אבני נזר אורח חיים רס

עשרה. דכיון דאין עמוק עשרה הרי צורת הפתח מחיצה גמורה היא ובמחיצה גמורה לטלטל לא בעי' טפח משוקע במים כנ"ל. ובתשו' נפש חי' שגג בכל זה עיין שם. סוף דבר לדינא דנהר ועיר מותרין: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן רסד. ב"ה. החוה"ש וכ"ט לכבוד גיסי הרב הגדול חריף ובקי. משנתו זך ונקי. שלשלת היוחסין מו"ה יצחק הכהן נ"י בק"ק ביאלא: א) יקרת מכתבו הגיעני. בדין צורת הפתח שהקנה שעל גביו אינו בשוה רק שני קנים באלכסון מוטות זה על גביו כזה וכבודו כתב דמהא דכיפה עירובין (דף י"א:) לפרש"י מוכח דהמשקוף עגול לא חשיב משקוף. ולא חשבינן רק תקרה העליונה שהיא בשוה. והוא הדין נידון דידן דלא חשיב משקוף. ב) ולדעתי אין מרש"י ראי'. דהנה קיימא לן שפועי אהלים לאו כאהלים דמי ואם הגביה מן הקרקע טפח או הרחיק הגג טפח הוי אהל ולענין אהלות מתניתין שפועי אהלים כאהלים. וטעם הדבר דדוקא גבי סוכה דבעי' מחיצות גם כן. וכשהוא משופע איזה תחשב אהל ואיזה מחיצה. וכן לענין שבת דאין איסור באהל בלא מחיצות. אבל לענין טומאה דאהל בלא מחיצות גם כן מביא את הטומאה. גם שפועי אהלים כאהלים: ג) ועל כן בכיפה שהכל עיגול אחד ואף לפרש"י שכתב שיש ברגלי' עשרה קודם שיתחיל להתעגל. פירושו הוא קודם שיתמעט מארבעה. אבל לעולם הכל עיגול מלמטה למעלה. ובעי' מזוזות ומשקוף הי מינייהו מזוזה והי משקוף. ועל כרחך ההיתר משום תקרה העליונה שהיא בשוה. והיינו כמו שכתב הר"ן בסוכה גבי החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. דכשיש חלל טפח ברוחב שבעה כשר. וכתב הר"ן דאפילו חטט בעומרים שלמטה לא חשיב תעשה ולא מן העשוי הסכך העליון. דכל לבהדי סוכה סככה הוא. ואפילו קודם חטיטה הוי עומרים העליונים קרויין סכך. הכי נמי הכל קרי' משקוף שוב מצאתי סברא זו בטורי זהב יורה דעה סימן רפ"ז סק"ג שאין מחלקין העגול לשנים למזוזה ולמשקוף יעוין שם: ד) וכל זה שאין הקנים עומדים בשוה. אכן בנידון דידן שעומדים הקנים בשוה. דומה להגביה מן הקרקע טפח דחשיב השיפוע אוהל. הכא נמי חשיב השיפוע משקוף. וכמו העושה סוכתו כמין צריף. שהוא ממש כמשקוף דנידון דידן. ואף על פי כן כשהגבי' טפח הוי אהל וכשר הכי נמי משקוף: ה) אך לדעת הרמב"ם דמפרש הא דכיפה בשהמחיצות קודם שמתחילין להתעגל כולם גבוהים עשרה. ופי' כיפה שהמשקוף הוא כיפה אבל המזוזות ביושר. אם כן אם יפרש כפרש"י הי' מזה ראי' לנידון דידן. אך באמת אי אפשר לפרש לדעתו דחשיב המשקוף התקרה העליונה. דאם כן אזדא תירוץ הטורי זהב על קושית הכסף משנה שהקשה. דאטו גובה מזוזות משוי לי' משקוף. ותירץ הטורי זהב דכשאין המזוזות גבוהים עשרה קודם שמתחיל להתעגל אי אפשר לחלק העיגול לשנים. ואי אמרת דחשיב רק תקרה העליונה למשקוף אזדא לי' תירוצו. שהרי בין כך ובין כך אנו חושבין רק התקרה למשקוף: ) ו) ונראה לומר שהרמב"ם מפרש טעמא דמאן דאמר צריך ליגע. דהמשקוף צריך להיות ביושר עם ראש המזוזה. ועל כרחך הוא הדין כיפה הואיל ואינו ביושר רק ראשי המשקוף שנוגעין במזוזות. וכל המשקוף מתגבה והולך יפסול. אלא ודאי אפילו אין המשקוף ביושר הוי פתח. ואם כן אין צריך ליגע. או יאמר דהרמב"ם סובר כפי' היש מפרשים שהביאו הרשב"א והריטב"א דלא פשיט מידי מכיפה. וכן דעת הפרי מגדים. איברא דקשה למה פסק כר' נחמן דאין צריך ליגע. כיון דליכא סייעתא שוב הלכה כר' ששת לגבי ר' נחמן. ובאמת היש מפרשים אלו פסקו כר' ששת דצריך ליגע: ז) ונראה לי דהנה קשה טובא לר' ששת דצריך ליגע. ואם המשקוף למעלה מהקנים לא מהני. הלא הקנים גבוהים עשרה והווין מחיצות. ונימא גוד אסיק מחיצתא כאילו נגעו במשקוף. ואין לומר משום דאין הקנים רחבים ארבעה. דליתא דהא דבעינן בשבת מחיצות ארבעה. הוא משום דמחיצות לפחות מארבעה לא מהני. דפחות מארבעה אינו נעשה רשות היחיד. אבל המחיצה גופה אפילו כל שהוא רוחב הוי מחיצה כל שגבוה עשרה. תדע דלחי משום מחיצה: ח) ואין לומר דגוד אסיק לא אמרינן אלא דמחיצות שהם למטה לבד נחשבים למעלה לבד לא שנחשבת למעלה ולמטה. דליתא דהמעיין ברשב"א פרק הזורק יראה דהא דרשות היחיד עולה עד לרקיע הוא משום גוד אסיק. ועל כן בעמוד דלא הוי מחיצות ניכרות לא אמרינן גוד אסיק. רק מכל מקום הוי רשות היחיד משום דיש לו מחיצות למטה. וכמו שכתב המהרש"א ריש פרק כל גגות לא הוי רשות היחיד עד לרקיע. מכל מקום מוכח דטעם רשות היחיד עד לרקיע מטעם גוד אסיק. וכן משמע מתוספות דף יוד סוף ע"ב שכתבו דאויר שלמעלה מעשרה חושבו כסתום יעוין שם. ועל כרחך משום גוד אסיק. הרי דמשום גוד אסיק חשיב שנתגדלו המחיצות: ט) וכן מוכח בבעל העיטור. סוכה. שער שלישי שכתב בדין מחיצות דהכשר סוכה שק דפנות מגיעות לסכך משום גוד אסיק. הרי דרועא המחיצות מהארץ עד הסכך. דאי אפשר דמגביהין אותו עד סמוך לסכך לבד. דאם כן הוה מחיצה תלויה י) ואין להקשות מדברי הר"ן ריש סוכה שכתב דבאין דפנות מגיעות לסכך לא אמרינן דופן עקומה. ואם נאמר דגוד אסיק שוב נאמר דופן עקומה ובאמת הפני יהושע חולק שם מהאי טעמא על הר"ן ואם כן נדייק מהר"ן דלא אמרינן גוד אסיק להיות למטה ולמעלה. דליתא דטעם הר"ן כמו שכתב הר"ן