אבני נזר אורח חיים רנ

פרעוש פטור משום דסבירא לי' אין במינו ניצוד פטור. ולא משום דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה. יש לומר משום דפוטר לגמרי ואפילו לצורך. מדלא חלק בין לצורך ושלא לצורך. כמו שמחלקת המשנה בשאר שקצים. אבל לר' אליעזר לא קשיא דאיהו לית לי' מלאכת מחשבת אסרה תורה: ו) עוד יש להביא ראי'. מהא דמחייב ר' אליעזר פרק המצניע המרבץ. ובמסקנת הסוגיא האידנא דקיימא לן כר' שמעון שרי. וקשה כיון דדבר שאין מתכוין הוא אף לר' יהודה פטור בשבת דלא הוי מלאכת מחשבת. וכבר תמהו התוספות שם. ותירצו דר' אליעזר סבירא לי' דהוי פסיק רישי'. והא דמסיק הש"ס דהאידנא שרי משום דבר שאין מתכוין. היינו משום דסבירא לן כרבנן דפליגי על ר' אליעזר וסבירא להו דלא הוי פסיק רישי'. ופטרי משום דהוי דבר שאין מתכוין. ולא הוי מלאכת מחשבת. ועל זה מסיק הש"ס לדידן דסבירא לן כר' שמעון לגמרי שרי אך סברתם דטעמא דרבנן משום דלא הוי מלאכת מחשבת אינו עולה להפוסקים דמכבד לא הוי דבר שאין מתכוין ואף לדידן אסור. ואף על פי כן פטרי רבנן. ועל כרחך לאו משום דבר שאין מתכוין הוא. ואם כן אם טעמא דר' אליעזר דמחייב משום דפסיק רישי' הוא. מנא לי' להש"ס לחלוק על ר' אליעזר בזה. כיון דאין הוכחה מדרבנן שחלקו עליו בזה. אלא ודאי מוכח דר' אליעזר לא בעי מלאכת מחשבת: ז) ובהא ניחא הא דמוקי הש"ס פטורא דבה פרט למתעסק בשבת. ולא מוקי בשאר חיובי חטאות [דלאו חלבים ועריות] ולא נצטרך לומר דר"א לא בעי מלאכת מחשבת. אלא משום דבלאו הכי מוכח מר' אליעזר דהמרבץ דלית לי' מלאכת מחשבת. והתוספות שהקשו לר' אליעזר דלא הוי מלאכת מחשבת. על כורחין סבירא להו דר' אליעזר נמי בעי מלאכת מחשבת. וקושיית רש"י לא קשה לדידהו דסבירא להו תרי גווני מתעסק הוי וקל להבין: ח) ולשיטת רש"י הא דסוף פרק בית שמאי זבחים (דף מ"ז.) דאמר ר' אליעזר דסבירא לי' זה מחשב וזה עובד אמרינן אפשר דלית לי' דרשב"א לגבי שבת דנתחייב זה במחשבתו של זה. שאני התם דמלאכת מחשבת אסרה תורה עיין שם. צריך לומר. דר' אליעזר דהתם לאו היינו ר' אליעזר בר פלוגתא דר' יהושע. דאיהו הא לית לי' מלאכת מחשבת אסרה תורה. רק ר' אליעזר תלמידו של ר' עקיבא כהא דזבחים (דף ק"י:) ר' אליעזר אומר המנסך מי החג חייב ובגמרא ר' אליעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה. וגירסת רש"י בדפוס דיהרנפורט ר' אליעזר ביוד: ט) ולשיטת רש"י דר' אליעזר לית לי' מלאכת מחשבת יש לעיין מהא דפרק המצניע הנוטל צפרניו זו בזו ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים פוטרין. ובגמרא לא שנו אלא לעצמו אבל לחבירו דברי הכל פטור. ומבואר דר' אליעזר פוטר מלאכה כלאחר יד. וכן בשלהי עירובין (דף ק"ג.) חתיכת יבלתו ביד לר' אליעזר שבות. הנה דר' אליעזר פוטר כלאחר יד, ולפי דברי החלקת מחוקק והב"ש ופר"ח באבן העזר סימן קכ"ד דטעם פטור כלאחר יד בשבת משום דלא הוי מלאכת מחשבת. אם כן דלית לי' לר' אליעזר מלאכת מחשבת מאי טעמא פטור כלאחר יד. וצריך לומר לשיטת רש"י דלא כהאחרונים הנ"ל: י) וכן משמע קצת מדסובר רש"י בבא קמא (דף ל"ה.) דמה דפטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת. מכל מקום פטור ממון משום קם לי' בדרבה מיני'. ובכתובות (דף ל"א.) מבואר במגרר כלים קטנים בשבת כיון דלאו אורחי' לא אמרינן בי' קם לי' בדרבה מיני'. משמע דפטור דכלאחר יד לאו משום מלאכת מחשבת. ויש לדחות זה: יא) חוזרני למה שכתבתי ראיות דר' אליעזר לית לי' מלאכת מחשבת מתינוקות וממרבץ, ויש לעיין בזה מהא דמשני הגמרא שאבד מלקט מלבו ר' אליעזר סבר הרי נעשה כוונתו. ולמה לי' טעם זה הא על כורחין לית לי' לר' אליעזר מלאכת מחשבת מחמת הראיות הנ"ל. ובלא ראיות הנ"ל לא קשה בפשיטות לרש"י שכתב דר' אליעזר לית לי' מלאכת מחשבת. דיש לומר זה למאי דסלקא אדעתין. דלא סליק אדעתי' דיש מתעסק שיהי' מלאכת מחשבת. אם כן מדמוקי ר' אליעזר קרא דבה פרט למתעסק. מוכח דלית לי' מלאכת מחשבת. דאי אית לי'. יקשה קושיית רש"י למה לי קרא. הא בלאו הכי פטור משום מלאכת מחשבת. אך לתירץ שאבד מלקט מלבו ומיפטר מקרא דבה פרט למתעסק אף דחשיב מלאכת מחשבת משום שנעשה כוונתו. ועל כן מחייב בתאנים ותאנים כהאי גוונא אם כן שפיר יש לומר דבאמת גם לר' אליעזר בעי מלאכת מחשבת: יב) ומה שהקשיתי לעיל אות ז' דמנא לי' להש"ס דמוקי קרא לר' אליעזר בשבת ולומר דלית לו מלאכת מחשבת הי' לו לומר בשאר איסורין. יש לומר דמדמתחייב בנתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים על כורחין לא בעי מלאכת מחשבת. דפשיטא להש"ס דכהאי גוונא לאו מלאכת מחשבת דלא נעשה מחשבתו אך למה דמוקי באבד מלקט מלבו. שפיר יש לומר דר' אליעזר בעי מלאכת מחשבת ורק מתינוקת ומרבץ כבר הוכחנו דלית לי' לר' אליעזר, מלאכת מחשבת: סימן רנג. א) שם (דף כ':) להקדים איכא בינייהו. פרש"י דתנא קמא חייש למוקדם ומאוחר ומכל מקום חדא מחייב. דנהי דאקדומי לא מקדים. אחורי נמי לא מאחרי. ור' אליעזר ב"ר צדוק לא חייש למוקדם ומאוחר הלכך חייב שתים. ולפי זה צריך לומר דלתנא קמא חייב על מה שנתכוין להקדים. ועל כן אמר נהי דלא נשלם חפצו לגמרי שלא הקדים. מכל מקום לא מאחר. וחשיב נעשה מחשבתו במה שלא איחר [למשל אם נתכוין להדליק ולכבות חייב על ההדלקה] דאם לא כן הוה לי' למימר נהי דאחורי לא מאחר אקדומי נמי לא מקדים: ב) אבל רבינו גרשום פירש. דלתנא קמא חייב על מה שנתכוין לאחר. ולר' אליעזר ב"ר צדוק חייב גם על מה שנתכוין להקדים משום דנהי דאקדומי לא מקדים אחורי נמי לא מאחר עיין שם: