אבני נזר אורח חיים רלג

כ) אך רש"י פירש בגיטין (דף ע"ט.) קלוטה כמי שהונחה לארץ. ובעירובין (דף ל"ג:) בענין עירוב על גבי מקום ד' פרש"י דכיון בלמטה מי' כמי שהונחה בארץ דכל למטה מעשרה קלוטה כמי שהונחה עיין שם היטב. מבואר פרש"י קלוטה דכיון שנקלט באוירה של רשות הרבים כאילו נח בארץ רשות הרבים עצמה. אבל אם נקלט למעלה מעשרה דלאו אוירה של ארץ, דלמעלה מעשרה איפלג רשותא. לאו כמי שהונחה. וכן משמע פירש"י בשמעתין במה שכתב ובתוך עשרה דאילו למעלה מעשרה לאו אויר רשות הרבים הוא אלא מקום פטור דאפילו קלוטה ליכא. הרי דלמעלה מי' לא אמרינן כלל קלוטה כמי שהונחה. ולשיטת התוס' גם למעלה איכא קלוטה. אלא דהוי קלוטה במקום פטור ודו"ק: ג) וכן משמע דעת ר"ח בשמעתין שפירש קלוטה כמי שהונחה בקרקע דמיא. וכן משמע דעת הרמב"ם והרע"ב פרק י' דפרה משנה ה' בהעביר את הלגין על פי תנור טמא ר' עקיבא מטמא ופירש הרמב"ם בפירושו דר' עקיבא לטעמי' בשבת קלוטה כמי שהונחה וכאילו הי' הלגין בתוך התנור. וכן כתב הרע"ב שמה. ולשיטת התוספות דכמי שהונחה באויר אכתי הוא למעלה מן התנור. אלא ודאי דעתם כמי שהונחה בארץ: ד) והנה שורש מחלוקת רש"י וסייעתו עם התוס' שלדעת רש"י וסייעתו הפי' דאף שהוא למעלה באויר נחשב כאילו הי' למטה בארץ. ולהתוספות הפירוש דאף שהוא מתנענע כאילו הי' נח במקום אחד. וכן מבואר בתוספות שכתבו דלר' יהודה דאמר קלוטה כו' דווקא במתגלגל בארץ עיין שם. ועל כרחך תפרש כמי שהונחה כאילו נח במקום אחד. דאי אפשר לפרש כאילו הי' בארץ. שהרי באמת הוא בארץ. אלא דאף שמתגלגל כנח במקום אחד. וכן הפירוש קלוטה כו' לר' עקיבא דבלשון אחד אמרו ר' עקיבא ור' יהודה. והא דמוכיח הש"ס מדר' עקיבא דלא בעי מקום ד'. לרש"י הפירוש כיון דנחשב כאילו מונח למטה. אם כן לעולם איכא מקום ד'. דאף שמונח ביד בעל הבית או יד עני גם כן חשיב קלוטה להחשב כאילו מונח למטה לרש"י כמבואר בדברי רש"י עירובין (דף ל"ג) הנ"ל. שהרי שם במונת על גבי קורה קאי, ואף על פי כן חשיב כאילו מונח למטה בארץ. ולהתוספות הפירוש דר' עקיבא אמר כמי שהונחה באויר ואף שמתנענע חשבינן לי' כנח. ואכתי ליכא מקום ד'. ומוכח דר' עקיבא לא בעי מקום ד': ה) ונראה דתוס' הי' להם הכרח לפי שיטתם לפרש דלא כרש"י לא מיבעיא לפי מה שכתבו התוספות בשמעתין דמה שהוא ביד האדם לא שייך קלוטה. אם כן אי אפשר להם לפרש כמו שהונחה בארץ והוי: מקום ד'. דאם כן אכתי קשה מתניתין דביד בעל הבית או עני. דלא שייך קלוטה. אך אף לפי מה שכתבו התוס' (דף צ"ב) דאף במה שביד בעל הבית שייך קלוטה. אלא דכשפשוטה לרשות אחרת לא שייך קלוטה [וכתבתי לעיל שגם כוונת התוס' בשמעתין כן] אבל באותו רשות שפיר שייך קלוטה. מכל אפשר לפרש דמה שבאויר למעלה כאלו הוא למטה לפי ש סתם (דף פ.) דאפילו מתגלגל בארץ לא הוי כמונח לרבנן. דאם כן מה בכך דנחשב כלמטה הא אפילו מתגלגל למטה לאו כנח, אלא ודאי הפי' דאף שמתנענע כאילו נח במקום אחד. מעתה אין לנו לפרש עוד בדר' עקיבא דנחשב כאילו הוא למטה. דמנין לנו. אבל רש"י לטעמי' (דף ק':) בדיבור המתחיל מתגלגל שהרוח מגלגלו באויר אבל מתגלגל בארץ כמונח דמי גם לרבנן. וכן כתב ר' עקיבא איגר ז"ל בדרשותיו שכן דעת רש"י מתגלגל בארץ הוי כמונח. על כן שפיר ניחא לר' עקיבא דסבירא לי' כאילו הוא בארץ ממילא הוא כנח: ו) ויש לעיין לפרש"י. הא לדידן דלית לן קלוטה כמי שהונחה אפילו תוך ג' צריך הנחה על גבי משהו כרבא (בדף ק') דלא כר' חלקי'. ועל כורחך דנחשב כאלו מונח בארץ. דאם לא כן מאי מועיל על גבי משהו הא בעינן מקום ד'. אלא ודאי דנחשב כאילו הי' בארץ. ואף על פי כן כיון שמתנענע לא חשיב הנחה אלא אם כן נח על גבי משהו שאינו מתנענע. אם כן לר' עקיבא נמי אף דכאילו הי' למטה בארץ מכל מקום הא מתנענע: ז) אך נראה דלדידן בתוך ג' לא נחשב כאילו הי' בארץ. אלא כאילו הי' מלא מן הארץ עד ג' טפחים למעלה. וראי' לזה שהרי (בדף ק':) בזורק והגיע תוך ג' סמוך לארץ אפילו סופו לנוח שם לאו כמונח דמי. ואינו חייב עד שיגיע לארץ ממש. ואי תוך ג' כאילו הי' בארץ דמי. וכיון שלא ילך משם הלאה הרי כאן הנחה גמורה. אלא ודאי טעמא דסגי תוך ג' בהנחה משהו משום דנחשב מלא מן הארץ עד ג' טפחים למעלה. ומכל מקום הוא מתנענע מלמעלה למטה עד שמגיע לארץ ממש. על כן בעי הנחה משהו אפילו סופו לנוח שם. והשתא לא קשיא לר' עקיבא, דדוקא לדידן בתוך ג' דלאו כמונח בארץ רק מונח על גבי מה שנחשב כמלא. הוא דבעי הנחה על גבי משהו. מה שאין כן לר' עקיבא דחשיב כמונח בארץ. וראי' ברורה לזה יבואר בעז"ה באות שאחר זה: ח) והנה לר' חלקי' בר טובי דסבירא לי' בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע תוך ג' דברי הכל חייב הקשה הרשב"א בשמעתא דכוורת דבלא כפאה על פיה בשבעה ומחצה יפטור דמשהגיע תוך ג' הוא כמונח ואיגודו במקום פטור, ותירץ הרשב"א דלר' חלקי' חשבינן כאילו מונח בארץ כו' לא דחשבינן לאויר מתוך ג' עד הקרקע כמלא והוא מונח במקומו אלא כאילו מונח בארץ, ואם הי' מונח בארץ לא הי' איגודו במקום פטור עיין שם. והנה לרבא כבר ביררנו דלא חשבינן לי' כאילו הי' בארץ, דאי הי' חושבים כאילו הי' בארץ, וטעם דבעי הנחה על גבי משהו משום דהולך הלאה. אם כן בסופו לנוח שם על כל פנים יתחייב. אלא ודאי דחשבינן סתום מן הארץ עד תוך ג'. והנה הדבר מבורר דיש חילוק בין חושבים כאילו הגיע לארץ [דאז חייב אפילו הולך הלאה] בין חושבין כאילו מלא מקרקע עד תוך ג' [דאז פטור בלא הנחה על גבי משהו] שהרי לר' חלקי' דסבירא לי' כאילו מונח בארץ מחייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע. ולרבא דסבירא לי' כאילו הקרקע מלא עד ג' טפחים סבירא לי' דבעי הנחה על גבי משהו: ט) ועל כרחין החילוק משום זה. דאם לא כן מנא לי' לרבא לחלוק על ברייתא דר' חנקי' במה דסבירא ל' דחשיב כאילו מונח בארץ. נהי דבעיקר