אבני נזר אורח חיים רנו

סימן רסא. עוד להרב הגאון הנ"ל בענין מתעסק. א) מה שתמה כת"ר במתניתין דבכורות (דף מ"ה:) דשוטה אינו מחלל עבודה. הא עבודה צריכה כוונה. והוא אין לו דעת ומעשיו כמתעסק. ואף לשחיטת קדשים שאינה עבודה ודאי דפסול שוטה כקטן. קל וחומר דהאיך יהי' עבודתו כשרה: ב) לא קשה מידי שכבר ביאר הרמב"ן במלחמות פרק ראוהו בית דין דאין קדשים צריכין כוונה דסתם לשמן קאי, ומאי דמקשה הש"ס למאן דאמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה. התם דכיון שאין צריך עוד לזרוק דם הבכור. שוב אינו עומד לשמו. ואף דאם הי' צריך לצאת הי' יוצא בלא כוונה. מכל מקום עכשיו שאין צריך שכבר יצא. לא יעבור בלא כוונה כמו במצוות דסבירא לן השתא לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה ולפי האמת שגם לצאת בעי כוונה לא קשה מקדשים. דכיון שאם הי' צריך לצאת לא הי' צריך כוונה. ממילא עובר בבל תוסיף בלא כוונה. זה ביאור דברי הרמב"ן שם. מכל מקום לא נוכל למילף מיני' קבלת הדם. דמה לשחיטה שכן חייבין עלי' בחוץ ומקדש את הדם: ג) ותדע דבחולין (דף כ"ד.) איש מזרעך לדורתם מכאן אמר ר' אלעזר קטן פסול לעבודה. ואי מתעסק בעבודה תיפוק לי' דמתעסק הוא. ומדלא פסל לי' רק מדכתיב איש מוכח דחרש ושוטה כשרין. דהא קטן אימעט מיבום מדכתיב איש כי ינאף פרט לאשת קטן. וחרש ושוטה מייבמים. על כרחין דהני איש נינהו: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רסב. הלכות עירובין ב"ה ג' לסדר זאת חקת התורה. "תור גאולה" לפ"ק סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף כו' מו"ה מרדכי מארקיל נ"י אבד"ק רייוויטץ: א) בדבר בית הכנסת לבית המדרש העומדים מכוונים זה מול זה וכבודו עשה תיקון לטלטל מבית הכנסת לבית המדרש שעשה שני מחיצות מזה ומזה והניח פרוץ פחות מעשרה אמות. והמחיצות כל אחת עומד מרובה על הפרוץ. ושכנגדו חולק עליו. ויען שכבודו שאל פעמים לבאר לו הדברים בביאור רחב נעתרתי לבקשתו: ב) והנה דעת האחרונים הטורי זהב והמגן אברהם סימן שס"ה דבחצר אין מפולש אוסר ואפילו בקעי רבים. והאבן העוזר חולק וראיותיו ברורות מתוספות ורשב"א. ואף שבספר בית מאיר כתב עליו וזה לשונו ומה שהביא תו ראי' מדהחליטו התוספות דחצר מפולש צריך צורת הפתח ואילו דין מבוי משונה מחצר מנין להם. בזה דבריו יותר תמוהים וכי סלקא אדעתא דחצר מפולש משני צדדין ואין לכל המקום יותר משני מחיצות יהא מוכשר לטלטל על ידי שני פסין או פס ארבע שהוא פרוץ מרובה על העומד הא לא קיימא לן כר' יהודה דשני מחיצות דאורייתא ופשיטא דצריך צורת הפתח ברוח שלישי וכו' עיין שם: ג) במחילת כבוד תורתו דברי אבן העוזר ברורים ודבריו תמוהים דהוא כתב דמה שהתוספות הצריכו צורת הפתח בחצר ברוח ג' היינו שאם המחיצה ג' פרוץ מרובה לא מהני ובעי צורת הפתח. אבל אם הי' עומד מרובה מודים התוספות דלא בעי צורת הפתח. ולא עיין היטב בתוס' (דף צ"ד) [שהביא אבן העוזר] ובמהרש"א שם בהא דמאי שנא מרוח אחת דאמרינן פתחא היא משני צדדין נמי פתחא הוא. והקשו התוספות דכשנפרצה משני צדדים ולא נשתייר בכל מחיצה רק פס ד' ופרוץ מרובה אין כאן שלשה מחיצות. ויש לומר וכו' ועוד אומר ר"י דסתם חצר אין לה רק שלש מחיצות וברביעית שני פסין. ומיירי שנפרצו שתי מחיצות מאותו ג' ופי' מהרש"א דאי נפרץ בפרוץ מרובה גם ברוח אחת אין כאן שלש מחיצות. ועל כרחך בעומד מרובה גם בשני רוחות לשתרי עיין שם. ועל זה הקשו התוס' ואף על גב דהשתא כשנפרצה הוי מפולש ואמרינן בפרק קמא דבעי לכל הפחות צורת הפתח וכו' עיין שם. הרי דאפי' בעומד מרובה צריך צורת הפתח: ד) גם מה שהביא האבן העוזר ראי' מתוס' (דף י"א) צדקו דבריו, דשם בתוספות דלשמואל בעי דלתות. ואי מפולש אינו אוסר בחצר רק דבעי שלש מחיצות גמורות. הא צורת הפתח מחיצה גמורה ושמואל דבעי דלתות לאו משום דבצורת הפתח לא חשיב ג' מחיצות דהא אפילו עומד מרובה לא מהני במפולש בלא צורת הפתח לרב [כמבואר בתוס' הנ"ל] ודלתות לשמואל. ואם כן מנא לי' לומר דצורת הפתח לא יחשב מחיצה גמורה. אלא ודאי דברי תוספות ברור מללו דגם בחצר פוסל מפולש כמו במבוי. וברשב"א מפורש להדיא כן. והב"מ לא השיב על הראי' מרשב"א כלום: ו) ומכל מקום אף שלדעת תוספות ורשב"א מפולש אוסר בחצר. מכל מקום להלכה נראה לי שצדקו דברי הטורי זהב והמגן אברהם. דהנה בחי' הרשב"א ובעבודת הקודש מפורש דהרשב"א סובר במבוי עקום אין צריך לעשות צורת הפתח בעקמימותו רק כמו מבוי פשוט בפתח אחד הפתוח לרשות הרבים צורת הפתח ובפתח השני לחי או קורה. ומבואר דמפרש הא דקאמר הש"ס (דף ו'.) מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש לאו אמקום עקמימותו רק על המבוי. והוא הדין קושית הש"ס שם אי ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום לאו על מקום עקמימות. דאפילו מקום עקמימות יותר מעשר וכולה חד מבוי לשמואל תורתו כסתום כיון שהפתחים הם זה שלא כנגד זה. ולרב תורתו כמפולש כיון דכולה חד מבוי, אבל מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו דהחצר יש לו גפופים מכאן ומכאן וניכר החצר לעצמו. חצר מותרת דאינו מפולש לרשות הרבים אלא למבוי. וכן המבוי כיון שכלה לאמצע וניכר שעד כאן המבוי. [לולא משום מראית עין בזה כנגד זה. ולרשב"א קיימא