אבני נזר אורח חיים רלב

עקירה ראשונה. ועל עקירה שני' אינו חייב דהוי עקירה ממקום שאין בו ד' על ד'. או דילמא כיון דלא היתה הנחה במקום פטור לא נתבטלה עקירה ראשונה: ב) והנה ספק הראשון יש לפשוט מהא (דדף ו') דאדם עומד על האסקופה דאם נטל מבעל הבית ונתן לעני שלשתן פטורין. אף שאין באסקופה ד' על ד'. הרי דמכל מקום הוי הנחה לפטור להפסיק בין עקירה ראשונה להנחה. ולא מיבעיא לשיטת תוס' רי"ד דמיירי בנח באסקופה עצמה דנפשט האיבעיא משם ואפילו לפרש"י והראב"ד שנח ביד העומד על האסקופה מכל מקום לפי מה שביארתי דלא חשיב הנחה על גבי יד העומד רק הנחה במקום שעומד שם. ומוכח דהנחה במקום שאין בו ד' על ד' הנחה לפטור: ג) עוד ראי' מהא (דדף ח') דר' דימי אר"י מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו דמייתי לה הש"ס אהא דאדם עומד על האסקופה. והרי שם הנחה במקום שאין ד' על ד' עצמו ואף על פי כן פטורין כשמחליפין: ד) ונעתיק עצמינו לספק השני. והנה לכאורה נראה פשוט דנתבטלה עקירה ראשונה דמה נפקא מינה אם היתה הנחה במקום חיוב או במקום פטור. ואפילו במקום חיוב כשהניחה נתבטלה עקירה ראשונה. אלא דכשהניח במקום חיוב במקום ד' ד' ממה נפשך חייב. אם הי' ברשות הרבים הרי חייב על הנחה זו. ואם ברשות היחיד חייב על מה שעקר משם. אבל כשהוא מקום שאין בו ד' על ד' דפטור על עקירה והנחה שבמקום זה. פטור. דעקירה ראשונה הא נתבטלה [אפילו במקום שאין בו ד' על ד']: ה) ולפי זה יש ליישב הא דמוקי הש"ס ד' (ד). מתניתין כר' עקיבא דאמר לא בעי עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד'. וקשה הא אפילו כרבנן נמי אתיא. דרבנן לא פליגי אדר' עקיבא אלא משום דסבירא להו קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא. אבל אם הי' כמו שהונחה הי' חייב אף דכמי שהונחה באויר וליכא מקום ד' [כמבואר בתוספות שם דקלוטה למעלה מיוד הוי הנחה במקום פטור. הרי דכמי שהונחה באויר: ו) ועוד מנא לי' לרבה דטעמא דרבנן משום דקלוטה לאו כמי שהונחה. אימא דלעולם כמי שהונחה ופטור משום דלא הוי מקום ד'. מיהו הא יש ליישב דאם כן האי דפרק הזורק דתניא הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע פחות מד' אמות פטור ד' אמות חייב. וקא משמע לן דלא אמרי' קלוטה כמו שהונחה דמיא. ופירש רב האי גאון הביאו רשב"א וכן פירש ר"ת דהראי' מד' אמות חייב. דאי כמי שהונחה לא מיחייב משום מעביר. ולא משום מוציא ומכניס כיון שלא רצה שתניח ברשות היחיד יעוין שם. ואי רבנן סבירא להו גם כן כמו שהונחה. אם כן הא ברייתא מני. אך קושיא ראשונה קשה: ז) ולפי מה שכתבתי יש ליישב. דפלוגתא אי בעינן מקום ד' על ד' תלוי בפלוגתא דקלוטה כ'. דלר' עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה מוכח דלא בעי מקום ד' על. ד'. דאם לא כן זורק מרשות היחיד לרשות הרבים דחייב למה, הלא בשעה שבא החפץ לאויר רשות הרבים כמי שהונחה באויר. ועל הנחה זו פטור דליכא הנחה במקום ד'. ומכל מקום נתבטלה עקירה ראשונה אפילו במקום שאין בו ד' על ד' כנ"ל. ופטור אפילו הגיע לארץ. ומוכח דלא בעי הנחה במקום ד'. וכן מוכח דלא בעי עקירה במקום ד' דכשהגיע באויר רשות היחיד כמונחה באויר ואין חייב אלא במה שנעקר מאויר שבסוף רשות היחיד והונחה באויר שבתחילת רשות הרבים וליכא עקירה ולא הנחה במקום ד': ח) וטעמא נמי איכא לפי מה שכתבו התוספות בטעמא דבעינן מקום ד' משום דבמשכן הי' מקום ד'. וכיון דקלוטה כמי שהונחה הא לא הי' מקום ד' בזריקה שמרשות היחיד לרשות הרבים במשכן כנ"ל, וכיון דבזריקה תולדה דמוציא לא בעינן מקום ד'. כל שכן במוציא. שלא יהי' טפל חמור מן העיקר. זה טעמא דר' עקיבא דלא בעי מקום ד'. ורבנן דלית להו קלוטה כמי שהונחה דמיא ואין לנו ראי' דלא בעינן מקום ד' ולא סברא. כיון דבמשכן הי' מקום ד'. וישוב זה אינו לפי מה שהעליתי בעז"ה לקמן סימן רמ"א דלפטורא לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה היכי דאין רשות אחרת מפסיק בין הרשויות. וישוב זה אינו עולה רק לדעת התוספות בסוגיא דמהלך כעומד והפני יהושע פרק אלו נערות דלא ילפינן מוציא ממעביר: ט) ובזה יש לפרש קושיית הש"ס ודילמא הנחה לא בעי עקירה בעי. לפי מה שכתב המהרש"א פרק הזורק (דף ק'.) בתוספות דיבור המתחיל והא לא נח. דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה אלא כשבא לרשות אחר דאיסורא. אם כן לאו כמי שהונחה באויר רשות היחיד. ואין ראי' דלא בעינן עקירה ממקום ד'. וגם עקירה שבמשכן הי' במקום ד': י) עוד יש לומר לפי מה שכתבו התוספות עירובין (דף צ"ח:) אליבא דרב יהודה דלא אמרינן קלוטה אלא במקום שרוצה שינוח שם. או שעל כל פנים אינו מקפיד אם תנוח שם. ואם כן בזורק מרשות היחיד לרשות הרבים הא אינו רוצה שתנוח ברשות היחיד ולא הוי כמו שהונחה ברשות היחיד ולא בטלה עקירה ראשונה. ואין ראי' על עקירה רק על הנחה: סימן רמ: מערכת קלוטה כמי שהונחה. א) שיטת התוספות דקלוטה כמי שהונחה באויר. ולמה דבעי הש"ס למימר דמחלוקת ר' עקיבא ורבנן בלמעלה מעשרה ור' עקיבא סובר ילפינן זורק ממושיט. אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב דקלוטה כמי שהונחה כתבו התוספות דזה רק לרבנן דלא ילפי זורק ממושיט. אבל ר' עקיבא על כורחין לית לי' קלוטה כמו שהונחה. דאי כמו שהונחה אי אפשר ללמוד זורק ממושיט. כיון דכמו שהונחה למעלה מעשרה מקום פטור והוי כזורק מרשות היחיד למקום פטור. וחזר ועקר ממקום פטור והניח ברשות היחיד. והא דקאמר אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב. היינו דלרבנן מחויב משום קלוטה כו' ולר' עקיבא משום דיליף זורק ממושיט: