אבני נזר אורח חיים רלח

ועבר ד' אמות ברשות הרבים משום מגו דהוי כמונח לגבי מלאכת הוצאה וכמו שכתבתי במקום אחר כנ"ל: סימן רמא. א) נתברר לעיל אות ל"ט ואות מ"א דהא דד' אמות הילכתא גמירי לה לשיטת התוס' דלא אמרינן קלוטה בתוך ד' אמות אין הפי' משום דמרשות לרשות דוקא אמרינן קלוטה ולא באותו רשות. אלא הא דמסופק ריב"א דגם לאחר ד' אמות לא נימא קלוטה היינו משום תרתי דסתרי. או לפי תירוץ הב' שבתוספות עירובין (דף צ"ח:) עיין לעיל אות כ"ז ואות כ"ח ולעולם אין חילוק בין רשות אחד לשני רשויות: ב) אך לכאורה משמע ברשב"א פרק הזורק להיפוך. ובאמת גם הרשב"א סובר כהתוספות. על כן מוכרח אני להאריך קצת. ובזה יתבאר היטב א ד' אמות ברשות הרבים הלכתא גמירי לה דלא נימא קלוטה. ונפקא מינה גדולה גם לדידן כמו שיתבאר לפנינו: ג) בפרק הזורק (דף צ"ז: צ"ח. ) תנו רבנן הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע פחות מד' אמות פטור. יותר מד' אמות חייב. וקמשמע לן דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי. ופרש"י דלמאן דאמר קלוטה גם פחות מד' אמות חייב. והרשב"א הקשה על זה דהא לא מיחייב אפילו נח ברשות היחיד ממש אלא אם כן אמר כל מקום שתרצה תנוח. ומנא לן דהכא באמר כל מקום שתרצה תנוח דנשמע מינה קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא. אימא דהוא בסתמא. ואפילו נחה ברשות היחיד ממש לא מחייב דהא לא אתעבידא מחשבתו עיין שם באריכות. ורבינו האי גאון פירשה דמדתניא ד' אמות חייב שמע מינה קלוטה לאו כמי שהונחה. דאי כמי שהונחה ברשות היחיד נמצאו ד' אמות מקוטעות ולא רצופות [וכן הוא בפירוש ר"ת שנדפס מחדש] עד כאן. פי' לפירושו דלמאן דאמר קלוטה כמי שהונחה אפילו זרק ד' אמות פטור. דמשום זורק ד' אמות פטור דהרי זו כמי שהונחה ברשות היחיד כיון דרשות מוחלק הוא. ומשום מוציא ומכניס ליכא לחיובי'דהא לא אתעבידא מחשבתו עד כאן לשון הרשב"א ד) והנה לכאורה משמעות דבריו במה שכתב כיון דרשות מוחלק הוא. שכוונתו לחלק בין כל זורק ד' אמות ברשות הרבים דלא אמרינן קלוטה בתוך ד' אמות לפטור. דשאני התם דרשות אחת והכא מרשות לרשות אך אי אפשר לפרש כן. שהרי (דף ד'.) כתב הרשב"א בדיבור המתחיל אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב. מאי טעמא דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיין, וכתב הרשב"א קשיא דאם כן הזורק ד' אמות ברשות הרבים היכי משכחת לה. ויש מי שתירץ דלא אמר ר' עקיבא אלא לחייב אבל לפטור לא אמר. ואינו מחוור בעיני דהא בפרק הזורק אמרו כן לענין גיטין נמי. והתם מה חיוב ומה פטור איכא. ויש מי שפירש דלא אמרי אלא בקלוטה ברשות אחרת אבל לא ברשות אחת. ואיכא למימר דזורק ומעביר ד' אמות ברשות הרבים הלכתא גמירי לה כדאיתא בפרק הזורק עד כאן לשונו. הנה שאין מסקנת הרשב"א דיש חילוק בין רשות אחת לרשות אחרת. ואין לומר דבלא הלכתא ודאי לא אמרינן כן מסברא. אך מהלכתא ילפינן הכי. דאם כן לבן עזאי נמי דהקשה הרשב"א נמי (דף ו') אם כן מעביר ד' אמות ברשות הרבים היכי משכחת לה. ותירץ דהלכתא גמירי לה. נמי נילף דברשות אחת לא נאמר מהלך כעומד והרי מפורש פרק אלו נערות להיפוך: ה) אך ברורן של דברים נלמד ממה שכתב הרשב"א (דף ו') שם בדבן עזאי שתי' דד' אמות ברשות הרבים הלכתא גמירי לה. וחזר והקשה אם כן נילף מינה בעלמא דמהלך לאו כעומד דמי. יש לומר דילמא שאני התם דמקום חיוב לכולי עלמא כדאמרינן בגמרא. אבל סטיו דמקום פטור הוא לכולי עלמא אין למדין קל וחמור להחמיר עליו עד כאן לשונו והנה בפרק אלו נערות מפורש דלחיוב אמרי' לבן עזאי מהלך כעומד דמי. ולכאורה תיקשי דנילף מהלכתא דמעביר. וצריך לומר דלהקל ודאי לא נלמד מהלכתא דלהחמיר. אך בהא דמוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו הוקשה להרשב"א דנילף להחמיר מלהחמיר. ותירץ הרשב"א דדרך מקום פטור קל ואין למדין קל מחמור להחמיר. נמצא דלחיובא לעולם מהלך כעומד דמי ולפטורא כשאין מקום פטור מפסיק ילפינן מהלכתא דלא אמרינן מהלך כעומד דמי וכשמקום פטור מפסיק אמרינן מהלך כעומד דמי. והוא הדין והוא הטעם בקלוטה לר' עקיבא. דהלכתא גמירי לה כנ"ל: ו) ומה שדחה הרשב"א [דף ד'.] סברת האומרים דלחיובא אמרי' קלוטה ולא לפטורא מגיטין היינו משום דהוי סבירא ליה כן מסברא. אבל למסקנת הרשב"א דהלכתא גמירי לה. שפיר ילפינן בשבת בכל מקום שאין מקום פטור מפסיק דלא נימא קלוטה כמי שהונחה לפטור. ובגיטין דליכא חיובא ופטורא לא נוכל ללמוד מזורק ד' אמות ברשות הרבים. כיון דלא ילפינן אלא לפטור. ובגיטין ליכא חיובא ופטורא. וממילא כשמקום פטור מפסיק באמצע ד' אמרינן קלוטה לפטור [דאם לא כן נלמד למוציא גם כשמקום פטור מפסיק והוא הדין במהלך לבן עזאי ואמאי פוטר במוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו]: ז) וזה שכתב הרשב"א בפרק הזורק דברשות היחיד באמצע ד' אמות אף דלאו מקום פטור הוא. הואיל ורשות מוחלק הוא. פירוש שרשות היחיד מוחלק מרשות הרבים לענין מעביר ד' אמות. דברשות היחיד פטור ומותר. והוה לי' רשות היחיד מקום פטור לענין מעביר. ואמרינן קלוטה כמי שהונחה גם לפטור במעביר ועוד דכי היכי דמקום פטור קיל דמפסיק בין רשות היחיד לרשות הרבים. הכי נמי הרשות היחיד מפסיק בד' אמות: ח) והנה כמו שפירשתי דברי הרשב"א בראי' מבוררת כך הם דברי התוספות כתובות (דף ל"א:) בדיבור המתחיל מהלך כעומד דמי. וזה לשונם ובמעביר ד' אמות ברשות הרבים דחייב הלכתא גמרינן לה כדאמרי' בהזורק ולא ילפינן מינה דהתם מקום חיובא הוא. אבל בן עזאי מיירי במהלך מחנות לפלטיא דרך סטיו שהוא מקום פטור. ופי' במהרש"א שם דאף דבשמעתין מפורש דלחיוב אמרינן גם במקום חיוב מהלך כעומד. אך לפטור לא אמרינן מהלך כעומד אלא אם מקום פטור מפסיק עיין שם. וזה שכתבו התוס' (ד':) דלמאן דאמר קלוטה כו' לא נוכל ללמוד זורק ממושיט דזורק כמי שהונחה למעלה מעשרה מקום פטור. אף דילפינן מזורק ד' אמות