אתי רבים ומבטלי והדין כמו דהוה סבירא לי' לש"ס אליבא דחנניא אי לאו דמקשה מדר' יוחנן: ו) ואם תאמר למה כתב דלתות מכאן ומכאן. ולחנניא סגי בדלת מצד אחד ובצד השני לחי וקורה. לא קשה מידי דרמב"ם לשיטתי' ד' מחיצות דאורייתא. וכיון דמחיצה קלה לא מהני ברשות הרבים רק מחיצות דלתות. ואם לא יהי' דלת רק מצד אחד לא יהי' רשות היחיד כיון דליכא ד' מחיצות ויהי' רשות הרבים. דהא דבג' מחיצות הוי כרמלית. היינו משום דאין רבים עוברים. אבל הכא שאין הדלת ננעלת ורבים עוברים יהי' רשות הרבים. וזה טעמא דבית שמאי גם כן דבעי דלתות מכאן ומכאן. דלשיטתייהו (י"א:) ד' מחיצות דאורייתא: ז) והא דפסק הרמב"ם ד' מחיצות דאורייתא ביארתי בחי' דהוא משום דקיימא לן כרבי בחצר בעי שני פסין ושני פסין מחיצה מעליא. כדאיתא בפרק ר' אליעזר דמילה חצר יש לה ד' מחיצות ומשום דד' מחיצות דאורייתא בעינן שני פסין מחיצה מעליא ובמבוי שרינן משום דמן התורה לאו רשות הרבים הוא כל פנים בג' מחיצות ושרינן בקורה דהוכר דלא ליתי למשרי רשות הרבים. ובחצר דלא שרינן אלא במה שמן התורה רשות היחיד על כן בעי שני פסין. כיון דד מחיצות דאורייתא בעינן מחיצה מעליא. ואליבא דחנניא הוה סבירא לי' להש"ס דסבירא ליה כרבנן דרבי חצר ניתרת בפס אחד. ובחי' הארכתי לברר הדבר מירושלמי וכאן אין מקום להאריך, ועיין בגמרא (דף י"א:) ובירושלמי שם אליבא דר' אליעזר ובאבן העוזר פרק כל גגות שהביא סוגיא (דבדף י"א) ויתבררו לו הדברים אם ירצה: ח) והנה לפי מה שכתבתי בדעת הרמב"ם בשני כותלים לכאורה אין ראי' ברשות הרבים עצמה דמן התורה להוי רשות היחיד בלא דלתות נעולות. כיון דבשני כותלים לא שייך כלל אתי רבים ומבטלן. אך באמת אינו כן כיון דקיימא לן כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי. ואין לומר כמו שכתבתי בשיטת התוס' דטעמא דר' יוחנן לאו משום ביטול רבים אלא משום דעכשיו רשות הרבים לא משוינן לה רשות היחיד במה שהיא ראוי' לנעול. דאם כן בשני כותלים נמי. דאין חילוק בין שני כתלים אלא משום דלא שייך ביטול רבים דיש להם דרך אחר וכמו שכתבתי. מה שאין כן ברשות הרבים עצמה דכל דרך הרבים שם ושייך אתי רבים ומבטלים. והרי קיימא לן לא אתי רבים ומבטלן. ועל כרחין כמו שכתבתי דהא דבעי בפרק י"ד דלתות נעולות כדי שיהי' רשות היחיד גם מדרבנן: ט) והנה אף שיש לנו שני ספיקות להתיר מן התורה שמא בזמן הזה אין רשות הרבים. ושמא כרמב"ם. דבראויות לנעול שוב אינו רשות הרבים דאורייתא. ובדרבנן סמכינן אחד ספיקא שמא אין רשות הרבים בזמן הזה ומועיל דלתות ראויות לנעול לכולי עלמא וכהא דר' אושעיא פרק קמא דפסחים מערים אדם על בהמתו. ומשום דשמא עביד הכי סמכינן אחזקת חבר משום ספק ספיקא ובדרבנן סמכינן אחזקת חבר לבד. וכן מבואר בפוסקים. ומכל מקום לכאורה קשה לסמוך על הרמב"ם דיחידאה הוא ואין הספיקות שקולין: י) אך התקנה שהמציא כבודו לעשות מחיצה אמה מכאן ואמה מכאן ויהי' שם ד' מחיצות. הנה זה הי' תקנה טובה. אך מה יעשה אם יהי' בין האמות יותר מי"ג ושליש. דשוב לכאורה אין הפסין מועילין: יא) אך הנה (בדף כ"ב.) בהא דכאן הודיעך כוחן של מחיצות כאן וס"ל והא"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבין עלי' משום רשות הרבים ובתוספות ואם תאמר שאני ירושלים שהי' רחבה ט"ז אמה ובפסין ליכא אלא י"ג אמה ושליש וכו'. ולפי פירוש אחר שפרשתי (דף ו') גבי יותר על כן ניחא עד כאן לשונם. ושם ו' דיבור המתחיל וכי תימא כתבו בפירוש האחר דמן התורה אין לחלק בין י"ג ושליש לט"ז אמה וסבר ר' יהודה ב' מחיצות דאורייתא והנה משמע מהתוספות (דף כ"ב הנ"ל) דמן התורה שרינן גבי פסי ביראות גם ט"ז. אך אי אפשר לפרש כך בדבריהם. שהרי בפרק קמא גבי יתר על כן כתבו התוספות וזה לשונם ואף על גב דלר' יהודה לחי וקורה מהני מדרבנן לי"ג ולרוחב ט"ז לא מהני מודה הוא דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לט"ז וסבר ר' יהודה ב' מחיצות דאורייתא. עד כאן, ואם הפירוש דט"ז כמו י"ג איך מוכרח משום זה דסבר ר' יהודה שתי מחיצות דאורייתא. אשר על כן מוכרח לפרש להיפוך כי היכי דט"ז לאו פתח הוא. כן י"ג לאו פתח הוא [ואף דמהני גבי פסי ביראות היינו משום דיש בשני הצדדים אמה סתום חשבינן גם באמצע כסתום] והא דשרינן לחי וקורה בי"ג משום דשני מחיצות דאורייתא. ואם כן לא נבין תירוץ התוספות (בדף כ"ב.) דמה בכך דבי"ג לאו