אבני נזר אורח חיים רכט

ג) ואי הוה אמרינן דשייך כיבוי בשמן דחשבינן לשמן דולק מעתה הי' ניחא מה שהקשינו על הרא"ש ביצה שם. דבשעה שכבה הנר. שוב אין השמן בעולם ואין כאן תיקון. אך אם נאמר דחשיב דולק מעתה. הרי תיכף כשלוקחו מנר הוא מכבה השמן אך אי אפשר לומר כן כנ"ל: ד) ועוד קשה לי לפרש"י וכן הוא דעת הרמב"ם והיראים דהא דבעינן על מנת לבנות הוא משום דאם לא כן הוה לי' מקלקל. אם כן אם דעתו לבנות באותם עצים במקום אחר. שוב מתקן באותם עצים. בשלמא בכיבוי ניתא. דבמה שעושה המלאכה היינו באור ופתילה הוא מקלקל. ודומה לחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור משום דמקלקל אצל הגומא שהוא במלאכה אף דמתקן באפרה. הכא נמי כיון דמקלקל באור ופתילה שבהם המלאכה נעשית אף דמתקן אצל השמן פטור. אבל בסותר. הוא מתקן באותם עצים: ה) ונתקשיתי בזה כמה שנים עד שמצאתי את שאהבה נפשי בפירוש ר"ח הנדפס מחדש וזה לשונו לא מיחייב אלא היכי דקמתעבדא מלאכה וסותר על מנת לבנות במקומו כגון פתילה שכבה על מנת להדליק במקום שכבה בראש הפתילה הוי סותר ונגמרה מלאכה לפיכך חייב. אבל מכבה פתילה ליטול השמן או נר. נמצא סותר בפתילה ובונה בנר או בשמן וכהאי גוונא לא הוי סותר ואין שם מלאכה כלל ולכך פטור עד כאן לשונו: ו) והנראה מפירושו שבאמת לא אמר עולא הדין אלא במכבה שאינו בונה כלל מה שסתר כמבואר בדבריו שהעתקנו. אבל בסותר נהי דפטור על סתירת שם בנין מהקרקע חייב על סתירת בנין העצים. שהרי בונה בעצים. והא דקאמר הש"ס וסותר על מנת לבנות במקומו כו'. הכל קאי על הכיבוי כמבואר בפי' ר"ח הנ"ל: ז) והא דמקשה רבה מכדי כל מלאכות מהיכא ילפינן להו ממשכן ובמשכן סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוה. היינו שהרי הי' סתירה גם בקרקע המשכן ששוב לא הי' קרקע המשכן. ובקרקע סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוה. וכיון שהי' במשכן גם סותר על מנת לבנות שלא במקומו. הרי כל מה שהי' במשכן הוא מלאכה: ח) ואין להקשות מנא לן שהי' מלאכה משום קרקע המשכן. אימא שהי' מלאכה משום הקרשים. דלא קשיא. לא מיבעיא לשיטת הרמב"ם [שהעתקנו במלאכה זו סימן רכ"ט אות י"א] בעושה עין הצבע חייב משום צובע. ואף על פי כן ילפינן מבישול סמנים שבמשכן מלאכת בישול. אף שבלאו הכי הי' מלאכה משום צובע. הכא נמי אף שבלאו הכי הי' מלאכה משום קרשים. ילפינן מיני' סותר על מנת לבנות שלא במקומו. אך אפילו להראב"ד החולק שם. היינו דבישול סמנים אלו עצמם מלאכה משום צובע. מנא לי' לחייב עוד משום בישול. אבל הכא סתירת קרקע המשכן הא אינו מלאכה רק אם סותר על מנת לבנות שלא במקומו גם כן הוה סותר ודו"ק: ט) עוד למדנו מפירוש ר"ח הנ"ל שמפרש גם כן דהא דבעי על מנת לבנות. היינו משום דאם לא כן הוה לי' מקלקל. שהרי כתב ובונה בנר. ופשיטא שאין שם הבערה בנר שאין הנר בוער אלא דהוי תיקון בנר. מכלל שאם הי' רק תיקון בפתילה הי' חייב: סימן רלד. י) בגמרא ר' יוחנן אמר הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן. דעת רש"י ותוס' שם דלא נקרא כיבוי צריך לגופה אפילו אם צריך לנר הנכבה וצריך אל ראש הפתילה שהי' דולק אלא אם כן קודם הדלקה לא היתה הפתילה מהובהבת: יא) ודעת התוספות רי"ד (דף קכ"א:) דאם צריך לראש הפתילה שהי' דולק לעולם נקרא צריכה לגופה. והא דמוקי לה בפתילה שצריכה להבהבה דאם לא כן אף שצריך וחס על הפתילה. מכל מקום כיון שלא כל הפתילה היתה דולקתו אלא ראש הפתילה ואף שחס על הפתילה. מכל מקום ראש הפתילה דבר מועט. ומסתמא אינה חשובה בעיניו. ואינו חס עלי' וחשוב אינה צריכה לגופה. שחס רק על שאר הפתילה שלא נעשה בה מלאכת כיבוי כלל. ולא דמי לשוחט אף שאין צריך אל בית השחיטה. דהתם החיות הי' מתפשט אל כל הבהמה. אבל האור אינו נאחז רק בראש הפתילה על כן מוקי לה בפתילה שצריך להבהבה. פירוש שצריך לפתילה מהובהבת. ושאר פתילה הא אינו מהובהב רק הראש לבד. ואם כן חס על ראש הפתילה וחייב והוא פירוש מתוק וטוב: יב) ונראה דמחלוקת רש"י ותוס' עם התוס' רי"ד תלוי בטעם דאין כיבוי בגחלת של מתכת. דלפרש"י דאין כיבוי אלא בעושה פחמין ופתילה שאין צריך להבהבה הא אין צריך לעשיית פחמין. אך לפי' הרא"ם וכן לשיטות הרמב"ם והראב"ד שנתבאר שיטתם סימן רכ"ט כיון שצריך ראש הפתילה ודאי חשיב צריכה לגופה אלא אם כן כשיטות התוס' רי"ד משום שאין צריך לראש הפתילה: סימן רלה. א) בסוף פרק כירה נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. ובגמרא דאפילו לתנא קמא דר' יוסי דמתיר גרם כיבוי. הכא אסור מפני שמקרב את כיבויו ופי' ר"ח דוקא בכלים מלאים מים מותר אבל הכא הוי כמחיצת מים דאסור לכולי עלמא. והרב פורת פי' שמא יתן המים בשעת נפילת הניצוצות: ב) ומשמע לכולהו פירושי דבשבת כהאי גוונא אסור מן התורה. [אף דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. מכל מקום החמירו חכמים בזה כמו בדאורייתא וגוזרין בו גזירות כמו בכיבוי דליקה שהחמירו בה מאוד וכמבואר בתוס'] ועל כן גוזרין בערב שבת. אבל לר' יוסי אף דאסר גרם כיבוי אינו בדין שנגזר בערב שבת: ג) והר"ן הקשה איך נוהגין לתת מים בכלי ועליו