אבני נזר אורח חיים רלה

וכל המחלוקת אם ילפינן זורק ממושיט הוא נצמח מפלוגתא זו אם אמרינן קלוטה כו' ולפי זה תגדל הקושיא הא דתנן שכן במשכן מושיטין הקרשים אבל לא זורקין, ללא תועלת חלילה. דאף שלא הי' זורקין נילף זורק ממושיט. ועל כרחך תחלק משום דבזורק איכא הנחה במקום פטור ומהאי טעמא אפילו הי' זורקין פטור: יז) וראיתי להתוספות בבא קמא (דף ע"א.) בהא דמוקי הש"ס מתניתין דגנב ומכר בשבת פטור באומר זרוק גנבותיך לחצרי ותיקני לי גנבותיך ופריך כמאן כר' עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא דאי רבנן כיון דמטא לאויר חצירו קני מתחייב בנפשו לא הוי עד שתנוח. והקשו בתוספות לר' עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא נמי קשה דכי מטא לאויר רשות היחיד למעלה מן המחיצות מתחייב בנפשו ומשום גניבה לא מיחייב עד דמטא לאויר מחיצות [ותירצו בתוס' דמיירי בזורק דרך חלון או פתח. ובשיטה מקובצת בשם הרא"ש דמיתה תחילה ואחר כך ממון פטור] וקשה למה דהוה סבירא להו להתוס' וכן סבירא לי' להרא"ש באמת שזרק דרך למעלה מן המחיצות. ועל כרחך הגיע תחילה באויר רשות היחיד דרך מקום פטור. ולרע"ק דאית לי' קלוטה הא נח במקום פטור ופטור לגמרי: יח) ואין לומר דתוספות סבירא להו אליבא דר' עקיבא דלא אמרינן קלוטה היכי דאינו רוצה שתנוח שם וכדסבירא לי' לר' יהודה בעירובין (דף צ"ח:) כמו שכתבו התוספות שם. דהא משמע להדיא בתוס' שם בעמוד א' בדיבור המתחיל והא לא נח שכתבו דהוה מצי לאוקמי כר' עקיבא. דר' עקיבא סבירא לי' קלוטה אפילו אינו רוצה שתנוח שם. יט) על כן נראה דהתוספות בעצמם תברו לגזיזיהו וסבירא להו להתוספות בבא קמא כרש"י ור"ח ורמב"ם ורע"ב דלא אמרינן קלוטה אלא בשנקלט באויר הרשות. דכמי שהונחה בארץ בהרשות עצמו. אבל למעלה מעשרה ברשות הרבים לאו כמי שהונחה: כ) ואין לדחות דהתוס' בבא קמא סבירא להו כתוס' ישנים שחילקו על תוס' שבת הנ"ל דלפטור לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה. כמו במעביר ברשות הרבים דלא אמרינן כמי שהונחה בתוך ד' אמות. חדא לפי מה שאכתוב בעז"ה לקמן סי' רמ"א בביאור דברי תוס' ישנים כאן אין לומר כן. ועוד דאם כן לא יתחייב גם לר' עקיבא עד שתנוח [וקשה גם לר' עקיבא כמו לרבנן] כיון דלפטור לא הוה אמרינן קלוטה גם לחיוב לא נאמר קלוטה כדברי ריב"א שיתבאר לפנינו: כא) על כן נראה יותר דתוס' בבא קמא סבירא להו דלמעלה מעשרה ברשות הרבים לא שייך קלוטה ופי' קלוטה כמי שהונחה בארץ. וקם דינא דמתגלגל בארץ לא בעי הנחה על גבי משהו: כב) ולפי מה שכתבתי דהעיקר דלמעלה מעשרה אמרינן קלוטה כו'. נראה ליישב תמיהת התוס' דבפרק הזורק אית לי' לר' יהודה קלוטה וכו'. ובעירובין (דף צ"ח:) הי' קורא בספר על הגג ונתגלגל מידו ר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא כמלא החוט גוללו אצלו דאפילו נפל כולו מידו ליכא חיוב חטאת דבעי הנחה על גבי משהו. ואמאי הא אית לי' לר' יהודה קלוטה. כל שכן כשבא למטה מג' [ותירצו התוספות דיש חילוק בין רוצה שתנוח שם או לא. ולשיטת רש"י קשה לומר כן. מאחר שהוא מפרש כמי שהונחה בארץ אין סברא דמשום שרוצה שינוח למעלה יחשב כמונח למטה. ועל כרחך דר' יהודה ברוצה או על כל פנים אינו מקפיד שתנוח למטה. ואם כן מאי קאמר בשמעתין הא מני ר' עקיבא הוא. אימא ר' עקיבא נמי לא אמר קלוטה אלא ברוצה או אינו מקפיד שתנוח למטה. דעל כרחך ר' עקיבא מיירי בהכי כנ"ל אות י"ב ומתני' שהוא בידו של בעל הבית. ומסתמא אינו רוצה שתנוח בקרקע. ומהיכי תיתי שנאמר קלוטה]: כג) ולפי מה שכתבתי יש לומר דהנה בתוספות שם הקשו על רבא דאמר תוך ג' בעי הנחה ועל גבי משהו מברייתא דר' חלקי' בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע תוך ג' דברי הכל חייב. ותירצו דהתם איירי שהי' החפץ תוך ג' משיצא מתחת ידו דבמעביר לכולי עלמא תוך ג' לא בעי הנחה על גבי משהו. ביאור הדברים דקלוטה תוך ג' הדבר תלוי אם מתחילה הי' כמונח לא בטיל שם הנחה ממנו. אבל כשתחילה לא הי' כמונח לא חל עליו שם הנחה, כעין שחילקו התוספות פסחים (דף ו'.) גבי ארנונא. וכן בש"ס כריתות (דף כ"א.) גבי נפסל מאכילת אדם ועדיין ראוי לכלב. ועל כן כשבא מלמעלה מג' דתחילה לא הי' כמונח לא חל עליו שם הנחה במה שבא תוך ג'. אך בזורק תוך ג' דתחילה כשהי' בידו תוך ג' בודאי נחשב כמונח. דמעביר לא בעי הנחה על גבי משהו. לא בטיל מיני' שם הנחה כשיצאה מידו: כד) וממילא ניחא נמי לר' יהודה, דנהי דקלוטה כמי שהונחה אפילו למעלה משלשה. מכל מקום כשבא מלמעלה מעשרה לתוך עשרה. כיון דלמעלה מעשרה לא אמרינן קלוטה. שוב כשבא תוך עשרה לא חל עליו שם הנחה. ושם בעירובין הרי נתגלגל מראש הגג ובא מלמעלה מעשרה לתוך עשרה. וכיון דבתחילה כשהי' למעלה מעשרה לא הוה אמרינן בי' קלוטה. אף כשבא למטה תוך עשרה לא חל עליו הנחה. ודוקא בזרק מרשות היחיד לרשות הרבים. היינו שתיכף ביציאתו מרשות היחיד בא לרשות הרבים למטה מעשרה בזה אמרינן קלוטה. דמעולם לא בטיל שם קלוטה מיני' בין בעודו ברשות היחיד בין כשבא לרשות הרבים. והתוס' שלא תירצו כן. משום דאזלי לשיטתם דגם למעלה מעשרה אמרינן קלוטה. אבל לשיטת רש"י וסייעתו נוכל לתרץ כן ודו"ק: כח) ובתוספות (דף ה':) הקשו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי מעביר ד' אמות ברשות הרבים דחייב נימא כמי שהונחה על כל אמה ויפטור. ותירץ בירושלמי דמשכחת לה בקופץ. והש"ס דילן לא חשיב לה פירכא. דד' אמות ברשות הרבים הלכתא גמירי לה וכן קלוטה לר' עקיבא. ומספקא לריב"א אם חייב לבן עזאי כשלא עמד לפוש חוץ לד' אמות משום דמהלך כעומד. וכן לר' עקיבא בזורק ד' אמות ברשות הרבים אפילו לא נח חוץ לד' אמות משום דקלוטה כו'. אי דילמא כיון דתוך ד' אמות לא אמרי' מהלך כעומד דמי לבן עזאי וקלוטה וכו' לר' עקיבא חוץ לד' אמות נמי לא אמרינן יעוין שם: כו) וקשה לי מהא דהזורק דזרק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברשות