אבני נזר אורח חיים רכז

כיבוי בעצמותו אסור. אם כן איך נתיר משום פסידא. הלא לעומת זה איכא טעמא לאיסור דאדם בהול דעדיף מהיתר פסידא: ג) אך נראה דרבינו יואל סבירא לי' כדעת התוס' וספר התרומה דכל הצלה שאסרו בדליקה היינו לחצר שאינה מעורבת עיין שם. והיינו דאז הצלה אסורה בעצם רק משום פסידא הי' חכמים מתירין. ומטעם דאדם בהול לא הקילו חכמים ונשאר האיסור דהוצאה לחצר שאינה מעורבת. והכי נמי סבירא לי' לר' יוסי דמשום דאדם בהול לא התירו משום פסידא ונשאר איסור גרם כיבוי. ורבנן סבירא להו דאיסור גרם כיבוי לא חמיר כחצר שאינה מעורבת והתירו משום פסידא אף דאיכא טעמא דאדם בהול: ד) ויש סיוע לפירוש זה. דאם לא כן למה אסור לר' יוסי בכלים מלאים מים דוקא משום גרם כיבוי. הלא טעם דאדם בהול שייך אפילו בכלים ריקנים. אף דליכא איסור כיבוי. כמו בכל הצלה דאסרו משום דאדם בהול. אף דלא שייך איסור כיבוי כלל. אלא ודאי גם בכל הצלה לא הוסיפו איסור חדש. רק שבשביל זה לא התירו איסור חצר שאינה מעורבת משום פסידא. והכא נמי בשביל זה לא התירו איסור גרם כיבוי אבל בכלים ריקנים דליכא איסור גרם כיבוי בעצמותו לא אסרו משום אדם בהול. ומזה מוכח דגרם כיבוי בעצם אסור רק משום פסידא התירו: ה) ולשיטת רבינו יואל הא דמדמי הגמרא לגרם מחיקת השם. היינו משום מצוות טבילה שרי כמו משום פסידא. דהתם נמי איכא הפסד. שאסור בתרומה וקדשים וליכנס למקדש. ותדע דהא תנן הרי זה לא ירחץ. הרי דבלא מצוות טבילה ודאי אסור גרם מחיקה, ולדעת המתירין גרם כיבוי בלי פסידא צריך לומר הא דלא ירחץ משום דבשם הקודש מצוה לשומרו שלא ימחק. כמו שהתירו להציל כתבי הקודש בשבת מפני הדליקה: ו) ולמסקנא ניחא בפשיטות משום דאסור לעמוד בפני השם ערום. וביומא (דף ח'.) מייתי פלוגתא דרבנן ור' יוסי במי שהי' שם כתוב על בשרו וקאמר הש"ס שם וקיימא לן דבטבילה בזמנה מצוה קמיפלגי. והוא כמסקנא דשמעתין דגרם מחיקה לכולי עלמא מותר. ופירש"י שם לא ירחץ משום לא תעשון כן לד' אלקיכם. ובתוספות ישנים השיגו עליו דגרם מחיקה הא מותר. ונראה דרש"י כשיטת רבינו יואל דלא שרי גרם כיבוי אלא במקום פסידא. והוא הדין גרם מחיקה לא שרי אלא במקום מצוה: ז) מיהו עיקר שמעתין דקרי ליורד וטובל גורם צריך עיון טובא דהוא מעשה ממש שמכניס השם לתוך המים במקום שימחק. ואי אינו מתכוין ולאו פסיק רישי' הוא. היינו דבר שאין מתכוין פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בגרירה. ושם לא נזכר שם גרם. ח) וכן בבכורות (דף ל"ג:) בבכור שאחזו דם דשרי ר' שמעון להקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום. ואף דבבכור אפילו גורם אסור מדאורייתא מקרא דלא יהי' בו לא יהוה בו. אלמא היתר דבר שאין מתכוין לאו משום גרם הוא: ט) ובני ר' שמואל נ"י אמר על פי פרש"י ביומא (דף ח'.) כורך עליו גמי להגין עליו מחוזק שטף המים. ואם כן אינו נמחק תיכף בכניסתו למים רק מחמת זרם המים הבא עליו אחר כך. והוה לי' גורם. ויפה אמר: י) שוב ראיתי לרשב"א וזה לשונו תמיהא לי דהא כיון שמכניס ידו במים הוא כמקרב את כיבויו. ויש לומר דלא קרינן מקרב את כיבויו. אלא בכגון נותן מים בכלי שתחת הנר. ואי נמי בנותן בצד הטלית שאחז בו האור. משום דאי יפלו שם ניצוצות. או תגיע שם דליקה ודאי מכבה. אבל כאן אפשר שלא ימחק שאילו ודאי נמחק הוא כמשפשף. שהרי נותן ידו במים עד כאן לשונו. ומבואר ממה שכתב בתירוץ אי נמי בנותן בצד הטלית כו' שקושייתו הי' לשיטת הרי"ף שלא הביא הא דרב: יא) ותירוצו אינו מובן לי דאם כן דאפשר שלא ימחק ולאו פסיק רישי' הוא. הוה לי' דבר שאין מתכוין. ומה מקשה הש"ס אדר' יוסי. אימא דר' יוסי כר' שמעון סבירא לי'. וכל שכן דקשה לשיטת הרב המגיד פרק א' מהלכות שבת דמאן דאסר בדבר שאין מתכוין כל שכן דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. ואם כן ר' יוסי דפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה במתני' דכחס על הנר לר' יוחנן שם. כל שכן דמתיר בדבר שאין מתכוין. ועוד לפי מה שכתבתי לקמן בסוף סימן זה. על כורחך קושיית הש"ס משום דר' יוסי מתיר מלאכה שאינה צריכה לגופה: יב) ואפשר דמשום הטורח שיש עליו לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת] כל זמן שהשם כתוב על בשרו. אפשר שמתכוין. וכהא (דבדף קל"ג:) באומר לקוץ בהרתו דבנו הוא מתכוין. וחשיב לי' שם אי אפשר לקיים שניהם דניחא לי' ואי אפשר שלא יתכוין. הכי נמי בזה. ואף על פי כן שרי ר' יוסי: יג) ובלאו הכי צריך לומר כן לפי מה שכתב הרמב"ם בדיין שטעה בשיקול הדעת דפטור דאף שגרם להזיק לא נתכוין להזיק. ומבואר דגרמי בלא כוונה אינו כלום. ואם כן הכי נמי דיש לומר כן לר' יוסי דבמתני' דנתכוין לכבות אוסר מה שאין כן במחיקה. אך לפי מה שכתבתי דחיישינן שיתכוין ואף על פי כן שרי פריך שפיר [דאין לחלק שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואף גורם חייב כדאיתא בפרק הכונס דהא כיבוי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא ולאו מלאכת מחשבת הוא למאן דפטר מלאכה שאינה צריכה לגופה. וכהאי גוונא כתבתי לעיל בישוב שיטת הרי"ף עיין שם. ור' יוסי הא סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור בשמעתא דכחס על הנר]: יד) אך הריטב"א יומא (דף ח'.) כתב להדיא דהוא דבר שאין מתכוין ולאו פסיק רישי' ואם כן קשה מאי מקשה הש"ס מדר' יוסי. ודוחק לומר דריטב"א לא אמר שם אלא שאי אפשר דטעמא שלא ירחץ משום המחיקה דהוה דבר שאין מתכוין ואם הי' מותר לרחוץ למה יתכוין למחוק. דזה אינו דאכתי יש עליו חומר לא יסמוך ולא יעמוד כו':