אבני נזר אורח חיים רלט

ברשות הרבים דלא נימא קלוטה לפטור. מכל מקום היכא שמקום פטור מפסיק לא ילפינן קל מתמור להחמיר כמו מוציא דרך סטיו לבן עזאי: ט) ומה מאוד נפלאו ממני דברי התוספות ישנים שכתבו על דברי תוספות הנ"ל. ואינה הוכחה דלא אמר קלוטה כמי שהונחה אלא להחמיר ולא להקל. דאם לא כן ד' אמות ברשות הרבים היכי משכחת לה עד כאן לשונם. והוא סותר לדעת תוספות ישנים לקמן בדבן עזאי דלא ילפינן מוציא ממעביר. [וצריך לומר דשני תוספות ישנים הם] אך גם למה דסבירא להו הכא דילפינן מוציא ממעביר קשה דהכא מקום פטור מפסיק ודומה למהלך דרך סטיו לבן עזאי: י) וליישב דעת התוס' ישנים נראה דכי אמרינן דמקום פטור מפסיק קיל. היינו במוציא דאין הסטיא צורך אל המלאכה. ועל כן אפילו לרבנן מקשה הש"ס היכי אשכחן כהאי גוונא דמחייב. אבל במושיט דעיקר המלאכה במושיט הי' דרך למעלה מי', ובפרט לפי מה שסוברים התוספות עכשיו דאין חיוב מושיט רק למעלה מעשרה. שהרי כתבו התוספות ואתי נמי שפיר דלא קאמר אבל למעלה מעשרה דברי הכל חייב דילפינן זורק ממושיט. והיינו אם למטה מי' פטור מושיט. פשיטא ופשיטא שאין מה שמקום פטור למעלה מעשרה מפסיק גרעון במלאכה כלל. ואין נפקא מינה בין זורק ד' אמות דלא אמרינן קלוטה. הוא הדין נמי בזה. אבל בסטיו אף דהגמרא מסיק דהי' במשכן דרך סטיו גם כן. מכל מקום הוי גרעון קצת במלאכה. אפילו לא הונח במקום פטור. ותדע דבכרמלית סבירא ליה לר' יהודה (דף ק"א:) דבמקום פטור באמצע לא גזרו אף דברשות הרבים כהאי גוונא חייב עיין שם ברש"י: יא) העולה מכל הנ"ל שדעת התוספות והרשב"א דקלוטה לר' עקיבא לחיוב וכן מהלך כעומד לבן עזאי לחיוב אמרינן אפילו ברשות אחת. ולפטור היכי דאין רשות אחרת מפסקת לא אמרינן והיכי דרשות אחרת מפסיק אפילו לפטור אמרינן, וכן נראה דעת רבינו האי גאון והר"ת שפירשו הא דפרק הזורק וקמשמע לן דלא אמרי' קלוטה על יותר מד' אמות חייב. ואי אמרת בשלמא דילפינן זורק מרשות היחיד לרשות הרבים מזורק ד' אמות ברשות הרבים. דלא נימא קלוטה לפטור. ניחא דיוק הש"ס דלא אמרינן קלוטה. דלמאן דאמר קלוטה כו' הי' פטור כיון שרשות אחרת מפסיק. דאין לומר אפילו רשות אחרת מפסיק גמרינן מהלכתא דלא נימא קלוטה לפטור. דאם כן גם בזורק מרשות היחיד לרשות הרבים נילף דלא נימא קלוטה לפטור אפילו רשות אחרת מפסיק. והוא הדין במהלך לבן עזאי. ולמה פוטר בן עזאי בזורק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך סטיו. אלא אי אמרת דלא ילפינן זורק מרשות היחיד לרשות הרבים מזורק ד' אמות ברשות הרבים. אם כן מנא לי' דלא אמרי' קלוטה. אימא דוקא במעביר ד' אמות ברשות הרבים. משום דהלכתא גמירי לה. אלא ודאי רבינו האי והר"ח והתוספות והרשב"א בחדא שטה קיימי דילפינן זורק מרשות היחיד לרשות הרבים מזורק ד' אמות ברשות הרבים דלא נימא קלוטה לפטור כשאין רשות אחרת מפסיק. ודלא כתוס' ישנים בסוגיא דמהלך כעומד דמי ופני יהושע פרק אלו נערות דלא ילפינן מרשות היחיד לרשות הרבים. מד' אמות ברשות הרבים. יב) ולפי מה שביררנו סי' ר"מ אות כ"ז ול"ט דתוך ג' לר' חלקי' בד' אמות ברשות הרבים כמו למעלה משלשה לר' עקיבא. יצא הדין דגם בזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא אמרינן קלוטה לפטור אפילו בתוך ג' לר' חלקי' היכי דאין רשות אחרת מפסיק. ואפילו לרוב פוסקים. לבד מהר"ח דלא קיימא לן כר' חלקי' אלא כרבא דבעי הנחה על גבי משהו ונפקא מינה לדידן במעביר בתוך ג'. דאיתא בגמרא (דף פ'.) דבמעביר גם רבא מודה דלא בעי הנחה על גבי משהו. ומכל מקום מעביר ביד תוך ג' ברשות הרבים ד' אמות ודאי חייב ולא אמרינן כמי שהונחה בכל אמה. כי היכי דחייב בזורק לר' חלקי'. ומשום דהלכתא שיהי דין ד' אמות ברשות הרבים כדין מרשות היחיד לרשות הרבים. והאי סברא איתא נמי במעביר תוך ג'. דכיון דחייב במרשות היחיד לרשות הרבים. חייב נמי בד' אמות ברשות הרבים. ממילא ילפינן מעביר מרשות היחיד לרשות הרבים דלא נימא מעביר כמונח לפטור. היכי דאין רשות אחרת מפסיק. כמו במעביר ד' אמות ברשות הרבים תוך ג'. דלא אמרינן כמונח בכל אמה ויפטור הוא הדין מעביר מרשות היחיד לרשות הרבים תוך ג' דלא נימא מעביר כמונח לפטור. אם יהי' פטור על ידי שנאמר שהוא כמונח: יג) ובזה יש ליישב תמיהת התוספות כתובות (דף ל"א.) בדיבור המתחיל נימא בהא דמקשה הש"ס לר' אבין דאמר הזורק חץ מתחילת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה הוא. ומקשה הש"ס מדתניא הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה. ואמאי נימא הגבהה צורך הוצאה הוא. ובתוס' תימה לפיר"ת דהגבהה קונה פחות מג' טפחים מאי פריך והא כיון דקנאה קודם התחלת עקירה. דעקירה לא הוי עד שיגביה ג'. דלמטה מג' הוי כלבוד כדאמרינן בהמוציא (דף פ'). העביר חצי גרוגרת דרך עליו חייב. ואם כן דין הוא שיתחייב כמו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דחייב לפי שקנאה קודם שהותחל עקירה. והיינו דמסקנת הש"ס שם הא מני בן עזאי הוא דאמר מהלך כעומד יעוין שם: יד) ולפי מה שכתבתי יש לומר דהנה קשה לי עוד בסוגיא דמקשה אהאי דהא מני בן עזאי הוא אבל זורק מאי פטור נפלוג וניתני בדידה ופרש"י אבל זורק מאי הגביהו וזרקו. וקשה לפי מה שכתב הריטב"א עירובין (דף צ"ח.) [הובא לעיל סי' ר"מ אות כ"ט] דלבן עזאי המעביר חפץ בידו והוא עומד במקום פטור חשיב כמונח. אם כן גם הגביהו וזרקו לא הותחל העקירה בשעת הגבהה. דכיון שהוא עומד או מהלך שהוא כעומד. אף שידו אינו במקום אחד אלא מנענע בידו חשיב כמונח. והתחלת העקירה אינו רק בשעה שזרקו. וכבר נתחייב בשעת הגבהה, והוא לכאורה תימה גדולה על הריטב"א מסוגיא זו דאלו נערות: טו) על כן נראה דלכאורה קשה בהא דמשני הש"ס הא מני בן עזאי הוא דאמר מהלך כעומד דמי הא לפטורא לא אמרינן מהלך כעומד כנ"ל אות י"א ואות י"ב. ואם כן חייב גם מחמת עקירה ראשונה דהגבהה ונהי דחייב גם כן מחמת עקירה בתרייתא בשעה שיצא מרשות היחיד. מכל מקום כיון שמחמת עקירה ראשונה גם כן חייב איך נוכל לחייבו על אותה שעה ממון