אבני נזר אורח חיים כג

משום חציצה. שחוצץ בין המינין והאגד. והיינו בתחב בתוך האגד. דאלו אגד מין ד' בחוץ אין כאן חציצה בין מינים העקריים והאגד עכ"ד. אינו כן והפסול בלולב מסברא. דכיון דצריך אגד שהאגד עושה אותם אחד אף מין רביעי הנאגד לאו לחודי' קאי. או תאמר בלשון אחר דכשנאגד מין אחר גם כן מקלקל האגד. אך בציצית הוקשה לראב"ד. דהנה הא ודאי למאן דאמר אין צריך אגד. אף אגד עם מין אחר לא ח\מפסיל. דאם לא כן והי' משכחת בזקן ממרא למאן דאמר אין צריך אגד ואגדן עם מין רביעי דתחילה כשר הי'. ובאגד בהוספה נפסל וכן מפורש במרדכי פ"ד דסוכה הובא בב"י (סי' תרס"ח) וז"ל לולב אין צריך אגד ואם הוסיף על ד' מינים שבלולב ואגד עמהם לא עבר על בל תוסיף דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. (וכן משמע בחידושי הר"ן ז"ל וכן כשנטל הלולב שיש בו ד' מינים באגודה אחת למאן דאמר צריך אגד הוא גרוע ועומד ואין נטילתו אלא כענף של זית כו'. מבואר דלמאן דאמר אין צריך אגד אין נטילתו כענף של זית. ומשום דלמאן דאמר אין צריך אגד לא מיפסל בזה] אלא ודאי לא מיפסל בזה משום דאין צריך אגד אין האגד עושה אותם אחד, ועדיין לחודי' קאי. ועל כן הוקשה לראב"ד בציצית אף למאן דאמר קשר עליון דאורייתא. אין הכוונה לעשות הד' חוטין אחת. רק לקשור החוטין בבגד. ואם כן עדיין חוט החמישי לחודי' כיון שאין המצוה לעשות החוטין אחת. וכן אין לומר דצירוף חוט חמישי מקלקל צירוף החוטין. כיון שאין מצוה כלל בצירוף החוטין והתקשרותם יחד. ומה שקשר חוט חמישי בבגד דומה להטיל למוטלת דכשרה. ותירץ הראב"ד משום חציצה. אבל בלולב אין צריך לטעם חציצה כלל. ודבריו כפשטן שאגד מין רביעי בחוץ. יא) עוד כתב שדבריי דברי תימא שחלקתי בין לולב לציצית לפי זה איך עירב ראב"ד בהל' ממרים לולב וציצית כמו שהאריך מעלתו כי עמל בעיני להעמיק דברים שאין להם התחלה, ובאמת אין חילוק בין לולב לציצית רק בציצית כל העשי' עד קשר שעל הגדיל נחשב לעולם בפסול. מאחר שחסר הגמר. וע"כ אין בהם משום ולא מן העשוי בפסול. דלעולם אין בהן עשי' בכשרות. רק בקשר שעל הגדיל מתקיים העשי' בכשרות. ואם הי' בפסול פסול. ועל כן עשה קשר שעל הגדיל בחסרון חוטין והוסיף חוטין פסול. כיון דלעולם מתקיים עשיית קשר שעל הגדיל בכל החוטין. וכאן הי' מקצת חוטין בפסול. ושפיר קאמר הראב"ד לענין זקן ממרא שאם אגד עוד חוט לאחר עשיית קשר שעל הגדיל לאו כלום הוא: יב) ובעיקר פסול שלא כסדרן מעשה הכתיבה ובתוך התפילין כתובים כסדרן. כתב מעלתו שיש כמה וכמה ראשונים המכשירים. כייל בקבא רבה. ואינו כן שאין שום מכשיר זולת הפוסקים שמניתי בתשובתי הראשונה. ולא עוד אלא שמניתי הגהת סמ"ק בשם רבינו יחיאל שהביא הב"י מן המכשירים. עתה ראיתי בהגהת סמ"ק עצמו. ואדרבה הוא פוסל גם כן כמו שאבאר. גם הראי' מהר"ן נלקה:. יג) והנה מעלתו שפך סוללה מדוע הוצרכתי להביא ממרחק לחמי מבעל העיטור. ולא הבאתי דברי תוס' שבת (דף ע"ט:) מנחות (דף ל"ב) בד"ה להשלים. שפירשו שאם הי' פרשת והי' עם שמע בראש העמוד וכתוב למעלה בגליון פרשת שמע. וכ"כ רשב"א במנחות מפורש דאף שכתב שמע אחר והי' אם שמע מכל מקום כיון שבהמזוזה כתוב שמע למעלה והי' אם שמע למטה כשר ע"כ. דברי תוס' אלו כבר עמד עליהם הט"ז יו"ד (סימן ר"ץ) והקשה על התוס' ההם הא הוי שלא כסדרן. ותירץ הט"ז דהתוס' ס"ל דאין פסול רק אם כתב שלא כסדרן באותו פרשה אבל מפרשה לפרשה לית לן בה. ודלא כרמב"ם והטור (שבסימן ק"ץ) פסקו דמפרשה לפרשה לית בי' משום למפרע וכאן כתבו לפסול ע"כ. בנה"כ חולק עליו גם בשם הדרישה עיין שם מכל מקום כולם פה אחד. הדרישה והט"ז והנה"כ דהתוס' גם כן פוסלין שלא כסדרן במעשה הכתיבה שכתב תחילה המאוחר. אף שבהמזוזה כתוב המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר. יד) ולא אכחד. כל התירוצים לא נתחוורו בעיני. תירוצי נה"כ כמעט שאין להם הבנה ותירוץ הט"ז גם כן תמוה. שהרי במכילתא סוף פ' בא מצוות תפילין ארבע פרשיות קדש והי' כי יביאך שמע והי' אם שמוע. כותבן כסדרן ואם לא כתבם כסדרן יגנזו. הנה דאף בשמע והי' אם שמע פוסל שלא כסדרן. ואם באנו לומר דמפרשה לפרשה לית בי' משום שלא כסדרן. נצטרך לומר כוונת המכילתא כסדרן לא בסדר הפרשיות קמיירי רק שכל פרשה ופרשה תהי' כתיבה כסדרה. ואי אפשר לומר כן לדעת התוס' מנחות (דף ל"ד:) ד"ה והקורא שהוכיחו ממכילתא זו שלא כדעת ר"ת בסדר הפרשיות עיין שם. שמע מינה דסבירא להו כסדרן סדר הפרשיות. ונסתר תי' הט"ז. ועיקר דמיון הט"ז משלא יקרא למפרע בקריאת שמע. דהקדים פרשה לפרשה יצא משום שאין הפרשיות סמוכים זה לזה בתורה. אינו דמיון. שהרי אף הט"ז מודה שהפרשיות במזוזה צריכות להיות שמע. ואחר כך והי' אם שמוע וכמו שציירו התוס' בלהשלים שוהי' אם שמע הי' כתוב בראש דף וכתב בגליון למעלה או שמע בסוף דף וכתב בגליון למטה. ואם כן הרי סמיכות זה לזה במזוזה שמע ואחר כך והי' אם שמע צריך שיכתבם כסדר זה. אך לומר דתוס' ס"ל דבכתיבת הסופר לא איכפת לן. רק בהנחת פרשיות בבתים. ובמזוזה שתהי' שמע בראש העמוד והי' אם שמע בסוף העמוד. גם כן אינו נראה. שהרי במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו והרי יכול להוציא הפרשיות ולהניחן כסדרן ולמה יגנזו. ואם באנו לומר דבכתיבת סופר לא איכפת לן. צ"ל דהאי כסדרן על כל פרשה ופרשה קאי שתהי' כתיבה כסדרה. ואם כתבה שלא כסדרה אין לה תקנה. וכיון שהתוס' ס"ל דבסדר הפרשיות קאי מוכח שבכתיבת הסופר קאי: טו) ואשר אחזה בשיטת תוס' דבמזוזה לא איכפת לן בשלא כסדרן. כי לא מצינו בדברי חז"ל חכמי הגמרא רק בתפילין. הגם דלכאורה קשה לומר כן. שהרי בודאי טעם דבעי כסדרן משום דכתיב והי'. כמו שלומדין מוהיו שלא יקרא למפרע. ומזה נלמד במזוזה גם כן. כמו לענין שתהי' כתיבה אשורית. ילפינן תפילין ומזוזות, מכל מקום כיון שלא מצינו מפורש. אין לנו לדמות מעצמנו. וכבר כתבתי בשם מהר"ל שחכמים דרשו המקראות כמו שידעו בחכמתם סוד המצוה ועפ"י שנים עדים יקום דבר ואולי ידעו בחכמתם דמזוזה אין לפסול שלא כסדרן רק תפילין: טז) ועוד יראה דתוס' ס"ל בשלא כסדרן דפוסל בתפילין בכתיבת הסופר. לאו מוהי' ילפינן לה. דאף דדרשינן מוהיו שלא יקרא למפרע היינו משום שהקריאה שהוא המצוה הוא שלא כסדרן. אבל בתפילין בשעת הנחה הרי הפרשיות כתובים כסדרן. ושפיר קרינא והיו הדברים האלה. ולא ממעטינן מוהיו בתפילין