אבני נזר אורח חיים רנז

לן אפילו בזה כנגד זה מותר דלא כרבה]. וכן התוס' (דף צ"ה) בשם ר"י שהרי ר"י סובר דאין צריך צורת הפתח בעקמימותו כמו שכתב הרא"ש בשמו. וכן התוספות (דף י"א) גם כן בשיטה זו: ז) אך לדידן דקיימא לן בשלחן ערוך כרש"י דצריך צורת הפתח בעקמימותו דוקא דתורתו כמפולש אעקמימותו קאי. ממילא קושיא דאי ביותר מעשר גם כן אעקמימותו קאי דיותר מעשר. כיון דחד מבוי ודאי תורתו כמפולש. וכל מחלוקתם משום דשני מבואות הן. ורב סובר דמכל מקום הפילוש שמפולש לחבירו כמפולש לרשות הרבים. אם כן במבוי שנפרץ לחצר ונפרצה חצר כנגדו נמי נימא הכי דחצר שנפרץ למבוי כמפולש לרשות הרבים. ומה בכך שניכר שכאן כלה החצר. ולרשב"א ור"י לשיטתם לא קשה מידי. אך לדידן מוכח דבחצר לא איכפת לן במפולש: ח) וראי' לשיטה זו מהא דהש"ס כ"ב: חצר שרבים נכנסין לה בזו [פירש"י דרך פתחים או פרצות של עשר] ויוצאין לה בזו רשות היחיד לשבת. ובסוגיא (דף ח':) אי מהתם הוה אמינא הני מילי לזרוק אבל לטלטל לא קמשמע לן. מבואר דלפי האמת אפילו לטלטל הוי רשות היחיד. ואף שהחצר בעצמה רבים נכנסין בזו ויוצאין בזו ומפולש הוא. ומה שדחה באבן העוזר. משום דגדודין יש באסקופה כמו שכתב רש"י (דף כ"ב:) קשה דהא בשבת (דף ח:) הילוך על ידי הדחק שמי' הילוך. וכיון דאיסור מפולש משום דמיחלף ברשות הרבים. אם איתא דגם בחצר גזרו לאסור מפולש. גדודין מה יועילו. ובגמרא דמשני דאיכא גדודי היינו דעל ידי הגדודי אין רבים עוברים. אבל אם בקעי רבים לעולם אסור במבוי. וכן משמע בשלחן ערוך הרב מלאדי סימן שס"ה. ועוד דאם כן מה הקשה הש"ס (דף ח'.) לר' ירמי' בר' אבא דאמר חצר מותרת תנינא חצר שרבים נכנסין וכו', אימא דהתם משום דגדודין יש באסקופה. אלא ודאי אין לחלק בזה לענין מפולש כיון שרבים נכנסין ויוצאין ואינם משגיחין בגידודין: ט) עוד ראי' לדעת רש"י ממבוי העשוי כנדל (בדף ח':) דחשובים מבואות קטנים מפולשין אף שכלים לאמצע מבוי גדול. ומאי שנא מכלה לאמצע רחבה ונפרצה רחבה כנגדו דבזה שלא כנגד זה מותר לכולי עלמא ולא חשיב מפולש, וכן כלה לאמצע חצר ועירבו דמותר כהאי גוונא. ולרשב"א דפסק כר' יוסף אפי' זה כנגד זה מותר. והכא שאין פתח כנגדו לכולי עלמא יהי' מותר. אלא ודאי דוקא חצר לא איכפת לן במפולש וחצר רשות היחיד היא גם מבוי מותר דנפרץ מצד א' לרשות היחיד. אבל מבוי קטן זה שמפולש למבוי גדול שניהם לאו רשות היחיד הם וכל אחד כמפולש לרשות הרבים. אבל לתוספות ורשב"א דגם חצר מפולש אסור וההיתר משום דעל ידי הגיפופים ניכר שהמבוי כלה כאן. והחצר כלה כאן. הכא נמי על ידי הגיפופים שמכאן ומכאן ניכר שהמבוי גדול כלה כאן והמבוי קטן כלה כאן וצריך עיון גדול לשיטתם והסוגיא מוכחת כשיטת רש"י: י) עוד נראה לי משמעות דאין מפולש אוסר בחצר דהנה הא דמפולש עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ולא דנאמר דבקיעת רבים מבטלים למחיצה רביעית דלחי או קורה, הטעם פשוט דהא מבוי ניתרת בשלשה מחיצות לבד דהא במחיצה רביעית סגי בקורה לבד אף דקיימא לן קורה משום היכר. ועל כן לא שייך שיבטל מחיצה רביעית דהא רביעית לא בעי מחיצה כלל. אך בחצר דלא משתרי בקורה רק בשני פסין ומפורש אמרו בשבת (דף ק"ל) חצר יש לו ארבע מחיצות מבוי אין לו ארבע מחיצות והיינו כמו שכתבתי. ואם כן אם איתא דבחצר אוסר מפולש. הי' לנו להצריך צורת הפתח מכאן וצורת הפתח מכאן. וזה אי אפשר דאם כן למה אינו מפרש כן בשום מקום. ואי אמרינן דדינו בצורת הפתח מכאן ולחי מכאן יש לומר דסמכו שנלמד ממבוי דאין הפרש ביניהם. אבל לומר דצריך צורת הפתח מכאן ומכאן אי אפשר ומוכח דאין מפולש אוסר בחצר כלל. ודברי אבן העוזר נכונים לשיטת התוס' ורשב"א. אבל להלכה עיקר כדעת הטורי זהב והמגן אברהם דכן שיטת רש"י והשלחן ערוך וסוגיות הש"ס כוותייהו ובחי' הארכתי בביאור שיטת רש"י ושיטת תוס', ורשב"א ואין כאן מקום להאריך: יא) ועתה נבא להלכה במבואות דידן. והנה מבוי ניתר בלחי וקורה וחצר צריך שני פסין. ואם אין במבוי בתים וחצירות פתוחות אינו ניתר בלחי וקורה. ומבוי שרחבו יותר על ארכו דינו כחצר. וחצר שארכו יותר על רחבו דינו כמבוי. ופי' הרשב"א בתשו' חלק ה' סימן ר"ג הובא בבית יוסף סימן שס"ה משום דחצר עשוי יותר לתשמישי הצנע בעי מחיצות יותר. אבל מבוי שהדיורין בה מרובים אין משתמשין בה בהצנע ודי לחי או קורה. אבל כשאין בתים וחצירות פתוחין ואין בה דיורין כל כך הרי הם כחצר. עד כאן בבית יוסף. ומסיים הרשב"א ואף על פי שענין זה אינו שוה בכל דהרי יש מבוי שדיורין רבים בבתים וחצירות ואפילו הכי בעי פס ארבע כגון שאין ארכו יותר על רחבו. כבר אמרו משום שהוא כחצר וחצר וכל הדומה לה דינו דין אחד עד כאן לשון תשו' הרשב"א. והנה כמו כן להיפוך בחצר שארכו יותר על רחבו שניתר בלחי וקורה משום שהוא כמבוי אף על גב שאין פתוחין לה בתים וחצירות הרי אמרו בה שהיא כמבוי ומבוי שאין בתים וחצירות פתוחות חכמים עשאוהו כחצר, אבל חצר שארכה יותר על רחבה. הלא אמרו בה שהיא כמבוי: יב) והנה לפי זה ברחובות שלנו שבתים פתוחין לתוכה ולא חצירות נראה שחצר נקרא. וכיון שארכו יותר נתרין בלחי וקורה. [וכן משמע בהגהות אשר"י שהוצרך לאסור מבואות שלנו משום שקרובים לרשות הרבים ובעי בתים וחצירות פתוחים. ולא בפשיטות משום דמבוי בעי בתים וחצירות פתוחים. מכלל דסבירא ליה שחצירות נקראים. וחצר שארכה יותר על רחבה הא ניתר בלחי וקורה בלא חצירות פתוחים על כן אמר הטעם משום שקרובים לרשות הרבים]. והנה להרשב"א הנ"ל שוינהו רבנן להא מילתא כהילכתא בלא טעמא: יג) אבל התוספות כתבו בהא דחצר שארכה יותר על רחבה ניתרת בלחי וקורה אף שאין בתים וחצירות פתוחים משום שאינה קרובה לרשות הרבים לא החמירו בה כמו במבוי שקרובה לרשות הרבים, ועל פי דבריהם כתבו בהגהות אשר"י דמבואות שלנו צריכין שני פסין. וכן הוא בשלחן ערוך ומפרשים.