אבני נזר אורח חיים רמח

לא חשיב מלאכת מחשבת. וכמו סוף פרק ב' דבבא קמא בהי' אבן מונחת לו בחיקו ולא ידע ועמד ונפלה. לענין שבת פטור. מלאכת מחשבת אסרה תורה. אך ראי' ראשונה מכריתות נכונה]: ג) ואם ספק פסיק רישי' חשיב פסיק רישי' אף שלא ידע בודאי שכן הוא כיון שלפי האמת הי' ודאי שכן הוא [ולא דמי לגורר. שבאמת אין ברור אצלו שיעשה חריץ] אם כן אין ראי' כלל דבאכילה לא אמרינן דבר שאין מתכוין מותר דסבור רוק הוא ובלעו לפי האמת שחלב הוא. הא פסיק רישי' הוא: ד) והנה יש להעיר מהא דפסחים (דף ל"ג.) בתירוצא דרב נחמן בר יצחק שאם הושיט ידו ליטול חפץ וסך ידו בשמן קודש שמעל והא דבר שאין מתכוין הוא. ואם ידע שיש בכלי שמן קודש הא לאו מתעסק הוא. ועל כורחין שלא ידע ודבר שאין מתכוין ולהפוסקים שכתב הרב ז"ל מלאדי דספק פסיק רישי' הוי פסיק רישי' אף שהוא לא ידע שיהי' כן בבירור. כיון דלפי האמת פסיק רישי' הוא. הכי נמי לפי האמת שיש שמן בכלי פסיק רישי' הוא. אך לרמב"ן הנ"ל דכל שלא ידע לאו פסיק רישי' הוא קשה: ה) ואפשר לומר משום דסיכה כשתי' בתרומה לחייב עלי' חומש כאלו שתה והקדש ילפינן חטא חטא מתרומה וחשיב הסך כשותה. ובשתי' הא דבר שאין מתכוין חייב לרמב"ן הנ"ל. ובשאר איסורין בסך כגון הסך בשמן המשחה פטור מתעסק. ואינו מיחוור. דסך בשמן המשחה לאו משום דהוי כשתי'. שהרי לא מצינו חיוב חטאת בשותה שמן המשחה. ואם כן לא שייך לחייב בי' מתעסק משום דהוי כשתי'. ואם כן הא דחייב מתעסק בשמן קודש אשם. והסך בשמן המשחה פטור מחטאת לאו משום חומרא באשם דשמן קודש מחטאת דשמן המשחה: ו) אשר על כן נראה לפירש"י שם דבמעילה לא כתיב בה לפטור מתעסק והיינו דלא ילפינן מחטאת דחייבי כריתות דאשם הא חמור מחטאת. דחטאת בת דנקא ואשם בכסף שני שקלים, ועיין תוס' שלהי שבועות. ואין למדין חמיר מקל להקל עליו. וכיון דחייב בי' מתעסק גם דבר שאין מתכוין אסור. דהיתר דבר שאין מתכוין ממתעסק ילפינן לה כנ"ל [ולפי זה דהיתר לא אפשר ומכוין לאביי לאו ממתעסק ילפינן לה. דהא אביי מייתי ראי' מצלו של היכל ומעליות קדשי קדשים ובמעילה הא חייב מתעסק. והוא כמו שכתבתי לעיל סימן ר"נ אות י"ד לשיטת תוספות בכריתות דהיתר דבר שאין מתכוין לאו משום מתעסק. על כורחין היתר לא אפשר ולא מכוין לאביי גמרא גמיר לה. ומינה יליף אביי לא אפשר ומכוין]: ז) ולהרמב"ם שכתב דבמעילה אינו חייב עד שמתכוין ליהנות. צריך לומר דכיון דלפי האמת הוי פסיק רישי' אסור וכדעת הפוסקים שהביא הרב מלאדי. ועיין בשלחן ערוך הרב מלאדי בקונטרס אחרון סימן רע"ז סק"א דרמב"ם סבירא לי' ספק פסיק רישי' אסור. וכן צריך לומר לשיטת התוס' כריתות דלדידהו היתר דבר שאין מתכוין לאו ממתעסק ילפינן. על כורחין לומר הא דנתכוין להושיט ידו לכלי וסך בשמן קודש מעל משום דחשיב פסיק רישי': ח) והנה לפי שיטת רמב"ן נראה לי לפרש סוגיית הגמרא סנהדרין (דף פ"ד:) רב ורבה לא שבקי לבנייהו למשקל להו סילוא ולמפתח להו כוותא דילמא חבילו והוה לי' שגגת איסור. אי הכי אחר נמי אחר שיגגת לאו. ברי' שגגת חנק. והדתנן מחט של יד ליטול בו את הקוץ דילמא חביל והוה לה שגגת סקילה התם מקלקל הוא. הניחא למאן דאמר מקלקל בחבורה פטור. אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר. מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב ר' שמעון האמר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי'. עד כאן. והנה מבואר דדבר שאינו מתכוין באיסור חנק אסור: ט) ובתוספות שם. הא דקיימא לן הלכה כר' שמעון בגרירה משום דהוי (כלאחר יד וליכא אלא שבות. ועוד דאינו מתכוין בשבת אפי' לר' יהודה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת. [ולפי זה הא דמקשה בשמעתין ממחט ליטול את הקוץ היינו משום דלמאן דאמר מקלקל בחבורה חייב לא בעי בחבורה מלאכת מחשבת כדאיתא בכריתות] ובסוף דבריהם מהא דשרי שמואל ליתן מים אפילו שיעור לצרף משום דהוי דבר שאין מתכוין. וכיון דסבירא לי' לשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה הוה לי' שגגת סקילה. לא זכיתי להבין תמיהתם. דמכל מקום פטור משום דלא הוי הצירוף מלאכת מחשבת. כיון דאינו מתכוין. ובשמעתין למאן דאמר מקלקל בחבורה חייב אם איתא דחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה הוי שגגת סקילה. דלא בעי בחובל לדידי' מלאכת מחשבת כנ"ל, אבל בצירוף הא כתבו התוספות לעיל מינה דפטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת]: י) והנה לכאורה משמע מכאן דדבר שאין מתכוין לא ילפינן ממתעסק. דמתעסק הא פטור בשבת אף היכי דהוה מלאכת מחשבת כגון נתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר דחשיב מלאכת מחשבת הואיל ונעשה מחשבתו כמבואר בתוספות פרק כלל גדול. הנה דמתעסק פטור אף באיסור סקילה: יא) אך לאחר העיון נראה דאדרבא מכאן ראי' דדבר שאין מתכוין ממתעסק ילפינן לה. דאי מסברא מותר מה נפקא מינה בין איסור לאו בין איסור סקילה וחנק. ואם נאמר דבאיסור מיתה חיישינן לר' יהודה. גם זה תימה דבריש האשה בתרא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. ופרש"י דבספק לאו חוששין כמו באיסור כרת עיין שם. והוא הדין דאין לחלק באיסור סקילה: יב) אך להנ"ל דדבר שאין מתכוין ממתעסק ילפינן לה. אף דמתעסק גם בשבת דאיסור סקילה פטור לא קשה. דהנה יש איסורי כרת בלא מיתה. והם רוב כריתות שבתורה. מיתת בית דין בלא כרת כגון מכה אביו ואמו ומקלל אביו ואמו ורוצח. ויש שחייב עליהם כרת וסקילה. כגון שבת. ויש בשבת עצמה חיוב כרת בלא מיתת בית דין הא דאיסי בן יהודה שבת (דף ו':) עיין שם בתוספות. וחטאת אינו חייב אלא בדבר שיש בו כרת. אבל מה שחייב עליו מיתה ולא כרת. כגון מכה ומקלל אין בו חטאת. כדאיתא בתורת כהנים פרשת ויקרא. מעתה מתעסק שפטרה תורה מחטאת. יש לומר שרק איסור כרת