אבני נזר אורח חיים רכ

אפשר לתפוס שיטת הראשונים הנ"ל עם שיטת התוספות ביחד. והוא כאוחז החבל בשתי ראשים. והדרא קושיא לדוכתי': אך לפי מה שכתבתי ניחא. דהגמרא הקשה דניליף מדר' נתן בלא יתור קרא דלא תבערו. דמלא תבערו הא שמעינן דחייב על הבערה לבד. והוא הדין דחייב על כל מלאכות אפילו על אחת. ושוב נלמד מדברים כו' חילוק מלאכות. דאם לא כן מנינא למה לי כיון דמוכח מלא תבערו דחייב אפילו על מלאכה אחת. ואי אפשר דמניינא אתא שלא יתחייב רק על כולם יחד וכנ"ל: יב) ואין לומר דשמואל כדר' עקיבא דיליף זורק ממושיט וארבעים מלאכות יש. ולית לי' קרא דדברים, דשמואל אית לי' בירושלמי פרק הזורק דגם ר' עקיבא פוטר זורק למעלה מעשרה. ולא יליף זורק ממושיט. גם אין לומר דסבירא לי' כר' יהודה דמוסיף שובט ומדקדק ולית לי' דרשא דדברים כו'. דהא ר' יהודה אית לי' מקלקל בהבערה פטור. ואייתר לי' הבערה לחלק: יג) עוד ראיתי להרא"ם שם הקשה על פירש"י יבמות. שהרי ממקושש ידעינן דחייב על אחת. ולא קשה מידי דצריך קרא דלא תבערו עד זמן המקושש. ועוד דמקושש גופי' לא הי' חייב מיתה אלמלא קרא דלא תבערו דמוכיח שחייב על אחת. שלא הי' יכולין להתרות בו כיון שקודם שנאמר פרשת מקושש לא הי' שחייב על אחת: יד) ולענין הלכה. לכאורה נראה דהילכתא כר' יוסי דהבערה ללאו יצאתה. דאף דר' נתן ור' עקיבא סבירא להו לחלק. והלכה כר' עקיבא מחבירו וכל שכן מר' יוסי תלמידו. משום דשמואל דהוא אמורא סבירא לי' כר' יוסי. ולא אשכחן בגמרא אמורא דפליג עלי' הכי קיימא לן. ואף דבמתני' חשיב המבעיר בכלל הל"ט מלאכות ואמר ר' יוחנן בגמרא לומר שאם עשאן בהעלם אחת חייב על כל אחת. הנה דמתניתין סוברת דחייב חטאת ואמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. אין זה ראי' דבריש כריתות שלשים ושש כריתות כו' ואמר ר' יוחנן גם כן שאם עשה אותן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואין חייב על כולם דעל פסח ומילה אין חיוב ומסקנא דל"ג חטאות ותנא עוד שלשה להשלים ל"ו כריתות ור' יוחנן על הרוב ידבר. הכא נמי יש לומר אף דמבעיר אינו חייב עליהם, ר' יוחנן על הרוב ידבר. וכעין שכתב הרמב"ן בתחילת ספר המצוות ומהאי טעמא אין ראי' ממה שנחשב מאבות מלאכות. ולר' יוסי דאמר ללאו יצאתה לא נחשב אב מלאכה. כמבואר פסחים (דף ה' :) דעל הרוב ידבר: טו) אך בגמרא כדמקשה דידע לשבת במאי. ומשני בתחומין ואליבא דר' עקיבא. ולא משני נמי בהבערה ואליבא דר' יוסי. [וכהא דסנהדרין ס"ו. במתניתין דהמחלל את השבת בדבר שזדונו כרת כו' ומקשה מכלל דאיכא מחלל שאין זדונו כרת ומשני אין תחומין ואליבא דר' עקיבא. הבערה ואליבא דר' יוסי] משמע דהגמרא סוברת דמתני' דתושבת מבעיר בכלל אבות מלאכות על כורחין דלא כר' יוסי: טז) ונראה לי להמתיק הדברים על פי הירושלמי. דלכך לא תני מושיט ותני מבעיר מכלל דמבעיר אית בה חיוב חטאת ודלא כר' יוסי דאמר ללאו יצאתה. וכיון דסתם משנה דלא כר' יוסי. ור' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה. שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. מיהו בחולין (דף מ"ג.) אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן אי אמר הלכה כסתם משנה. וכן בכמה מקומות בש"ס. ואם כן דין הבערה אם יש בו חיוב כרת וחטאת תלוי באמוראי. דלהאי אמורא דלא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. וכיון דהש"ס אמר דשמואל כר' יוסי סבירא לי' דללאו יצאתה אית לן למיפסק כוותי'. והרמב"ם פסק דמבעיר חייב חטאת וסקילה כמו בשאר מלאכות. וכעת לא אדע סמך ברור לפסק זה: סימן רכח. א) כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם. וביבמות (דף ו':) בעי למילף דעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת מדתני דבי ר' ישמעאל. לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה תלמוד לומר [אי לר' יוסי ללאו אי לר' עקיבא לחלק ואמר רבא תנא מושבות קשיא לי' מושבות מה תלמוד לומר. מכדי שבת חובת הגוף וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ מושבות דכתב רחמנא בשבת למה לי] משום ר' ישמעאל אמר תלמוד אחד לפי שנאמר וכי יהי' באיש חטא משפט מות והומת. שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים מחללי' מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין. או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד. ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת. או אינו אלא אפילו בשבת תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ולהלן הוא אומר והי' אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. דמה מושבות האמורים להלן בבית דין אף מושבות האמורים כאן בבית דין. ואמר רחמנא לא תבערו. מאי לאו ר' נתן הוא דאמר לחלק יצאת. וטעמא דאמר רחמנא לא תבערו הא לאו הכי דחי. לא ר' יוסי. ותיהוי נמי ר' יוסי אימר דאמר ר' יוסי הבערה גרידתא. הבערה דבית דין בישול פתילה הוא. מה לי בישול פתילה מה לי בישול סממנין. אמר רב שימי בר אשי האי תנא לאו משום דאתי עשה ודחי לא תעשה. אלא משום דמייתי לי' מקל וחומר. והכי קאמר מה אני מקיים מחללי' מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין. אבל מיתת בית דין דחיא שבת מקל וחומר. מה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות. שבת שנידחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה. ומה או אינו דקאמר הכי קאמר קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואינו דוחה שבת. הדר אמר קבורת מת מצוה גופה תדחה שבת מקל וחומר. ומה עבודה שדוחה שבת קבורת מת מצוה דוחה אותה. מולאתותו. שבת שנדחה מפני עבודה אינו דין שתהי' קבורת מת מצוה דוחה אותה. תלמוד לומר לא תבערו ולמה דסליק אדעתי' מעיקרא דאתי עשה ודחי לא תעשה מאי או אינו דקאמר. הכי קאמר אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה. לא תעשה גרידתא. לא תעשה שיש בו כרת מי שמעת לי' דדחי. הדר אמר אטו עשה דוחה לא תעשה לאו לא תעשה חמור מיני' וקאתי עשה ודחי לא תעשה. מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא תלמוד לומר לא תבערו. עד כאן סוגיות הגמרא: ב) ובתוס' בדיבור המתחיל טעמא דכתב רחמנא הא לאו הכי דחי וזה לשונם בסמוך מוכח דלא בעי למימר השתא מדאיצטריך לא תבערו לאסור מכלל