אבני נזר אורח חיים כה

כב) אך קשה לי על הר"ן מכל מקום מנא לי' להוכיח מס' התרומה הלא ס' התרומה (סי' ר"ז) תירץ שיטת הר"ת שלא יקשה מהמכילתא בסדר הפרשיות. דבכתיבת הסופר איירי. והשיג על זה שאינו נראה שיהי' בכתיבה סדר אחר ובהנחה בתפילין סדר אחר. אבל לא השיג משום דבכתיבת הסופר לא איכפת לן. אם כן דבריו נוטין שאף בכתיבת סופר שייך שלא כסדרן. ושוב אין להוכיח מס' התרומה דתלוי' חשיב שלא במקומו. ועוד שטעמו של הר"ן דתלוי' חשיב שלא במקומו שהתלוי' הנכתבת באמצע שיטה כו' אינו מספיק. דהתינח אם התלוי' בין שיטה לשיטה באמצע שיטה. אבל אם ההשמטה והתלוי' הם בתחילת שיטה מאי איכא למימר ועל כרחך לומר פירוש ס' התרומה משום כתיבת הסופר וצע"ג ליישב שיטת הר"ן: כג) עתה בא נבא לדברי בעל העיטור ח"ב כ"ד. זה לשונו והא דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו בתפילין של יד קאמר שארבעתן כאחד. אבל בשל ראש אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום. ואי נמי כתבן אסדר הנחתן קאמר. ואם כתבן והניחן שלא כסדרן יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן יצא עד כאן לשונו. מפורש בדבריו דכתיבת הסופר אין סדרו מעכב. אך קשה טובא בדבריו שאם הפסול רק משום הנחתן בבתים שלא כסדרן למה יגנזם. יוציאם ויחזור ויניחם כסדרן: כד) ואולי ס"ל לבעל העיטור דכהאי גוונא חשיב דחוי ותפילין קדושים ובקדשים לכולי עלמא יש דחוי. ועל כן כשהניחן בבתים ותפרן ויש עליהן שם תפילין פסולים שוב אין חוזרין ונראין. ואף דבידו לתקן. כבר הביאו תוס' סוכה (דף ל"ג.) כמה דברים אף שבידו הוי דיחוי. מיהו בחוס' זבחים (דף נ"ט.) מבואר דהיכי דבידו וגם דחוי מעיקרא בכ"ע לא הוי דחוי: כה) ועוד בהעמיק על הדבר נראה דבזה לא שייך דחוי. ונפרט כל מיני דחוי. דחוי בקדשים. דהקרבן מכח הקדש וכשנפסל לאחר הקדש נדחה הקדשו ואי אפשר להקריבו מכח הקדש הזה. ולהקדישו מחדש אי אפשר דאין הקדש חל על הקדש. וכן בכסוי דם שהחיוב מחמת השחיטה וכשכסהו הרוח לאחר שחיטה נדחה חיוב שחל מחמת השחיטה. וכן בלולב שמצוותם מחמת גדילתם. ובריש תענית שמינים אלו אי אפשר להם בלא מים [על כן באים לרצות על המים] והוא שעת גדילתן ואינו יוצא בהם אלא דרך גדילתן. וכשנדחה לאחר שגדל שוב אין גדילתו מכשירתו למצוה. אך בנידון דידן הפרשיות לא נפסלו. הבתים לא נפסלו. וכשמוציאן וחוזר ומכניסם כסדר. יש הנחה מחדש כתקנה. ומה שצריך למצוה אשר הי' תחילה היינו כתיבת הפרשיות ועשיית הבתים. והרי הפרשיות והבתים לא נפסלו כלל. רק הנחה הוא צירוף הפרשיות והבתים נדחה. וכשמוציאן וחוזר ומכניסם יש כאן הנחה וצירוף חדש. ואם כן שיטת בעל העיטור תמוה מאוד: כו) שוב ראיתי שדברי בעל העיטור אין מוקשים כל כך. שהרי גבי שינה בפתיחות וסתימות דלפי גירסת הריב"ש (סימן ז') כתב עלה בברייתא יגנזו ועל כן כתב הרמב"ם שאין לה תקנה. והרשב"א כתב דמותר לתקן ופי' יגנזו עד שיתקן. ומשום דצריך גרירה תני יגנזו כל זמן שלא גרר. ואם כן הכא נמי יש לומר יגנזו עד שיוציאם ויחזור ויניחם כסדרן. ואמנם שריב"ש כתב (סימן ז') דבמקום שאין צריך רק תיקון קטן להוסיף לא שייך לומר יגנזו. וכל שכן כשאין צריך רק להוציא הפרשיות מבית לבית. וי"ל דמסתמא תפר התפילין כדין וצריך להתיר התפירות ולפתוח התפילין. וזה מעשה וטירחא גדולה. שפיר תני יגנזו עד שיתקן. ולפי זה יש לומר שהתוס' שבת. מנחות. גבי להשלים נמי ס"ל בכתיבת סופר לית בי' משום שלא כסדרן. ומכל מקום לא קשה מהא דיגנזו די"ל כמ"ש. אך מכל מקום אין ראי' מתוס'. די"ל דסבירא להו במזוזה לית בי' משום שלא כסדרן. כנ"ל: כז) ואשר כתב שדברי רש"י מטין קצת דאין פסול שלא כסדרן בכתיבת הסופר. מאחר שמעלתו בעצמו ראה חולשת דבריו וכתב רק "שמטין קצת" אין לטרוח בכתיבת סתירתם: כח) והנה רבינו יחיאל כבר בארנו שפוסל בפרשה אחת שלא כסדרן בכתיבת הסופר לבד. ור"ן הלא כבר כתבנו שדבריו נעלמו מאתנו ואולי כוונה אחרת הי' לו בזה. ונשאר בעל העיטור יחיד ושיטתו תמוה. וכל הפוסקים הרמב"ם ותוס' והתרומה והרא"ש ומרדכי וסמ"ק והגהת סמ"ק וטור וש"ע בלי שום חולק דשלא כסדרן אף בכתיבת סופר פסול שוב אין לספק בדבר כלל: כט) ובתשובתי הראשונה (סימן ט' אות ז') כתבתי שיש לצרף לסניף המכשירים שלא כסדרן בכתיבת הסופר לבד. מחמת שבש"ע מכשיר לתקן היודי"ן שאין נוגעין כיון שהתינוק קורא כו'. אף דבפסול חק תוכות לא סמכינן על תינוק. משמע דפסול שלא כסדרן לא ברור להם כל כך. אך הלום ראיתי הפרמ"ג בפתיחה (לסי' ל"ב) סוף ד"ה השני. להא דיכול לתקן היודי"ן שאין נוגעין. וכן מותר לכתוב קוץ השמאלי שלא כסדר. דבלא קוץ השמאלי נקרא יו"ד. אף שמעכב לר"ת. ואסברא לה הפרמ"ג משום והיו הדברים גוף הדברים כסדר נכתבו ע"כ. ואם כן שוב אין סמך שפסול שלא כסדרן לא יהי' ברור כל כך: ל) העולה מזה להלכה בחצאי אותיות שלא כסדרן הלא גוף פסול שלא כסדרן ברור ולהכשיר בחצי אות אין לו שום ראי'. וראיותיו נדחו לגמרי והבא להקל בשל תורה עליו הראי'. כל שכן שכתבתי בתשובתי הקודמת (סימן ט') הוכחות טובות לפסול. ודחיותיו אינם כלום. אם כן הדבר פשוט שאין להכשיר תפילין ומזוזות אלו: לא) אחר גמר התשובה עלה לכאורה בדעתי הכשר על תפילין ומזוזות אלו שחצי אות ראשון מאותיות המאוחרות נעשה קודם גמר אות המוקדם שלא יפסול משום שלא כסדרן. והיינו דהא בגט לא מיקרי חק תוכות אלא במקום שכל האות נעשה כך. אבל במקום שצריך לתקן כשר משום דכל זמן שלא נגמר ואין בו קריאה אין שם אות עלי' ולא מיקרי כתיבה. וגמר האות הוא כתיבת כל האות. רק בסת"ם הואיל דבעי אשורית דוקא ובאשורית כל קוץ יש בו ענינים ע"כ גם תחלתו כתיבה בעי. מכל מקום לא עדיף מקוץ שמאלי של יו"ד לר"ת דמעכב. ומכל מקום יכול לתקן אחר כך הואיל ואינו מגוף האות לית בי' משום שלא כסדרן. דכתיב והיו הדברים דוקא גוף האות. אף דקוץ שמאלי ודאי יש בו ענינים מכל מקום אינו גוף האות. הכא נמי יש לומר דחצי אות ראשון הואיל עדיין אין בו קריאה אינו גוף האות. וגמר האות הוא כתיבת כל גוף האות